פרשתנו - פרשת נצבים - פותחת בברית שנכרתה עם ישראל על קיום התורה. הברית הראשונה נכרתה עם ישראל בחורב; ובפרשה הקודמת - פרשת כי תבוא - נצטוו ישראל לכרות ברית על הר גריזים והר עיבל; ובסופה כתוב (כח, סט):
אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחֹרב.
ובפרשתנו מופיעה הברית שנכרתה בערבות מואב (כט, ט-יד):
אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך. לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כרת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב. ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום.
בין פסוקי הברית מופיע פסוק אשר לדעת הרלב"ג הוא "מגדולי השרשים התוריים" (כט, כח):.
הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.
מה משמעותו של הפסוק הזה, ומה חשיבותו הגדולה בפסוקי הברית?
כותב הרלב"ג:
אמר זה כי אולי יחשוב חושב כי האדם יחטא אם לא יושגו לו כוונות התורה ואם היה שהישירה אליו מקנין השלמות האנושי. ואם היה כן היה בלתי אפשר שיהיה אדם צדיק בארץ שלא יחטא, כי לא יוכל לעמוד על כוונות התורה בשלמות; ואם היה זה כן איך יתכן שיצוה ה' יתעלה לשמור כל מצוותיו ואם לא ישמרו כולם יגיע להם אלו הענשים הנפלאים. והנה להסיר זה הספק אמרה תורה כי הנסתרות שבמצוות התורה והם התועלות אשר תכוין אליהם בהם מפני היותם על מה שהם עליו, הם דברים לא יושגו על תכליתם כי אם לה' יתעלה לבדו; ולזה לא ייוחס חטא לבלתי עומד על כוונותיה. ואולם הנגלות ממצוותיה, והם הפעולות והדברים שציותה התורה לעשות או להמנע מהם, הם חובה לנו ולבנינו תמיד לדורותינו, לעשות כפי מה שגזרה התורה מהם.
בפסוק זה נקבע מהי חובת האדם ביחס למצוות התורה. האדם מצווה "לעשות את כל דברי התורה הזאת" - זוהי חובתו וזהו תפקידו. אכן, ודאי שלדעת הרלב"ג ראוי לו לאדם לעמוד על כוונותיה ותועלותיה של התורה ומצוותיה, אך עם זאת עליו לדעת "כי לא יוכל לעמוד על כוונות התורה בשלמות", ואין הדבר נחשב לו לחטא. הנסתרות - כלומר, התועלות שבמצוות התורה - לה' אלהינו - "הם דברים לא יושגו על תכליתם כי אם לה' יתעלה לבדו" - והנגלת - כלומר, קיום מצוות עשה והמנעות ממצוות לא תעשה - לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת - "הם חובה לנו ולבנינו תמיד לדורותינו, לעשות כפי מה שגזרה התורה מהם".
חשיבותה של ידיעה זו היא בביטול מחשבה אודות עוול אלוהי בציווי על דבר שאי אפשר לעשותו בשלמות. מצוות התורה אפשר וחובה לעשותם בשלמות.
אכן, יתכן שחשיבותה של ידיעה זו היא גם בכך שהאדם לא יהיה בהרגשה תמידית של חטא עקב אי ידיעתו שהמצוה המוטלת עליו היא המעשה ולא בירור כוונות התורה [על משמעות ענין זה וחשיבותו במשנת הרלב"ג עמדנו בדברינו לפרשת ויקרא, ע"ש].
אולם הרלב"ג מוסיף תועלת אחרת בידיעה זו:
ומזה יתבאר שאין ראוי לאדם שיאמר הנה מפני שכוונת התורה במצוה כך להישיר אל דבר כך או להרחיק מדבר כך, הנה אני, שאני מתיישר באופן שלם אל הכוונה ההיא, אין חשש אם אעבור על זאת המצוה; ולזה אמר: 'הנסתרות לה' אלהינו', להורות כי אין יכולת באדם לעמוד על כוונות התורה בשלמות.
