בפרשת השבוע שולח אברהם אבינו את עבדו, למצוא אשה ליצחק. מאז ומתמיד נודעה החשיבות העצומה של לימוד התורה, עד כדי שחז''ל בירושלמי (חגיגה א, ז) דרשו, שהקב''ה ויתר לעם ישראל על העבודה הזרה שהם עבדו, אבל לא ויתר להם על עוון ביטול תורה (ועיין עוד בשערי תשובה א, ח). גם יצחק אבינו למד תורה כפי שאומרת הגמרא במסכת יומא (כח ע''ב):
''אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ועיני ישראל כבדו מזקן''.
בעקבות הנישואין, מסתמא יצחק אבינו היה צריך למעט בלימוד התורה שלו, בעקבות כך נעסוק הפעם ביחס בין נשיאת אשה ללימוד תורה. האם אדם שלומד תורה חייב להתחתן? לכאורה אם מדובר במצווה כל כך גדולה כפי שראינו, יש מקום לומר שעדיף להישאר ללמוד, ויצחק לא היה צריך להתחתן. במידה ואכן יש חובה להתחתן, יש לבדוק, עד איזה גיל מותר לאחר את הנישואין.
לימוד תורה כנגד נשיאת אשה
הגמרא במסכת קידושין (כט ע''ב) דנה מה עדיף, ללמוד תורה ורק אז להתחתן, או קודם להתחתן ורק אז ללמוד תורה. הגמרא מביאה מחלוקת בשאלה זו:
''תנו רבנן: ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה - ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה. ר' יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה? ולא פליגי (והם בעצם לא חולקים): הא לן (= זה לנו), והא להו (= וזה להם).''
רב יהודה פוסק בשם שמואל, שעדיף שאדם קודם כל יתחתן ואחר כך ילמד, כדי שילמד תורה בטהרה. ר' יוחנן דוחה את דבריו, שהרי כאשר אדם מתחתן הוא צריך להביא פרנסה הביתה, והוא טרוד עם הילדים וכו', והוא לא יוכל ללמוד תורה כראוי, לכן עדיף שקודם כל ישקע בלימוד תורה, ורק אז יתחתן.
הגמרא מכריעה שלמעשה הם אינם חולקים, ויש חילוק בין בני ארץ ישראל לבני בבל. נחלקו הראשונים, האם כוונת הגמרא שבני ארץ ישראל צריכים להתחתן ואחר כך ללמוד, או שמא בני בבל הם אלו שצריכים להתחתן ורק אז ללמוד.
מחלוקת הראשונים
א. שיטת רש''י
רש''י (ד''ה האן לן) פירש, שעדיף שבני בבל קודם יתחתנו, ורק אז ילמדו, ואילו בני ארץ ישראל ילמדו ורק אז יתחתנו. מדוע? הוא מסביר, שבני בבל היו הולכים ללמוד בארץ ישראל ומשאירים את האשה בבבל, לכן גם אם הם היו מתחתנים, צרכי הבית לא היו מוטלים עליהם, והם היו יכולים לשקוע בלימוד תורה, לכן עדיף שיתחתנו קודם ויהיו בלי הרהורי עבירה.
לעומתם, בני ארץ ישראל היו נשארים ללמוד בארץ ישראל, ומכיוון שהיו קרובים לבית, צרכי הבית היו מוטלים עליהם והדבר היה מונע מהם ללמוד, לכן עדיף שקודם ילמדו תורה ורק אחר כך יתחתנו. ובלשונו (ד''ה האם לן, להו):
''בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל, ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו, (לכן עדיף שיהיה) נושא אשה דהוה בלא הרהור ואחר כך הולך ולומד תורה. בני ארץ ישראל הלומדים במקומם אם נושא אשה יהיו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו (לכן עדיף שקודם ילמדו תורה).''
ב. שיטת רבינו תם
רבינו תם (תוספות ד''ה הא לן) הקשה על פירוש רש''י, בטענה שאם יעזבו בני בבל את נשותיהם בבבל וילכו ללמוד תורה בארץ ישראל, לא תיפטר בעיית הרהורי העבירה, שהרי הם אינם חיים בביתם עם נשותיהם[1]! עוד הקשה רבינו תם, שגם אם נאמר שאין לבני בבל הרהורי עבירה, אחרי הכל הם צריכים לדאוג לפרנסת ביתם, גם אם הם רחוקים, דבר שיפריע להם בלימודם.
בעקבות שתי הקושיות הללו, פירש ר"ת שלא כרש''י. בני בבל עדיף שיעסקו קודם בתורה, ואז יתחתנו, משום שהם צריכים ללכת ללמוד בארץ ישראל, ואם הם יתחתנו הם לא יוכלו ללכת ללמוד ולהשאיר את האשה בבית בבבל. ואילו בני ארץ ישראל, מכיוון שהם לומדים ליד הבית, ואינם זונחים את נשותיהם, הם יכולים להתחתן ואז ללמוד תורה, וכן כתב הריטב''א (ד''ה ויש).
אמנם עדיין קשה, שהרי גם אם בני ארץ ישראל לומדים ליד הבית, עדיין הם יהיו טרודים בפרנסה! מוסיף רבינו תם, שבני בבל היו עניים, לכן כאשר הם היו מתחתנים הם היו צריכים לצאת לעבוד, ואז יהיו ריחיים בצווארם והם לא יוכלו ללמוד תורה, לכן עדיף שקודם ילמדו ואז יתחתנו. ואילו בני ארץ ישראל היו עשירים, לכן גם אחרי החתונה יוכלו להמשיך ללמוד תורה.
ג. שיטת הר''ן
הר''ן (יב ע''א בדה''ר ד''ה הא לן) הלך בשיטת רש''י, שעדיף שבני בבל יתחתנו תחילה, ובני ארץ ישראל ילמדו תחילה, אבל מטעם אחר. הוא כתב שנשותיהם של בני בבל היו עוסקות במלאכת הבית, ומתוך כך היה לבעלים זמן ללמוד תורה, לכן עדיף שיתחתנו וילמדו תורה בטהרה. לעומת זאת, נשותיהם של בני ארץ ישראל היו ''מעונגות ואוכלות ואינן עושות (מלאכה)'', לכן עדיף שקודם ישקעו בלימוד תורה, ורק אחר כך יתחתנו.
גיל הנישואין
באיזה גיל צריך להתחתן? אמנם המשנה במסכת אבות (ה ,כא) כותבת, 'שבן שמונה עשרה לחופה', אבל הגמרא מביאה סיפור על רב חסדא שהתחתן כבר בגיל שש עשרה, ואמר שאם הוא היה יכול, הוא היה מתחתן כבר בגיל ארבע עשרה. עוד מוסיפה הגמרא, שאפשר להתעכב עד גיל עשרים ולא יותר (וכמובן שמי שמנסה ולא מצליח, אין בידו עוון), וכך פסק השולחן ערוך (אבה''ע א, ג)
''מצוה על כל אדם שישא אשה בן שמונה עשרה, והמקדים לישא בן שלוש עשרה, מצוה מן המובחר, אבל קודם גיל שלוש עשרה לא ישא... ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה''.
כיום הזמנים השתנו, ורבים הפוסקים האומרים שמותר להתחתן מאוחר יותר, ולא חייבים להתחתן בגיל עשרים, אבל מכיוון שאנו עוסקים ביחס שבין לימוד תורה לחתונה, נתמקד בשאלה עד מתי לאדם הלומד תורה, מותר לדחות את החתונה.
בן עזאי
כפי שאמרנו לעיל, על פי דין הגמרא כל אדם צריך להתחתן עד גיל עשרים. הגמרא ביבמות (סג ע''ב) מביאה את דברי בן עזאי הכותב, שכל אדם צריך להתחתן ולהביא ילדים, ומי שלא מתחתן, כאילו שופך דמים. חבריו מקשים עליו, שהרי הוא בעצמו לא התחתן! אז כיצד הוא דורש להם שיש להתחתן ולהביא ילדים?! הגמרא מביאה את תירצו של בן עזאי:
''בן עזאי אומר: (מי שלא מתחתן) כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים (שהרי לא התחתנת)! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים[2].''
בן עזאי מתרץ, שהעולם יכול להתקיים על ידי אחרים. תשובתו לכאורה תמוהה, שהרי הגמרא במסכת מועד קטן (ט ע''ב) פוסקת, שכל מצווה שלא יכולה להתקיים על ידי אחרים, אדם צריך להפסיק מללמוד ולעשותה. לכן למשל צריך להפסיק ללמוד תורה וללכת להניח תפילין, מכיוון שאי אפשר להניח תפילין בשביל אדם אחר. בפשטות, כך גם מצוות פריה ורביה, מוטלת על האדם , ממילא גם אם העולם יכול להסתדר בלעדיו, עדיין הוא מחוייב בכך. נאמרו בכך מספר תירוצים (ועיין בציץ אליעזר ד, טז):
א. הקובץ שיעורים תירץ (ח''ב סי' יט), שבן עזאי היה דבוק כל כך בתורה ולא יכול היה להפסיק מלמודו, עד שהוא נחשב אנוס, ואנוס פטור מכל המצוות, וכמובן גם ממצוות נשיאת אשה והבאת ילדים. בדומה לכך כתב ערוך השולחן (אבה''ע א, ד), שאפשר שבן עזאי הרגיש, שאם הוא היה פורש מהתורה, הוא היה מת, לכן הוא היה פטור ממצוות נשיאת אשה.
ב. תירוץ בכיוון שונה הביא בשולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון פרק ג'). הוא כתב, שהגמרא במועד קטן, שחייבה אדם להפסיק מלימודו בשביל מצווה שאינה יכולה להתקיים על ידי אחרים, מתייחסת רק למצוות שלא נמשכות זמן רב, כמו נטילת לולב, מצוות כאלה לא גורמות לשכחת עיקרי התורה, ולכן צריך להפסיק בלימוד כדי לקיימם. לאחר שאדם מתחתן לעומת זאת, הוא צריך ללכת לפרנס את ביתו, דבר שמונע לימוד בצורה משמעותית, ועלול לגרום לשכחת התורה, ומשום כך בן עזאי לא התחתן, בלשונו:
''אם ישכח תלמודו, דומה לאשה שיולדת וקוברת. והיינו טעמא דבן עזאי להרמב"ם שלא נשא לעולם משום דלעולם יש לחוש לשכחה כל זמן שאינו עוסק בתלמוד תורה, כמו שכתבנו בהלכות תלמוד תורה עד יום מותו שכל זמן שאינו לומד שוכח.
להלכה
האם דברי בן עזאי נפסקו להלכה, ואדם יכול לשבת ללמוד תורה כל חייו ולא להתחתן? נחלקו בכך הראשונים:
א. הרמב''ם פסק (אישות טו א – ב), שאדם רגיל צריך להתחתן עד גיל עשרים, במידה והוא לומד תורה מותר לו לאחר את גיל הנישואין, אומנם ''מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, ושגה בה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו''. לכן לפי שיטתו, גם היום לכל אדם שדבק בתורה מותר לא להתחתן.
אמנם הט''ז (אבה''ע א, ס''ק ו) דייק מכך שהרמב''ם כתב שמי שעושה כבן עזאי 'אין בידו עוון', משמע שלכתחילה אין לעשות כך, ויש להתחתן, אבל השולחן ערוך (אבה''ע א, ד), ושולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון פרק ג') לא הבינו כמותו את הרמב''ם, ולשיטתם כל אדם גם בזמן הזה שדבק בתורה, מותר לו לא להתחתן כלל (בתנאי שאין לו הרהורי עבירה).
ב. הרא''ש (קידושין א, מב) חלק על דברי הרמב''ם. הוא סובר שבן עזאי הוא דעת יחיד, וכל חבריו חולקים עליו וסוברים שיש חובה להתחתן, מכיוון שלא נפסקה הלכה כבן עזאי, יש חובה על כל אדם להתחתן, וכן משמע מהרי''ף שלא הביא את דברי בן עזאי.
ג. כיוון שלישי מופיע בריטב''א בשם בעלי התוספות (סג ע''ב ד''ה מה אעשה), שבעיקרון נפסקה ההלכה כבן עזאי, שכל אדם שמסוגל לכך, יכול ללמוד תורה ולא להתחתן, אלא ''שאין בדורות הללו מי שיכול להיות כבן עזאי'', כך שלמעשה, לפי שיטתם, יש חובה על כל אדם להתחתן, וכן כתב ערוך השולחן (אבה''ע א, יד).
כפי שכתב הרמב''ם, כל אדם שלומד תורה, גם אם הוא לא בוחר להיות כבן עזאי וללמוד כל חייו, יכול שלא כאדם רגיל לאחר את גיל נישואיו יותר מגיל עשרים, עד איזה גיל מותר לו לאחר את נישואיו? נחלקו בכך האחרונים:
א. היש''ש (קידושין א, נז) כתב שעד סוף גיל עשרים וארבע מותר לדחות, וכן כתב החפץ חיים (ספר מצוות קצר מצווה מג).
ב. ערוך השולחן (יו''ד רמו, יב): מותר לדחות או עד שיתקפנו יצרו, או עד זמן שהוא מרגיש, שאם הוא יתחתן אז בעיות של פרנסה יימנעו ממנו ללמוד, ''ואין קצבה לדבר''. כמו כן, ממליץ ערוך השולחן להתחתן עם ביתו של איש אמיד וירא אלוקים.
ג. שולחן ערוך הרב (ת''ת קו''א פרק ג'): אדם יכול לדחות את החתונה, עד שהוא ילמד את עיקרי הדינים בתורה שבעל פה בדרך קצרה. גם לפי שיטתו וגם לפי ערוך השולחן לעיל, אין גיל מוגדר לנישואין, בניגוד לחפץ חיים.
שבת שלום!
[1] הפני יהושע (ד''ה תוספות) רצה לדחות את קושיית רבינו תם ולומר, שאחרי שהם כבר התחתנו יש להם פת בסלם, ואין חשש להרהורי עבירה. יש בתשובה זו דוחק רב, הרי הם היו מידיעה הולכים לשנים מהבית, ובכהאי גוונא בוודאי שייכים הרהורי עבירה (עיין כתובות סב ע''ב – סג ע''א).
[2] האם בן עזאי לא התחתן? במסכת סוטה (ד ע''ב), מובאת דעה שהוא התחתן והתגרש, התוספות ביבמות כתבו (סג ע''ב ד''ה שיתקיים), שהוא נשא את בתו של רבי עקיבא, אבל גירש אותה לפני שהיו לו ילדים. בתוספות בכתובות (סג ע''א ד''ה ברתיה), כתוב שהוא רק התארס איתה.