ראו כי רעה נגד פניכם

סוף סוף עבדי פרעה נכנעים. לאחר שבע מכות וההתראה על המכה השמינית - מכת הארבה - נאמר (י, ז):
ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים.
פרעה נראה כמסכים לדברים ואומר למשה ואהרון "לכו עבדו את ה' אלהיכם", אך לאחר משא ומתן אודות ההולכים הוא מסרב ומגרש אותם. כך כתוב בתורה (י, ח-יא):
ויוּשב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההלכים. ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו. ויאמר אלהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אֹתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה.
כיצד התהפך ה"יהי כן" שבפסוק י ל"לא כן" שבפסוק יא? האם פרעה הסכים לשלחם ומיד חזר בו?

נעיין בדברי הרלב"ג (עמ' 111):
יהי כן ה' עמכם - אמר זה להם דרך קללה, כאילו יאמר שהוא לא ישלח אותם ואת טפם, וימשך מזה המאמר שלא יהיה ה' עמהם.
פרעה מסרב לשלח את העם ולא זו בלבד אלא אף מקלל אותם. ה' יהיה עמכם - אומר פרעה למשה ואהרון - כאשר אני אשלח אתכם ואת טפכם; ומכיון שאין בדעתי לשלח אתכם ואת טפכם ממילא לא יהיה ה' עמכם.
אולם פרעה אינו מסתפק בקללה זו אלא מוסיף: "ראו כי רעה נגד פניכם". מה פשר התוספת הזו?
כותב הרלב"ג (עמ' 111-112):
ראו כי רעה נגד פניכם - ראיתי כתוב בספר אחד כי חכם אחד אמר לפרעה מלך מצרים ששם שני אלוהות: האחד הוא עושה הרעות, והאחד הוא העושה הטובות... הנה אחשוב שלזאת הסיבה אמר פרעה ראו כי רעה נגד פניכם, כי הוא חשב כי אלהי ישראל הוא האלוה שהוא פועל הרעות, מפני מה שראה מאותותיו אשר שׂם בקרבו, ולזה אמר להם שהם מבקשים רע בלכתם אחרי אלהיהם, כי לא יעשה להם רק רע. ולזאת הסיבה אמר משה: 'למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרֹג אֹתם בהרים וגו' ' (שמות לב, יב).
פרעה אינו מסתפק בסרוב ובקללה אלא מנסה להניא את משה ואהרון מרעיון היציאה באמצעי הסברה. הוא אינו מאיים עליהם שיעשה להם רעה כפי שביארו פרשנים אחדים (רמב"ן, למשל, כתב: "דעו כי רעה נגד פניכם, עומדת וקרובה לבא עליכם מאתי, כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח"); אלא מזהיר אותם מאלהיהם. אלהים זה - טוען פרעה - הוא עושה רעות, וצריך להזהר ממנו. אף הוכחה בפיו של פרעה - המכות. מכות מצרים מוכיחות שאלהים הוא עושה רעות ואם כן סופם של ישראל רע אם יתפתו לצאת ממצרים וללכת אחרי אלהים זה.
בעתיד, לאחר חטא העגל, ישתמש משה, בטיעונו זה של פרעה. אם ישראל יֵהָרגו - טוען משה בתפילתו לה' שלא יפרע מישראל - יהווה הדבר הוכחה למצרים בצדקת דעתם שאלהי ישראל הוא עושה הרעות.
הנגע כנראה פשה גם בקרב ישראל. לדעת הרלב"ג, היו אנשים מבני ישראל שאכן האמינו שהאלוה המוציאם ממצרים הוא עושה הרעות. כך הוא כותב:
והנה קצת ישראל פחדו מזה, עד שחידש להם ה' יתעלה אות לטוב, שלא היה בו רע כלל, והוא העץ שהשליך משה אל המים וימתקו המים; ולזה אמר ה' יתעלה אז, שלא ייראו שיהיה ממנהגו להגיע הרעות מפני מה שראו מאותותיו במצרים; וזה, כי אם ישמעו למצוות ה' יתעלה - לא ישים בהם הרעות אשר שׂם במצרים, כי הוא רופאם מהרעות אם הגיעו אליהם, כמו שרפא המים ממרירותם כדי שיהיו נאותים לשתות מהם, וזה לאות שאין מדרכו להגיע הרעות כמו שהיו חושבים.

התועלת בהבאת המכות מתוארת בתחילת פרשתנו (י, ב):
ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'.

וביאר הרלב"ג (עמ' 108):
והנה רציתי שירבו אותותי בקרבו, להקנות לבני ישראל אמונה שלמה באופן שתמשך לזרעם אחריהם; וזה, כי הם יראו אלו הנפלאות וידעו כי אני ה', ויספרו זה לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור באופן שיתפרסמו לכולם אלו הנפלאות ויאמינו בי תמיד.
אולם תועלת זו כנראה לא הושגה במלואה. אדרבא, מכות מצרים יצרו רושם אצל חלק מהעם שה' הוא עושה הרעות. התיקון הנוסף לאמונתם של אותם אנשים נעשה מיד לאחר קריעת ים סוף, במרה (טו, כב-כה):
ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה. וילנו העם על משה לאמר מה נשתה. ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו.
העץ שהושלך אל המים המרים והמתיקם הוא טוב שאין בו רע, והוא אשר שיכנע גם את האנשים החוששים, שה' אינו עושה הרעות אלא הטובות. זה גם פשר דברי ה' לאחר מכן (טו, כו):
ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך.
אם ישמעו ישראל בקול ה' אין להם לחשוש ממכות מצרים, כי אין מדרכו של ה' להביא הרעות. לא זו אף זו, אם הגיעו לישראל רעות, השמיעה בקול ה' תגרום לכך שירפא אותם ממכתם כשם שרפא את המים.

(מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים)