בסמוך לציווי על מלאכת המשכן הוזהרנו שוב על השבת, וטעם הסמיכות ללמדנו שלא יחשוב אדם שמלאכת המשכן חשובה היא מאוד ותדחה את השבת, או שיאמר אדם כיון שיש מלאכות שעושים אותם במשכן כקרבנות, אש התמיד וכו', לכן אפשר גם להתיר את בנין המשכן בשבת. על-כך מזהירה התורה "אך את שבתותי תשמורו", וכדברי רש"י "אף על-פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה (מלאכת המשכן) שבת אל תדחה מפניה". קדושת השבת עליונה היא ומאופיינת בשני הדגשים: א. "לדעת כי אני ה' מקדישכם". ב. "שבת שבתון קודש לה"'.
שבתן של ישראל אינה יום מנוחה כמנוחת אומות העולם. השבת היא קודש לה', ומי נתן את השבת? מי קובע מהי מנוחת השבת ומהי קדושת השבת? - אני ה' מקדישכם. ה' מצווה אותנו על השבת, נתן לנו את השבת והוא הקובע ומגדיר לנו כיצד מקדשים את יום השבת וממשיכה התורה בפסוק המפורסם "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם". מהי השמירה ומהי העשייה? האור החיים הקדוש האריך בדבר. שמירת שבת אינה מתחילה בליל-שבת אלא כבר מיום ראשון שבו זוכרים אנו את יום השבת לקדשו (ושמירה לשון המתנה).
ולעשות, בודאי שלא יהא דבורך בשבת כדבור בימות השבוע ולא הילוכך בשבת וכו'. אך לעשות משמעו גם להוסיף מחול על הקודש בערב-שבת ובמוצאי-שבת, וכך בתוספת שבת אנו עושים את השבת. כי הקב"ה כלה את מלאכתו בדיוק עם השקיעה אך אנו בני-אדם מוסיפים ועושים שבת קודם.
כמו-כן ידועים דברי הזוהר הקדוש, תלמיד חכם הוא בבחינת שבת, ולא נתנו שבתות לישראל אלא כדי ללמוד בהם תורה בצד ההנאה והמנוחה הגשמית.
יש לקדש את השבת באכילה, בקדוש ובהבדלה, באי עשיית המלאכה, אך מהות השבת היא התורה לעשות את יום השבתון קדוש לה'.
לעשות את השבת בהתעלות, בלימוד התורה עם שמירת הנשמה הייתה ולעשות עצמנו ראויים למדרגה העליונה כי אני ה' מקדישכם. נמצאנו למדים כי גדולה היא השבת וקדושה מאוד ואפילו מלאכת המשכן היקרה תדחה מפניה.
ומעתה, שבת זו שקיבלנוה בקדושה מהשם יתברך, עלינו להוסיף ולקדשה בעצמנו, לעשותה ולקדשה בתוספת בכניסתה ובצאתה, ולקדשה במהותה בלימוד התורה שהיא עיקר השבת.