החשש בנסיון הבירור של כוונת המצוות הוא בזה שנסיון זה עלול להוביל את האדם לאי קיום המצוות מתוך מחשבה שביכולתו להגיע למימוש כוונת המצוה גם ללא מצוה מעשית. לכן מזהירה התורה - "הנסתרות לה' אלהינו" - כוונות התורה ידועות בשלמות רק לה' יתעלה, ולכן חייב האדם להתרכז בקיום מעשי של כל המצוות ("לעשות את כל דברי התורה הזאת") בלא שום קשר אם הוא סבור שעמד על כוונת המצוה או לא.
הרלב"ג ממשיך ומחזק את דבריו:
הלא תראה כי גם במצוות שביארה התורה תועלתם חטא שלמה המלך, בחושבו שהוא ישָּמר ממה שכוונה התורה במצוה ההיא להרחיקו, כי הוא הרבה לו נשים, לחושבו שלא יטו לבבו מרוב חכמתו וגודל מעלתו, ונכשל בזה. ובכלל הנה גם כן מה שזכרה התורה תועלת מצוה, הוא אפשר שיהיה בה אצל ה' יתעלה תועלת אחר. הלא תראה כי התורה זכרה במקום אחד במצות שבת תועלת אחת והוא שהוא זכר לחידוש ה' יתעלה העולם; ובמקום אחר זכרה בו תועלת אחר והוא שהוא זכר ליציאת מצרים. ולזה הוא מבואר שאין ראיה ממה שנזכר מהתועלת במצוה שלא יהיה שם תועלת אחר זולתו אצל ה' יתעלה; כל שכן במה שלא נזכר בתורה התועלת אבל עמדנו עליו על דרך החקירה והעיון.
הרלב"ג מוכיח את דבריו ממצוות שנתבאר בתורה טעמן, והן "גרמו" לחטאיו של שלמה. וכמו כן הוא מבאר שיתכן שיהיו תועלות אחדות למצוה אחת, כמו למשל מצות שבת שהיא גם "זכר לחידוש ה' יתעלה העולם" וגם "זכר ליציאת מצרים", ולכן כתיבת התועלת שבמצוה אינה מלמדת שזו התועלת היחידה. כל שכן שהדברים אמורים ביחס לרוב המצוות שהתורה לא ביארה תועלתן כלל. אדם עלול ללמוד מדברי התורה או מ"דרך החקירה והעיון" את כוונת התורה ביחס למצוה מסויימת, ולפטור את עצמו בעקבות זאת מקיומה, כנגד זה מדגישה התורה: "הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת".
הרלב"ג מסיים קטע זה בביטוי מיוחד:
והבן זה השורש כי הוא מגדולי השרשים התוריים לשמור חומת התורה שלא יבואו שועלים ויפרצוה.
וכעין זה כתב גם בחלק התועלות:
התועלת החמישי והוא מהגדולות שבפנות התורה, הוא שה' יתעלה לא צוה אותנו רק (=אלא) לעשות את דברי התורה לפי הנגלה מהם, וזה ציוה שנעשהו לדורותינו כל הימים. אמנם הנסתר בדברי התורה, והם הכוונות שכוונה התורה שיישירו אליהם אלו המצוות, הוא דבר לא תתכן ידיעתו בשלמות כי אם לה' יתעלה לבדו. וזה ממה שישמור האדם מחטוא בקצת המצוות לחשבם שכבר עמדו על התכלית שכיונה התורה בזאת המצוה ולזה לא יצטרכו לקיים המצוה ההיא. והנה בנה בזה בנין חומה בצורה לשמור התורה, שלא יאמרו האומרים כי דבריה הם לפי הנסתר לא לפי הנגלה.
ללא ההדגשה "הנסתרות לה' אלהינו... " אין משמעות רבה לכריתת הברית כיון שפריצת חומת התורה היא סכנה מוחשית מאד. לעומת זאת, ידיעה זו, שחובת האדם היא לקיים את כל מצוות התורה בין אם הוא סבור שעמד על כוונותיהן ובין אם לאו, היא "חומה בצורה לשמור התורה".
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.