זכה בלעם הרשע ונתגלגלו על ידו לעולם שפע ברכות לישראל. אמנם הרשע נתכוון כמובן לקלל, אך ביקש לקלל ונמצא מברך. חז"ל מלמדים אותנו, שמתוך ברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה חפץ לקללם, שכנגד כל ברכה וברכה אנו יכולים ללמוד מהי הקללה שביקש לקלל, ונסתמו ממנו שערי קללה, "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלקיך".
בתוך ברכותיו של בלעם הרשע אנו מוצאים פסוק קשה, שהתחבטו בו פרשני הפשט, והראה שיש עוד מקום להתגדר בו ולראות בו פנים חדשות. וכך אומר בלעם: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל".
ראשיתו של הפסוק ברורה, אם כי גם בה נחלקו הפרשנים לשתי סיעות: יש המפרשים שבעם ישראל אין מעוננים ומנחשים, ולכן הם ראויים לברכה (כך ברש"י ובאבן עזרא); ויש המפרשים שכל קסם וניחוש אינו שולט בהם, ולכן בלעם אינו יכול לקללם (רמב"ן). הקושי הגדול בפסוק מתחיל במחציתו השנייה: כאן אנו מוצאים לשון הווה – 'כעת' , הסמוכה ללשון עתיד – 'ייאמר'. כיצד ייתכן שייאמר – בעתיד – ובכל זאת זה נקרא כעת? ומה בדיוק ייאמר? 'מה פעל אל' – גם סיומת זו אינה מפורשת כל צרכה. ראשית, כאן פתאום מופיע לשון עבר – 'מה פעל'; ושנית, לא ברור על מה בעצם מדובר שאותו צריך לספר לעם ישראל.
ואכן בהתמודדותם עם שאלות אלו הגיעו מפרשי המקרא למחוזות שונים לחלוטין. כבר רש"י מביא שני פירושים שונים, דבר שבפני עצמו מעיד על הקושי שהוא חש בפסוק. בפירוש הראשון מפרק רש"י את המילה 'כעת' למשמעותה– כמו העת הזאת, ומבאר שכמו העת הזו שהם נמצאים במדבר תהיה תקופה נוספת שתדמה לה בכך שהמלאכים יפנו לעם ישראל בשאלה מה אמר הקב"ה, שכן עם ישראל שוכן עוד יותר קרוב לקב"ה מאשר המלאכים. אמנם גם בפירוש זה ישנן כמה חולשות, וביניהן המילה 'ייאמר', שהייתה צריכה על פי פירוש זה להיות מוחלפת במילה 'יישאל' למשל, שכן מדובר על כך שהמלאכים ישאלו את עם ישראל מה פעל אל. בנוסף, גם הביטוי 'מה פעל אל' אינו מדוייק, כי לא מדובר פה על פעולות אלא על דברי תורה שבאים מאת ה' ועליהם שואלים המלאכים.
בפירושו השני מבאר רש"י שהמילה 'ייאמר' איננה לשון עתיד, אלא הווה מתמשך: תמיד זוהי מדרגתו של עם ישראל, שמעשי ה' נודעים להם לא על ידי קוסמים ומנחשים כי אם על ידי נבואה ואורים ותומים. כאן קשה דווקא לשון העבר בביטוי 'מה פעל אל', שהרי מדובר על כך שעם ישראל ידע בנבואה מה יפעל ה' בעתיד...
ולאחר שרש"י מביא את שני פירושיו, הוא מסיים "ואונקלוס לא תרגם כן". ובכן, מה תרגם אונקלוס? למעשה אונקלוס מתרגם את הפסוק מילה במילה: "כעידן, יתאמר ליעקב ולישראל מה עבד אלהא". אם כן, כיצד הבין אונקלוס את הפסוק?
נראה מתוך תרגום אונקלוס, שיש דרך להבין את הפסוק כפי שהוא כתוב, מבלי להדחק להסביר את אחת הלשונות שלא על פי המשמעות הרגילה שלה. בלעם מדבר על כך שהקב"ה פועל תהליכים בעולם, ואיש אינו מבין אותם. אפילו עם ישראל עומד ותוהה, מה הקב"ה מבקש מאיתנו? מה הדבר הזה אשר עשה אלוקים לנו? לאן כל התהליך הזה מוביל? ולאף אחד אין תשובות ברורות. כל אחד עושה כמיטב יכולתו 'לפעול עם אל', אך חלוקות הדעות מה בדיוק פועל הקב"ה וכיצד יש לפעול איתו... והנה, ברגע אחד פתאום מתגלה משמעות המהלך כולו, או מתוך נבואה או שמתוך המציאות עצמה אנו מגלים פתאום לאן הוביל אותנו הקב"ה. ואז ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל - אז, בעתיד, ייאמר לנו מה פעל כבר הקב"ה בתקופות המעורפלות שביקשנו לראות פני אלוקים ולא ראינו, ופתאום נראה את השגחתו של הקב"ה בעולם ואת חסדיו על עם ישראל.
"עתידה בת קול שתהיה מפוצצת בראשי ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם אל, יבוא וייטול שכרו". לא מדובר כאן סתם על שכר לעושי רצונו. בת קול שהיא מפוצצת בראשי ההרים היא אמירה בעלת עוצמה מיוחדת, שמרעידה את כל העולם כולו. לא מדובר כאן על מצב שבו ברור מה רצונו של הקב"ה ומי פועל עימו לגאולת ישראל, אלא על מצב מעורפל, שרק בת קול יכולה לבסוף להכריז בקול גדול מיהו זה שפעל עם אל.