כאשר סרב משה לשליחות בסנה קבע הקב"ה שאהרון יהיה המבצע של דברו. אהרון יופיע לפני ישראל ולפני פרעה: "ראה נתתיך א-להים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך". בפרשת וארא נוכחנו שאהרון מבצע מספר פעולות: הופך את מטהו לתנין, מכה את היאור בדם וצפרדע, ואת העפר בכינים. גם מכת שחין נעשית בשיתוף של אהרן. אבל ככל שמתקדמים במכות כך אהרון נזכר פחות.
במכות ברד (סוף פרשת וארא), ארבה וחושך (פרשת בא) - משה פועל לבדו כדי לחולל אותן. כאן נשאלת השאלה - מדוע אהרן מתרחק אט אט מן ההנהגה? הדברים מתרחשים אמנם בהדרגה ולא באופן מוחלט, אבל מקומו של אהרון בהנהגת העם הולך ומצטמצם לטובת משה. הדבר מתבטא באופן בולט בקריעת ים סוף, שם אהרון לא נזכר בכלל. שירת הים פותחת במילים "ויאמינו בד ובמשה עבדו".
השאלה על ההמעטה בשיתוף אהרון תעניק לנו תשובה לשאלה שהעסיקה אותנו בפרשיות הראשונות שמות וארא: מדוע התורה חוזרת ומדגישה את טענתו של משה "אני ערל שפתיים", טענה שמבטאת קושי של משה לקבל את המנהיגות על העם.
עתה הדברים עולים בקנה אחד. התורה רוצה ללמד אותנו על מנהיגות בפרט ועל שליחות בכלל. ככל שמשה מתמסר לתפקיד שלו כך הוא לומד אותו ורוכש בטחון. משה נמצא בתהליך של העצמת מנהיגותו תוך כדי חיזוק בטחונו. מעת לעת משה נזקק פחות לשותפות של אהרון. אין כאן חלילה זלזול באהרון שכבודו במקומו מונח. לכתחילה לא נועד אהרון לתפקיד זה, הוא גויס רק כדי לתת מענה לדברים של משה. גם אהרון מעדיף שמשה יגיע להשלמה מלאה עם תפקידו.
התורה מבקשת ללמד אותנו שלא צריך להבהל משליחות גדולה. השאלה שהאדם צריך לבדוק: האם אני מגויס כולי לשליחות - כמו שעשה משה - או שהשליחות הזאת באה בעצם לשרת אותי (כמו שעשה בלעם). זו שאלה קשה מאוד ותובעת כנות לא פשוטה של האדם עם עצמו. אבל מתוך התשובה לשאלה זו יכול כל אחד לבסס את בטחונו בשליחות. אדם שבאמת ובתמים מתמסר לשליחות שלו - לא צריך לדאוג, גם אם אין לו את כל הכישורים לתפקיד. מפני שיש לו את התנאי החשוב ביותר למילוי תפקיד: מסירות מלאה ואמונה בצדקת הדרך. כל השאר יושלם ממילא. כך קורא גם לירמיהו הנביא. בתחילת דרכו הוא מעיד על עצמו "לא ידעתי דבר כי נער אנכי", אבל לאחר שהתנסה בתפקידו הוא מצהיר על שמחתו הרבה בנבואתו: "נמצאו דבריך ואכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ד אלהי צבאות".
לכך כיוון הקב"ה כאשר אמר למשה בסנה "לך ואנכי אהיה עם פיך..." - "לך" פרושו תתחיל את השליחות - מתוך כך תכנס לתהליך של התעצמות פנימית ובטחון בתפקיד. ככל ששליחותו מתקדמת, ככל שהוא למד לעשות את תפקידו, מבין משה את אשר נאמר לו. זוהי הברכה וההבטחה הראויה לכל מי שלוקח על עצמו תפקיד ויוצא לשליחות אמת למען עמו.