פרשת במדבר: הדגלים, המשכן, ואחדות העם

בפרשה מתוארים הדגלים וסדר החנייה והמסע של עם ישראל במדבר. מדוע טרחה התורה לציין לנו את זה? מה המסר של זה לדורות?

הרב אלדד יונה 30/05/19 09:46 כה באייר התשעט

פרשת במדבר: הדגלים, המשכן, ואחדות העם
צילום: shutterstock

בפרשתנו, לאחר שמונים את עם ישראל, אנו קוראים על הסדרי החנייה והמסע של ישראל במדבר. בפרק ב' מתארת התורה שלכל שבט יהיה דגל, וכל 3 שבטים יחנו ברוח אחרת של המשכן, וכן מתארת התורה את סדר הנסיעה של המחנות השונים. על פניו, מדובר בסך הכל בתיאור של הסידור הטכני שנעשה בכדי למנוע בלבול. מעין "חוקי שיכון" ו"חוקי תעבורה" במדבר. אלא, שאנו יודעים שהתורה לא באה ללמד אותנו היסטוריה, ובוודאי שלא סתם פרטים טכניים יבשים על הסדרי חניה ונסיעה במדבר, ואם כן עלינו לברר, מעבר לפרטים הטכניים, מה המסר החבוי בתוך התיאורים הללו. להלן ננסה להציג כמה מסרים כאלו, על סמך ניתוח עניינים המופיעים במדרש.

1) מספר לנו ה"מדרש רבא" (במדבר, פרשה ב', אות ג'): "
חיבה גדולה חיבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרין. ומנין שהוא אהבה לישראל? שכן שלמה אומר 'הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה' (שיר השירים ב')". אומר המדרש, הקב"ה קבע לישראל הסדרי חנייה עם דגלים שיבדילו בין שבט לשבט מתוך חיבתם של ישראל. מה האהבה הגדולה בחנייה מסודרת ודגלים ניכרים? אדם למשל טרח לכתוב ספר מושקע. הוא נהנה לעלעל בעמודים ולראות איך הפרקים מסודרים והעיצוב של הספר יפה. אפילו שהוא כבר יודע מה יש בספר, הוא נהנה לראות שוב ושוב, משום שהוא השקיע בספר. לעומת זאת, אדם מן השוק שרק קנה עותק מהספר, לא יראה שוב ושוב את העיצוב, משום שהספר לא חביב עליו כמו על המחבר.

ה', כביכול, רוצה לראות את שבטי ישראל שוב ושוב, וכביכול כשהם מסודרים עם דגלים ובכיוונים מסודרים, הם ניכרים יותר בעין. הנה ראובן, והנה שמעון וכו', כמו אדם שאוהב למנות את ממונו שוב ושוב, ומסדר את השטרות לפי סוג. אז נכון שהקב"ה יכול למנות ולראות כשמעורבב באותה קלות כמו כשזה מאורגן בצורה מסודרת, אבל ציווה שעם ישראל יחנו בצורה שלבני אדם נראית מסודרת יותר, כדי להמחיש את חיבתו לעם ישראל.

2) בהמשך כותב המדרש רבא (שם, אות ז') מה היה בדגל של כל שבט ושבט: "
באותות -סימנין היו לכל נשיא ונשיא, מפה וצבע על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן. מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה. כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו.
ראובן- אבנו אודםומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים
שמעון - פטדהומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם
לוי - ברקתומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים.
יהודה - נפךוצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה
יששכר - ספירומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים'. 
זבולון - יהלוםוצבע מפה שלו לבנה ומצוייר עליו ספינה, על שם 'זבולון לחוף ימים ישכון'.
דן - לשםוצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש, על שם 'יהי דן נחש'
גד - שבווצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה, על שם 'גד גדוד יגודנו'
נפתלי - אחלמהוצבע מפה שלו דומה ליין צלול, שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו איילה, על שם 'נפתלי אילה שלוחה'
אשר – תרשיש, וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים, ומצוייר עליו אילן זית על שם 'מאשר שמנה לחמו'
יוסף – שוהם, וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים, אפרים ומנשה... ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור, על שם בכור שורו, זה יהושע שהיה משבט אפריםועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם, על שם 'וקרני ראם קרניו' על שם גדעון בן יואש, שהיה משבט מנשה
בנימין – ישפה, וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב, על שם 'בנימין זאב יטרף'. לכך נאמרבאותותשסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא".

כלומר, מעבר לצורך בדגל שונה לכל שבט כדי שכל שבט יהיה ניכר (מתוך חיבתם של ישראל, כאמור בסעיף 1 לעיל), הדגלים לא היו אקראיים, אלא היה בהם תיאור אפיונו של השבט בשני אופנים. האחד, צבעו של כל דגל היה כצבע אבן החושן של אותו שבט שהיתה על לב אהרון. זה גם מבליט יותר את הקשר בין שבטי ישראל למשכן. כך בולט שהאבנים שעל לב אהרון, מייצגות כל אחת שבט אחר מישראל, ושלכל שבטי ישראל חלק במשכן. גם חניית כלל שבטי ישראל מסביב למשכן בד' הרוחות, כשהמשכן חונה בדיוק באמצע, מסמלת שהמשכן הוא ליבו של עם ישראל כולו.

השני, בכל דגל היה ציור של מאפיין יחודי של אותו השבט. הציור או תיאר מאפיין בנחלה המיועדת של השבט, או אלמנט מברכת יעקב לבניו השונים, או סיפור מיוחד שקרה לאבי השבט (ראובן שמצא דודאים והביא לאימו, או שמעון שהרג את אנשי שכם וכו').

נשים לב שבאותו דגל מצד אחד יש את הציור המאפיין את ייחודו העצמאי של כל שבט, ומצד שני צבע של אבנו של השבט בחושן המשותף. זה מדגיש שלכל שבט יש אמנם מאפיינים עצמאיים, אבל הוא גם חלק מהכלל.

אבל הרעיון הוא מעבר לזה- מה שמאחד את כלל השבטים העצמאיים לעם אחד, הוא יצוג מאוחד בחושן שעל לב אהרון. מה שכל השבטים חונים סביבו, וזה מה שמאחד אותם לחטיבה אחת ולא לאוסף שבטים- זה המשכן. המשכן, כמובן, מסמל את עבודת ה'. לכל שבט יש מאפיינים יחודיים, אבל מאחד אותם שכולם עובדים את ה' על פי אותה תורה.

גם היום בימנו, עם ישראל מפוצל לכביכול שבטים. יש עדות שונות שלכל אחת מנהגים אחרים, יש אידיאולוגיות שונות, ציוניות יותר וציוניות פחות, יש כאלו שחושבים שצריך מדיניות ימין ויש כאלו שחושבים שצריך מדיניות שמאל, יש קפיטליסטים ויש סוציאליסטים. כיצד כל אוסף האינדבידואלים הללו אמורים להרגיש עם אחד? מה מאחד את כולנו- הספרדי והאשכנזי, הימני והשמאלני, הציוני דתי והחרדי והמסורתי? הרי לכל שבט יש את הלבוש שלו, המנהגים שלו והנרטיב שלו. מה מאחד את כולנו? אך ורק התורה הקדושה ומצוותיה. התורה שקובעת שפלוני הוא יהודי, והוא חייב בשבת ותפילין וכשרות בדיוק כמו רעהו. הדבר היחיד שיכול לאחד את כל המגזרים לכדי עם אחד, מלמדת אותנו הפרשה, הוא כפיפות כולנו לתורה ומצוותיה ולעבודת ה'.

אגב, לא רק לגבי עם ישראל- כל הנבואות בנ"ך לעתיד לבוא, שמנבאות אחדות בין כל אנשי העולם, אינן מדברות על סתם אחדות, אלא על עבודת ה' משותפת של כולם, שהיא זו שתגרום לאחדות הזו.

השבוע יחול גם יום ירושלים, לא יודע אם בכוונה, או סוג של "ניבא ולא יודע מה ניבא", אבל הנוהג שהתפשט לבוא עם דגלי ישראל לעיר העתיקה מסמל ממש אותו רעיון של דגלי המדבר. כמו ששם צבע הדגלים סימן שהלב של שבטי ישראל והמאחד אותם הוא המשכן, כך מסמנים ע"י הבאת דגלי ישראל לירושלים, שהלב של מדינת ישראל והמאחד של כל המגזרים בה, צריכה להיות ירושלים, שבעצם מסמלת את התורה הקדושה ועבודת ה'. המשמעות הסימלית של זה צריכה להיות שהלב של ישראל צריך להיות התורה ומצוותיה, תוך תפילה לביאת משיח צדקנו, ולבנין בית המקדש, לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.  


 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר