הקדמה
פרשת מכירת יוסף ושהייתו במצרים הינה אחד מהמוקדים העיקריים שבספר בראשית. הסיפור מהווה תשתית לכל גלות מצרים וההמשך שבא בעקבות כך. רבות עסקו המפרשים והדרשנים בפרשיות אלו בתחומים שונים ומגוונים ובנוגע לשאלות רבות ומעניינות. בעיון זה ננסה לנתח את דמותו של יוסף על פי תורותיו של השפת אמת. בדבריו אין הסבר לפשטם של מקראות ולתיאור המהלך האנושי, אלא לכוונה הפנימית שעל ידה ניהלה ההשגחה את הדברים.
השפת אמת מנתח את דמותו של יוסף מהיבטים שונים. בולטת העובדה שליוסף יש מעמד מיוחד בין אחיו לגבי אביו, וגם בהיסטוריה היהודית בכלל, מעמדו של יוסף חריג. יוסף הוא הבן היחיד שלא הוכר כשבט כשאר אחיו. אמנם בניו נכנסים למערכת השבטים אך יוסף עצמו לאורך כל ההיסטוריה מקבל מעמד מיוחד. גם בפרשיות סוף ספר בראשית יוסף עומד בעמדה עצמאית ושונה מאחיו. השפת אמת מתאר את צדקותו ואישיותו של יוסף כתהליך מתמשך. יוסף התקדם במעמדו האישי עם הזמן, כאשר השיא היה לאחר הניסיון עם אשת פוטיפר.
מדוע נמכר יוסף למצרים?
כך מסביר השפת אמת את פשר מכירת יוסף:
"בפסוק לא נזכר ששנאת האחים היה בעבור הדיבה (אלא) רק 'ויראו כי אותו אהב וכו' וישנאו'. וקרוב הדבר כי יעקב לא הגיד להם שיוסף הביא דיבתם רעה וכו'. אמנם נראה כי טעם 'ויבא יוסף וכו' דיבתם רעה', היא סיבה שלכך נצרך יוסף להיות נמכר למצרים כי היו חס וחלילה נדחין השבטים אם היה יוסף אצל אביהם והיה מעלה דיבתם רעה. וביאור העניין: כי הצדיק מעלה לפני הבורא יתברך את מעשים טובים של בני ישראל אבל יוסף לא היה בשלמות עד אחר הניסיון ואז נקרא יוסף הצדיק, ומעלה רק מעשיהם הטובים ולכן אחר כך היו כולם ביחד אצל אביהם. אבל מקודם, שהיה מעלה דבתם רעה, היה מוכרח לרדת למצרים. ומה שנתכנה החטא אל השבטים כי אם היו כולם מתוקנים כראוי ולא היה חשש במה שיעלה כל מעשיהם לאביו לא היה נצרך לירד למצרים נמצא שהם היו סיבה לירידתו למצרים כנ"ל" (תרל"ז, "בפסוק").
השפת אמת בתורה זו מדבר על שני דברים. ראשית, הוא מדבר על התהליך שיוסף עבר. בתחילה, לפני המכירה, יוסף "לא היה בשלמות". רק לאחר הניסיון שלו עם אשת פוטיפר, אירוע בו נדרש לרצון עז ולמסירות נפש גדולה, לרמת הצדיקות הגדולה ביותר, אז הגיע לרמתו הגבוהה. במקום אחר מסביר השפת אמת את חוסר השלמות ביוסף לפני המכירה:
"בוודאי לא יוסף הצדיק מבעלי לשון הרע. אך כי הצדיק באמת אין יכול לסבול שום דבר, וכענין שנאמר באליהו: 'קנא קנאתי וכו'... כי יוסף הצדיק היה נבדל מכל עולם הזה כענין שכתוב 'נזיר אחיו' וגם נקרא בן זקונים, פירוש: שנולד בקדושה שלא ידע שמץ רע בעולם לכן לא היה יכול לסבול מעשה אחיו אף כי היו צדיקים גם כן והיה מוכרח שיהיה במצרים" (תרל"ו "ויבא יוסף").
יוסף מושווה לאליהו הפועל בקנאות. יוסף לפני המכירה הוא צדיק חסר פשרות, אשר לא יכול לסבול קמצוץ של רע שרואה באחיו. יוסף שהיה "נזיר אחיו", "נבדל מכל עולם הזה", חייב קצת "להשתפשף" ולהתחשל בעולם הזה.
המקום הקיצוני ביותר המבטא גשמיות וארציות זה מצרים ואך טבעי שבשביל תיקונו ירד למצרים. הדרך הנכונה לגביו נסללת באותו ניסיון עם אשת פוטיפר. יוסף בניסיונו, עומד בצורה חזיתית מול העולם הזה במלא מובנו, ומצליח להתגבר על המכשול. שהותו בבית הסוהר ועלייתו למשנה למלך מצרים הינם החישול הגדול בתוך עסק עולם הזה.
ויוסף הורד מצרימה
דרך הנקודה הזו מגיע השפת אמת לנקודה השנייה בדבריו והיא הסיבה לירידת יוסף מצרימה. שלא כמקובל, טוען השפת אמת שלא יוסף הוא זה שאמור היה להדחות אלא דווקא האחים. שנאת האחים לא הייתה על עצם הבאת הדיבה. הבאת הדיבה היא רק הגורם לכך שיוסף נמכר למצרים. אם יוסף היה נשאר עם אביו אז דווקא האחים היו נדחים, שהרי את מעלליהם הרעים שמע יעקב מיוסף. ממילא, הפתרון היחיד למניעת דחיית השבטים הייתה ההפרדה של יוסף מאחיו. הירידה למצרים תוביל לכך שלאחר שיעלה יוסף למדרגה אישית גבוהה יותר, יוכל להביא את מעשי האחים בצורה חיובית יותר לאביהם:
"עד אחר הניסיון ואז נקרא יוסף הצדיק ומעלה רק מעשיהם הטובים" (שם).
למה לא הודיע לאביו?
על פי הדברים הללו נוכל לתת כיוון מחשבה לשאלתו המפורסמת של הרמב"ן, מדוע לא שלח יוסף שליחים כדי להודיע לאביו שהוא חי ונמצא במצרים? (רבות עסקו בשאלה זו, כדאי לעיין בתירוצי הרמב"ן והאברבאנל, וכן בעיוניה של נחמה לייבוביץ').
על פי היסוד שהסברנו כעת, ניתן לומר שיוסף לא יכול היה לגלות לאביו על כך שהוא חי, ועל מעמדו כמשנה למלך מצרים, שהרי אז כל המטרה שלשמה הורד מצרימה לא תושג; שוב תתאחד המשפחה (במצרים או בארץ כנען), ושוב יחזור המצב לקדמותו. הפתרון יכול לבוא רק לאחר ששני דברים יקרו: ראשית, יוסף יגיע למדרגה גבוהה יותר, אשר בה כאמור יוכל למצוא את הפן החיובי שבאחיו. אך יותר מכך, יש צורך שהאחים עצמם יעלו למדרגתם, ויתקנו את דרכיהם, כדי שבאמת לא תהיה סיבה לדחייתם. הפתרון יכול לבוא רק לאחר שיוסף יראה שהאחים באמת חזרו בתשובה שלמה ביחסם זה לזה. לאחר שהוא רואה את מסירות הנפש של האחים בעמידתם בניסיונות הרבים אשר הוא מנסה אותם, ובעקבות ההחלטיות והמסירות בהגנתם על בנימין, מגיע יוסף למסקנה שאין עוד צורך בניתוק בינו לבין אחיו ומתגלה אליהם. וכך מסביר השפת אמת:
"לכן לא היה יכול לסבול מעשה אחיו אף כי היו צדיקים גם כן. והיה מוכרח שיהיה במצרים ואחר כך ידע והבין שגם אחיו הם צדיקים" (שם).
גם לאחר שפוגש את אביו, יוסף אינו מספר לו את השתלשלות האירועים מאז שעזב אותו בחברון, ואת מכירתו על ידי האחים, כדי שלא להחמיץ את כל מטרתו של הפירוד, שהרי ידע שאביו לא יקבל זאת בברכה, ואולי יידחו האחים למרות הכל. בכך שלא קרא יוסף לאביו מצרימה, ואחר כך לא סיפר לו על המכירה, עזר הוא ליצור את עם ישראל המאוחד - על שנים עשר שבטיו.
צדיק יסוד עולם
מהי אותה מדריגה שהגיע אליה יוסף, עד שזכה לכינוי "צדיק"? כדי להבין זאת יש לעמוד על ההבדל שבין דמותו של יעקב לדמותו של יוסף. כשנולד יוסף ליעקב ולרחל, העיר רש"י:
"כאשר ילדה רחל את יוסף - משנולד שטנו של עשו שנאמר (עובדיה א) 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש' אש בלא להבה אינו שולט למרחוק משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב (בראשית ל', כה).
יעקב אבינו הוא ה"אש", ואילו יוסף הוא ה"להבה". אש ללא להבה, היא בעצם אש שכוחה ועוצמתה טמונים רק בכח הפנימי אבל אין בה כדי להאיר למרחוק ואין בה כדי לגרום לאש להתפשט מעבר לעצמה. ליתרונותיה של האש כמחממת וכמאירה, אין ביטוי כלפי חוץ, אם אין בה להבה. על הרעיון שבא לידי ביטוי בפער שבין אש ללהבה כביטוי שבין יעקב ליוסף, עומד השפת אמת רבות, כך למשל בתורה הבאה:
"כי הצדיק כל מגמתו להמשיך הקדושה בעולם הזה והטבע גם כן. ומקודם צריך לתקן עצמו בלי נגיעה בעולם הזה.... והנה יעקב אבינו עליו השלום היה למעלה מהטבע. ולא היה בכחו להמשיך הקדושה גם בעולם הזה מאחר שלא היה לו שייכות לעולם הזה כלל. והיה צריך להיות על ידי יוסף הצדיק. וזה שנאמר: 'אלה תולדות יעקב יוסף' - שבאמצעיות יוסף נמשך הארת הקדושה מיעקב לכל השבטים ולכל העולמות. וזהו שאמר רש"י: 'אש בלא להבה אינו שולט למרחוק'. הפירוש: כדרך האש לחבר ולדבק הכל לעשותו אש, לזה צריך להבה... וזהו שכתוב: 'אותו אהב כו' מכל אחיו'. הפירוש, גם כן שיוסף העלה מעשים טובים של השבטים ליעקב אבינו ע"ה. כי יוסף הצדיק מעלה מעשים טובים של כלל בני ישראל. כי יש לו דביקות בהם יותר מיעקב שהיה למעלה מהטבע כנ"ל" (תרל"ב "במדרש").
השפת אמת רואה את דמותו של יעקב כ"למעלה מהטבע", כמבטא אידיאל בלתי מושג ובלתי ממומש. אורו הגדול איננו יכול להתפשט בעולם הזה, מפני שהמישור בו חי יעקב את חייו ועובד את אלוקיו הוא מישור על טבעי. המדריגה הזו של יעקב, מתוארת כשלב ראשון והכרחי: "ומקודם צריך לתקן עצמו בלי נגיעה בעולם הזה". כדי ליצור מעלה של השפעה ותיקון העולם, יש צורך בבנייה אישית שלמה ומלאה, הכוללת מצב של ניתוק והיבדלות מהעולם הזה.
אבל כאמור, זהו רק השלב בו אדם מצליח להדליק את האש, ואף מצליח לחמם ולהאיר, אך רק את עצמו. יש צורך בהמשכיות לאותה מדריגה שניחן בה יעקב, וההמשכיות הזאת באה לידי ביטוי ביוסף: "שבאמצעיות יוסף נמשך הארת הקדושה מיעקב לכל השבטים ולכל העולמות".יוסף בכל אשר קורה לו הוא זה שיכול להוות את ה"להבה" לאש הגדולה שטמונה ביעקב. יוסף חי את רוב חייו במצרים, אך גם בתוך השפל הרוחני שמסמלת מצרים, הוא מוצא את עצמו כשווה מול שווים ואף יותר מזה. בכל מהלך שהותו במצרים, יוסף מצליח להתגבר על מכשולים אחר מכשולים ולהתקדם בסולם הדרגות והתפקידים.
ולמרות העובדה שהוא מצליח להתמודד עם הקשיים שבגלות, הוא איננו שוכח את מקורו וייעודו, והוא נוהג להזכיר תמיד שכל מעשיו במצרים הם בעצם שליחות א-לוקית.
זוהי מדרגתו של צדיק, זה היכול לחיות בתוך העולם הזה, בתוך החיים החומריים והגסים, ובתוכם להיות מחובר לעולם הקדושה. זוהי ה"להבה" שבאה לידי ביטוי ביוסף – ביכולת להמשיך את האש הגדולה, את הקדושה במלא עוצמתה, גם לתוך החיים עצמם, ולתוך המציאות החומרית והאפורה.