הגמרא בראש השנה (ט"ז, א) אומרת: אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר. אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של אייל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של אייל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
נשאלת השאלה: מדוע דוקא זכות עקידת יצחק נזכרת ביום הדין וכיצד אפשר שגם אנו נוכל לשחזר את "העקידה" "ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" את התשובה לשאלה ננסה למצוא בפרשת "נצבים" אותה אנו קוראים בשבת זו שלפני ראש השנה.
"אתם נצבים היום כלכם לפני ד' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שואב מימיך לעברך בברית ד' אלוקיך ובאלתו אשר ד' אלוקיך כרת עמך היום".
מובא במדרש תנחומא: שלש בריתות כרת הקב"ה עם ישראל אחת כשיצאו ממצרים, ואחת בחורב, ואחת כאן.
מה נוסף בברית זו השלישית בה "אתם נצבים היום כלכם". כלומר כולם מאוחדים, הרי גם בברית הקודמת היו ישראל מאוחדים כנאמר (שמות יט, ב) "ויחן שם ישראל" רש"י: כאיש אחד בלב אחד אך כאן בנוסף לכך שהיו מאוחדים נהיו ישראל ערבין זה לזה.
כריתת ברית זו בין עם ישראל לד' לא מסתיימת באחדותם העכשוית ובקבלת אחריות הדדית של "ערבין זה לזה" אלא ממשיכה התורה ומרחיבה אחריות זו "ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת, כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ד' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".
שואל ה"אור החיים" למה הוצרך לומר ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ולא הספיק באומרו את אשר ישנו פה עמנו עמד היום שהם אותם שהיה מדבר עמהם? אלא עונה "אור החיים" שכוונת הכתוב לחייב אותם באחריות גם על אלו שלא נמצאים פה וקבלת הברית היא גם על זרעם הבאים אחריהם עד עולם. כלומר האחריות לא מסתיימת בדור אשר עומד פה היום באחדות ומתוך ערבות הדדית, אלא הם מקבלים עליהם בברית זו אחריות כלפי הדורות הבאים "את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ד' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".
היכן מצאנו קיום כה מושלם למשימה נוראת הוד שכזו? בנסיון העקידה בו הולך אברהם עם בנו יצחק למלא אחר ציווי הבורא "והעלהו". וכאשר אברהם מבצע את המשימה נאמר לו ע"י מלאך ד' "עתה ידעתי כי ירא אלקים עתה". ונשאלת השאלה וכי רק עכשיו הוברר הדבר שאברהם ירא אלקים?
והתשובה לכך היא: זהו הנסיון הראשון של אברהם ביחד עם בנו, עד עכשיו עמד אברהם בנסיונות לבד וכאשר הנסיון הוא לא רק שלו אלא יחד עם בנו עם יצחק, מוכיח הוא אז את יראת האלקים בדרגה העליונה.
וכאן ההוכחה הנצחת לקיום הברית לא רק של האב אלא גם של דור ההמשך.
אם הבן הולך ביחד עם אביו למלא רצון אביו שבשמים כאן ההוכחה לקיום המשימה בצורה המושלמת שלה, כי הרי לא רק עם האבות כרת הקב"ה את הברית אלא גם עם הבנים גם עם אלה שאינם פה עמנו היום.
ולכן בראש השנה מזכירים אנו את זכות עקידת יצחק כי כאן היתה העמידה בנסיון המושלמת של אב ובן, של אברהם ויצחק, ועלינו מוטלת המשימה להמשיך לקיים את הברית שהקב"ה כרת עם אבותינו ולהנחיל זאת לדורות הבאים, כאשר אנו מביאים איתנו את הבנים ועולים איתם ביחד, בדרך העולה בית ד', אז אנו משחזרים את העמידה בנסיון העקידה ואז "מעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני".
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה.