וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה. ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה. ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים. (יח, א-ה)
מה גרם לו ליתרו לבוא? ובלשונם של חז"ל: "מה שמועה שמע ובא?"
לכאורה, מפורש הדבר בכתוב, שיתרו שמע "את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". אך מה משמעותו של המשפט המסורבל הזה? האם אין כאן כפילות מיותרת?
מבאר הרלב"ג (עמ' 292):
אמר שכבר שמע יתרו כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עַמּוֹ מהנפלאות כאשר הוציא את ישראל מיד מצרים.
יתרו שמע רק את סופו של סיפור היציאה ממצרים, רק את הנפלאות אשר נעשו ביציאה עצמה. ומה הן הנפלאות הללו ששמע אודותם יתרו? ממשיך הרלב"ג:
והנה שמע - לפי זה הפירוש - מכת בכורות, ומה שפסח ה' יתעלה על בתי בני ישראל לבלתי היות שם נגף למשחית, ומה שהשאילום המצרים בצאתם כלי כסף וכלי זהב ושמלות כי נתן ה' יתעלה חן העם בעיני מצרים; כי אלו הנפלאות עשה ה' יתעלה כאשר הוציאם מארץ מצרים.
יתרו קיבל תמונה בלתי שלימה אודות יציאת מצרים. הקב"ה הרג את בכורי מצרים ואת בכורי ישראל הציל, ואף גרם לכך שישראל ינצלו את מצרים. אין פלא שהדבר לא מצא חן בעיני יתרו.
ויִדְמֶה שלא היה נכון בעיניו הדבר, כי לא יהיה זה מהיושר בחוק ה' יתעלה כשלא יִוָּדַע בו יותר מזה השיעור; ולזה שב משה לספר ליתרו את כל המכות שהביא ה' יתעלה על פרעה ועל מצרים בהדרגה, ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך מרדיפת פרעה וחילו אחריהם וממלחמת עמלק, ואז הודה יתרו לה' יתעלה וברך אותו, וראה כי ביושר הביא ה' יתעלה על המצרים מה שהביא מהרעות.
יתרו - לאור השמועה ששמע - חשב שמעשי ה' אינם הוגנים. אמנם יש לציין שיתרו לא הסתפק בשמועה אלא טרח ובא לברר את הענין.
בזה גם מתבארים הפסוקים הבאים (ח-יב):
ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ה'. ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים. ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים.
מה הצורך לספר ליתרו את אשר כבר שמע? אלא שמשה סיפר ליתרו "את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל", דהיינו את כל הסיפור מתחילתו; מהשליחות הראשונה אל פרעה, דרך סרבנותו של פרעה, ועד ליציאה עצמה. בשמיעת הסיפור המלא נוכח יתרו לדעת שכל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים היה בהדרגה.
את ההדרגה תיאר הרלב"ג בסוף פרשת וארא (עמ' 104-105):
התועלת השני הוא להודיע ההדרגה אשר נהג בה ה' יתעלה עם פרעה כאשר רצה שישלח ישראל... וזה, כי תחילה ציוה שיעשו לפניו מופת בלתי מצער אותו כלל - והוא הֵהָפֵךְ המטה לתנין; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת מזיק לו מעט - והוא הֵהָפֵךְ המימות לדם, כי לא היו מוצאים מים לשתות כי אם בקושי; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת יותר מזיק מזה - והוא מופת הצפרדעים, אלא שהיזקם היה מעט... והנה הם היו עולים בביתם ובחדר משכבם ועל מטתם וביתר המקומות שזכר, והיו מפני זה מצערות האנשים צער-מה, אלא שלא היה כמו הצער שהגיע להם מהכינים, כי הם היו עולים בבשרם תוך לבושיהם, והיו עוקצים אותם כמנהג הכינים, ולזה הביא עליהם אחר זה מכת הכינים... והנה תמצא שכבר הגיעו בתחילה לפרעה אלו המוּסָרים מה' יתעלה ביותר קל שאפשר; וזה, כי הוא לא מנע ממזונותיהם זולת המים, והם גם כן היו נמצאים להם, אלא שכבר היו נמצאים להם בקושי, ואחר כן ציערם בגופם צער חלוש בהדרגה רק במכת הצפרדעים והכנים. ואחר זה שב להכביד להם המכות בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שהוא הביא בתחילה הערוב שהיה משחית המקנה ומזונותיהם אשר בבית ובשדה; ואחר כן הוסיף שנית להזיקם במזונותיהם, וזה, שכבר הביא דבר כבד מאד במקניהם, שהיה היזקו יותר חזק מן ההיזק שהגיע למקנה מן הערוב, עם שזה ההיזק הגיע כרגע ולא היו יכולין לקחת בו שום עצה, ואין הענין כן בהיזק שהגיע מפני הערוב; ואחר כן הביא בגופם מה שיצערם צער נפלא, והוא השחין שהיה פורח אבעבועות, כי השחין שהוא בזה התואר הוא מצער מאד. ואחר זה שב להכביד מכותיהם בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שכבר הביא תחילה הברד להשחית כל אשר בשדה אשר אפשר שישחת מפני הברד, למנוע מהמצרים מזונותיהם; ואחר כן הכביד עליהם והביא הארבה הנפלא בגבולם, להשחית מה שנשאר להם מן הברד והעץ הצומח להם מן השדה, כדי שיעדרו מזונותיהם במוחלט, והם היו עם זה מצערים גופיהם צער-מה, כי מלאו מהם בתי המצרים; ואחר זה הביא עליהם מה שיצער גופם צער נפלא, אלא שלא יגיע ממנו המות, והוא החושך החזק שהתמיד להם שלושה ימים באופן שלא קמו איש מתחתיו ולא ראו איש את אחיו... ולזה לא היה אפשר להם לקחת מזונותיהם כראוי בכל אלו השלושה ימים; ואחר זה הביא המוות בבכוריהם. והנה הנגע האחרון הכביד מכל הקודמים.
את כל זה סיפר משה לחותנו, ויתרו שמע ובעקבות זאת - ורק בעקבות זאת - "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים. ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם".
יתרו שמח מאד; אך יש לשים לב על מה שמח יתרו - "על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים".
מבאר הרלב"ג (עמ' 294):
ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל - הרצון, שכבר שמח יתרו על כל הטובה שעשה ה' יתעלה לישראל, כי היא היתה הכוונה ברע שהביא ה' יתעלה על המצרים, ולא שמח ברע שהביא ה' יתעלה על המצרים מצד שהוא רע להם, אבל מצד שהוא טוב לישראל; כי אין מֵחוק השלם לשמוח על הרע מצד מה שהוא רע.
יתרו שמח על התועלת החיובית שצמחה לישראל מנפלאות ה' אך לא מהרע שנגרם למצרים - "כי אין מֵחוק השלם לשמוח על הרע מצד מה שהוא רע"; אדם שלם אינו שמח לאידם של אחרים.
הרלב"ג מדגיש ענין זה גם בחלק התועלות (עמ' 305):
התועלת השמיני הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם שיהיה שמח לאיד, כי הרע הוא בלתי רצוי בעצמותו; ולזה לא יסודר מה' יתעלה רע אם לא מצד מה שבו מהטוב. ולזה סיפר ששמח יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' יתעלה לישראל, ולא שמח ברע שהגיע אל המצרים.
אכן, תועלת גדולה למדנו מיתרו - "הרע הוא בלתי רצוי בעצמותו", ולכן אין לשמוח שהגיע רע. אדם צריך להתרכז בטוב שמגיע מאת ה' ולהודות עליו.
(מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים)