התקשו רבותינו בהקשר לפרשתינו, האם באמת נאמרה לאחר מעמד הר סיני, שהרי אם כן מה פשר "נעשה ונשמע"" והרי כבר שמעו, או שמא נאמרה להם לפני או תוך כדי מעמד הר סיני.
נאמר על הפסוק "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה": תורה-זו תורה שבכתב, מצוה זה פירושה. והיות ופרשת משפטים פותחת בדיני עבד עברי, עלינו למצוא היכן כבר נאמרה פרשת שילוח עבדים, שעכשיו באים ומפרשים אותה.
על מנת למצא היכן נאמרה, עלינו לחזור אחורה בפרשיות התורה, עד לפרשת וארא, שם כתוב: "וידבר ד' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים לשלח את בני ישראל ממצרים".
אומר הירושלמי על פסוק זה: " על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים". מכאן אנו רואים שהציווי הראשון שנצטווה משה לצוות את בני ישראל היה בקשר לדינים של שילוח עבדים בשנה השביעית.
ומצוה זו לא היותה רק תנאי ליציאתם ממצרים, אלא נכרתה ברית ממש, בין בני ישראל הקב"ה, כפי שממשיך הירושלמי: "לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים". כפי שמצינו כתוב בירמיהו: "כה אמר ד' ... אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוצאתי אותם מארץ מצרים ... מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר...". מכאן אנו למדים ששני ציווים מצויים בפסוק שבפרשת וארא, אחד מכוון לבני ישראל ומדבר על מצוות שילוח עבדים ואחד מכוון לפרעה, לשלח את בני ישראל ממצרים.
ושני ציווים אלה תלויים אחד בשני, כי הרי כוונת ברית זו היתה, להשריש בלב בני ישראל את המודעות לרע שבשעבוד אדם אחר ואת העקרון של חופש האדם, היות ונברא בצלם. ומכאן שאי אפשר לישראל לשעבד מישהו אחר מאחיו.
ניתן לראות רמז לברית זו, בדיבר הראשון של עשרת הדברות האומר: "אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" - יצאתם ממצרים כדי להיות בני חורין ולכן לא יתכן שתשתעבדו למישהו אחר (בלעדי הקב"ה).
מכאן יכולים אנו לאמר, שמה שנצטוו בני ישראל בארץ מצרים על שילוח עבדים היה בתורת תורה שבעל פה, שהרי נאמרה להם בטרם יצאו ממצרים ולפני שנתנה להם תורה. וכנראה שאזהרה זו חמורה מאד, שהרי כרת הקב"ה ברית את אבותינו בעניין זה ונענשו על כך.
ובפרשתינו מביא את הפירוש של ציווי זה, שנצטוו עליו בפרשת וארא, בתור תורה שבכתב.
וכך הוא מהלך הדברים ביסודם: כל עצם תוקף יציאת מצרים בחיפזון משמעותו כי חסדי השם מבטלים את מציאות הזמן וישראל יוצאים ממצרים ובצקם טרם יחמץ, כלומר שאי אפשר היה להחמיץ את הגאולה. וזה ההבדל בין פסח מצרים לפסח דורות, שאנו עסוקים בדיעבד בהשגת הזכות שהיה חסר לכתחילה ולכן קיימת עדיין האפשרות שמישהו יהיה עבד לאחר יציאת מצרים,
דהיינו שיתכן שלא יידעו להשתמש בצורה נכונה בחרות שהושגה. הקב"ה הוציא אותנו מארץ מצרים ומאותה הבחינה של המציאות של העולם שנברא בבי"ת שהוא עלול להפוך לבית עבדים.
עלינו מוטלת החובה להשלים את המהלך ע"י בנין בית השם דהיינו ע"י הכרעת הבי"ת של בראשית לצד הטוב.