לבני טרויה היו כל הסיבות שבעולם לחשוד בסוס הענק שהוצג לפניהם כמתנה: לא הייתה סיבה נראית לעין שתגרום לצבא היווני הגדול לוותר על תביעותיו ולסגת מהמערכה; גדלו של הסוס חייב שינויים מבניים מסוכנים בשער העיר, שהחלישו את עמידותו, והזכירו באופן מאיים קללה עתיקה המנבאת את חורבן העיר במידה ויוסר חלק זה של השער; לפי חלק מהגרסאות - נשמע כל קרקוש מתכתי חשוד מבטנו של הסוס בזמן הובלתו; ועוד ועוד.
אמנם, היו אזרחים פקחים שהתריעו נגד הסכנה והצביעות הגלומות בסוס זה, ודרשו לשרפו באש, אך עמדתם נדחתה ומנהיגי הטרויאנים החליטו להכניס את הסוס החשוד לעירם.
סיפור זה מהווה אב-טיפוס לאיוולת הפוליטית האנושית: למרות שכל השיקולים המובילים להכרעה הנכונה גלויים היו בפני מקבלי החלטות, החליטו הללו שלא כך, ובכך הביאו חורבן על עמם ומולדתם.
איוולת כזו שכיחה ביותר בהיסטוריה האנושית, וחוצה היא עמים, תרבויות ואזורים גיאוגרפיים עד שכמעט מתבקשת מאליה המסקנה כי מדובר בתכונה אנושית מולדת בסיסית.
מה גורם לאדם לנהוג כך? כיצד זה שעיניו של אדם כהות ומוחו מתעתע באופן כה חמור?
 |
|
אב-טיפוס לאיוולת הפוליטית האנושית.
|
דומה, כי שאלת האיוולת המדינית ופרשת השבוע הנוכחית עשויות ללמד האחד על השני. כיצד?
ההסבר אותו נותנים ההיסטוריונים לתופעה זו (ברברה טוכמן: מצעד האיוולת, במבוא) הוא עקרון ה שבי הקונספטואלי. התכונה האנושית הגורמת להחלטות מעין אלו היא השאיפה המובנית והעמוקה של האדם להבנת פשר העולם ואירועי החיים. האדם שואף להסביר באופן זה או אחר את תולדותיו, ומבקש הוא לבסס השקפת עולם, שכשמה כן היא - נקודת מבט ברורה ומוסברת על העולם. מתוך נקודת מבט זו שופט האדם את האירועים שקדמו לו, ומתוכה מקבל הוא את הכרעותיו העתידיות. ללא השקפת עולם האדם ימצא עצמו מרחף בעולם נטול פשר ויאבד עצמו לדעת, או ידמה לבהמה.
תכונה זו ודאי ברוכה היא ואף הכרחית. ברם, במצבים מסוימים הופכת היא להרסנית - כאשר השקפת עולמו של האדם כופה את עצמה על המציאות, ומפרשת את כל התופעות הנקרות בדרכה על פי תפיסתה המונחת מראש. באופן זה, השקפתו של האדם מונעת ממנו את היכולת האנושית החשובה ביותר - היכולת ללמוד מטעויות ולהסיק מסקנות מחודשות. כל תופעה שהיא, אף שמהווה היא סתירה חד-משמעית לקונספציה האנושית מתפרשת מיד באופן המתיישב עמה, והאדם הופך לשבוי בקונספציה שלו עצמו. משלב זה ואילך הקונספציה משתלטת על מנגנוני הביקורת והלמידה, והמציאות וניסיון החיים שוב אינם רלוונטיים.
במקרה הסוס הטרויאני, תפיסתם האלילית של הטרויאניים, לפיה שי זה הנו מתבקש והגיוני, חסמה את בקרי המציאות והובילה לאבדון. הסבר זה הוא ההסבר הפסיכולוגי-היסטורי הטבעי תכונת האיוולת האנושית.
ברם, נראה כי לפרשתנו הצעה ברוח שונה - כי אני הכבדתי את ליבו למען תתי אותותי אלו בקרבו. מדיניותו של פרעה היא איוולת ברורה - כוחו המכריע של א-לוהי העברים מוכח כבר לאחר מכות מספר; הרווח שבשעבוד בני ישראל הנו מזערי ביחס לתוצאות ההרסניות של המכות; ומסקנה זו אף הוכרה על ידי החרטומים אצבע א-לוהים היא. ועם כל זאת פרעה איתן בסירובו.
התורה מנמקת איוולת זו בהצגתה כמשרתת תכנית א-לוהית נרחבת ומרשימה למען תיתי אותותי אלה בקרבו, באופן שנדמה כי נטלה מפרעה ומעמו הבחירה החופשית הנתונה ביד כל אדם. פרעה נתפס כאנוס על פי הדיבור לסרב לדרישת משה, אף שמעשה זה מתנגד להכרתו שלו עצמו.
כמדומני, יישום עיקרון ה שבי הקונספטואלי בפרשה זו עשוי להוביל למסקנה חשובה. לפי ה שבי הקונספטואלי פרעה איננו אנוס על ידי גורם חיצוני כלשהו, כי אם על ידי תפיסת עולמו האישית. פרעה שבוי בתפיסה שאיננה מסוגלת כלל להכיר בגדולתו של הקב"ה, וודאי שלא להישמע לדרישתו המחוצפת של מנהיג העבדים. פרעה עומד בראש הממלכה האדירה והמתקדמת בעולם, אליליה (ואולי הוא עצמו) הם הישויות החזקות ביותר. שום תופעה או נס מקומי לא מסוגלים לקעקע עמדה מוקדמת זו, מלבד אולי המוות עצמו. שביונו העצמי של פרעה גוזר עליו אבדון מוחלט, ואין ביכולתו להשתחרר מכך כלל.
לכאורה, הסבר זה סותר באופן ישיר את דברי התורה - לא הקב"ה הוא שהכביד את לב פרעה, אלא פרעה הכביד את לב עצמו בלולאה אין-סופית של שבי קונספטואלי.
אך נראה כי זו גופה מהותה של ההתערבות הא-לוהית: הקב"ה איננו מתערב בהחלטת פרעה באופן ישיר, אין הוא כופה את דעתו ואין הוא אונס את שיקוליו. הקב"ה מתגלה באירוע זה באופן עקיף ונסתר - דרך תכונת האיוולת האנושית והטבעית. אין ההתערבות הא-לוהית טמונה במקרה עצמו, המוסבר על פי כללים הגיוניים פשוטים, אלא דווקא במערכת הרחבה של ההקשרים ההיסטוריים והמניעים הכמוסים של הנפש האנושית. (האם זו כוונתו של הרמב"ם בשאלת הידיעה והבחירה, המפריד בין ידיעתו ותודעתו של האדם לזו של הא-ל?)
פרשת ההכבדה מונעת על ידי הקב"ה מאחורי הקלעים ובסתר, ומהווה ניגוד בולט למכות מצריים בהם מופיע הקב"ה בכל הדרו - ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי.
כך עיקרון ה שבי הקונספטואלי בא ללמד ונמצא למד - בא ללמד על ההסבר הטבעי להתנהגותו של פרעה; ונמצא למד מפרשתנו כי כל איוולת ושבי קונספטואלי אינה אלא הנהגה א-לוהית סמויה, הנעלמת מבינתנו.