אמר השם למשה "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים"... אמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (ברכות ט', הובא ברש"י) "אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על-כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם, 'ועבדום ועינו אותם' - קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' - לא קיים בהם".
ורבים מתקשים בדברי חז"ל, וכי הקב"ה שומר הבטחתו רק כדי "שלא יאמר אותו צדיק", הרי את דבריו צריך לשמור ולקיים כי נאמן הוא ונאמנים דבריו? ויש משיבים כך: כשאמר לו הקב"ה לאברהם "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ה' נתכוון שיצאו ברכוש גדול לאחר ארבע כאות שנה של שעבוד, וכעת לא עברו אלא רד"ו שנים. והטעם לכך שהקב"ה הקדים להוציאם הוא בגלל בני ישראל כי הם הגיעו למ"ט שערי טומאה ואילו היו נשארים יותר היו מגיעים חלילה לשער החמישים.
וכבר טען שר של מצרים "הללו עובדי עבודה-זרה והללו עובדי עבודה-זרה" (ראה בילקוט ראובני בשלח, ובזוהר ח"ב קע:). וכן דרשו על הפסוק "הנסה אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי - אלו ערלים ואלו ערלים" וכו' (ילקוט תהילים תתט"ז). ולכן כתוב בהגדה "עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא גאלם מיד". ואמנם היו סיבות נוספות להקדמת יציאת ישראל ממצרים והם זכות אבות "ואזכור את בריתי" (שמות ו', ה') וכן קושי השעבוד השלים למנין. אך כל זה אינו כלול בהבטחת ה', ולפיכך יכול אברהם אבינו לטעון ולומר, רבונו של עולם, ועבדום ועינו אותם - קיים בהם, ואחר כך יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם.
ויש מסבירים שרצון הבורא יתעלה ויתברך שמו, לתת את התורה לעם ישראל לאחר שיעברו את כור הברזל ויזדככו ויטהרו במצרים.
ראה הקב"ה שסבלו סבל גדול והלחץ אשר לחצום מצרים גדול מאוד וזעקת בני ישראל עלתה לפניו והיה חשש שהזכוך הזה יתקלקל, ולפיכך הבטיח למשה אף על-פי שיצאו קודם הזמן - מכל מקום בהוציאך את העם תעבודון את האלקים - זה מתן תורה.
ואין לך דבר חשוב וגדול לפני הקדוש ברוך הוא כערך התורה, שה' משתעשע בה, ולכן ברכוש גדול - זו התורה. אלא שיכול אברהם לטעון שעבדום וענו אותם התקיים בהם בגוף ממש ולפיכך אמר לו השם למשה רבינו, דבר נא - שיקבלו עתה רכוש גשמי אבל את הרכוש הרוחני הגדול יקבלו במעמד מתן תורה.