חשיבותם של המצוות ה"קלות"/ לפרשת עקב

"מצות שאדם דש בעקביו"

שמה של הפרשה והפסוק הראשון שלה מעניינים ביותר על רקע פירושו של רש"י. על הביטוי "עקב" אומר רש"י, שמדובר על מצוות שאדם דש בעקביו, שגם אותם יש לשמוע ולקיים. דבריו של רש"י מבוססים על דברי המדרש:

"...הקב"ה שנתן תורה לישראל שיש בה תרי"ג מצות ויש בהן קלות וחמורות, ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן כלומר שהן קלות לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין ואומר: רבש"ע איני מתירא מן מצות החמורות שבתורה שהן חמורות, ממה אני מתירא מן מצות הקלות שמא עברתי על אחת מהן אם עשיתי אם לא עשיתי מפני שהיתה קלה ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה" (תנחומא, עקב א').

השפת אמת לאורך השנים, התייחס למדרש הזה ונתן לו מספר פרשנויות ומשמעויות. בעיון זה נציג כמה מהם.

א. שכר מצווה

בכמה וכמה תורות התייחס השפת אמת למדרש זה בהקשר ליחסו לטעמי המצוות. כבר נגענו בנקודה זו בעבר (בעיקר בעיון לפרשת שמיני)[1], ולכן נעסוק בו בקצרה:

"והטעם כי מצות קלות אין האדם עושה עבור השכר (אלא) רק לעשות רצון ה' יתברך. ולזאת אף כי ודאי הכל במדה ויש שכר יותר על מצוה חמורה. מכל מקום הקב"ה צופן שכר טוב ליראיו, היינו המקיימים מצוותיו עבור יראתו (ו)לא עבור השכר" (תרל"ג "ברש"י").

כשהמדרש ורש"י ממקדים את הפסוק במצוות קלות, מבין השפת אמת שהמסר אותו הם מנסים להעביר לנו קשור לשאלת המניע של האדם בקיום המצוות. למצווה קלה ופשוטה, יש שכר קטן יותר, וכאשר אדם מקיים מצוות כאלו, קשה לומר שהמניע שלו זה השכר. לקב"ה יש פינה מיוחדת לאדם שמקיים את כל מצוותיו כמו אותם מצוות קלות, מכיוון שמניעיו הם לא השכר המרובה שמגיע בעקבותיהם, אלא יראת שמיים והרצון לקיים את דבר ה'.

את הדברים שאומר פה השפת אמת ביחס שבין מצווה קלה למצווה חמורה, הוא מנסח במקום אחר לגבי היחס שבין דורות ותקופות שונות:

"כי השמיעה יש לה כמה מדרגות, כי טעמי ויסודי המצוות אין להם סוף... אבל גם בכל דור ודור אפילו השמיעה הקטנה שנקראת 'עקב' שאין מבינים כלל (ועושים זאת) רק לקיים מצוות ה' בגשמיות, אפילו בזו השמיעה, אם היא באמת לשם שמיים, גם כן מביא הברכה" (תרס"ד "והיה").

כשם שיש סוגי מצוות שהן "קלות" ואדם מקיים אותן מתוך יראת שמיים וכפיפות לקב"ה. יש גם דורות מסוימים שאינם בדרגה גבוהה כל כך להבין את טעמיהם של המצוות. אותם דורות רשומים בהיסטוריה כדורות של 'עקב' כלומר כדורות שוליים וארציים. פה אומר לנו השפת אמת, שגם הם מובטחים שאם המניע לקיום המצוות בדור זה יהיה מניע לשם שמיים, יזכו לברכה ושכר.

ב. סוף טוב הכול טוב

"כי באמת עיקר קיום המצוה הוא שיגמור כל המצווה כראוי. כי אם בא לידי גאות ופניה על ידי ההתחלה, טוב לו שלא היה מתחיל כלל. וזהו שכתוב 'עקב תשמעון' שישמעו בסוף קיום המצווה. כי שמיעה לשון הבנה והאזנה" (תרל"ה "שכחתי").

אנו נמצאים לקראת פתיחת שנת הלימודים. הרבה מאיתנו - תלמידים בהווה או בעבר זוכרים את התחושה של תחילת השנה בה קיבלנו על עצמנו משימות שונות והכנו את עצמנו לקראת שנה של עבודה קשה שתניב תוצאות טובות. כולנו מבינים את החשיבות הגדולה של הכנה זו בפתיחת השנה,אך כולנו גם יודעים שיש ערך ומשמעות לא פחות חשובה לסוף השנה, שם נקבעות החלטות רבות. לא תמיד קל לשמור על המתח הגבוה של ההשקעה וההתמדה לאורך כל השנה.

כך הם פני הדברים ביחס לקיום מצוות. ניזכר במצוות שעלינו לקיים לאורך זמן (סוכה, אכילת מצה וכדומה) שהתחלנו את קיומם בהמון התלהבות ועוצמה ואחר כך הדברים הלכו ודעכו. השפת אמת מבאר לנו שיש דווקא חשיבות עצומה בסופה של מצווה. יש חשש שלאחר שאדם התחיל את המצווה ועשה אותה בצורה מיוחדת ועוצמתית, הוא יגיע דווקא למצב של גאווה והתלהבות מעצמו. במצב כזה סופה של המצווה כבר לא נעשה לשם שמיים, וזה מציב סימן שאלה גדול על קיומה של המצווה כולה.

כך מבין השפת אמת את דברי הפסוק 'עקב תשמעון'. 'עקב' מסמל את הסוף והקצה. על האדם לשמוע, כלומר להבין את משמעותה האמיתית של המצווה גם בסוף התהליך של הקיום שלה.

ג. הבסיס

במקום אחר נותן השפת אמת פרשנות מעניינת ביותר לענייננו ותוך כדי כך מתבאר יסוד חשוב בעבודת ה':

"שיש מצות שתלויין בראש האדם ובלב ובשאר איברים... ויש נגד העקבים והן מצות קלות. כמו שהראש חשוב מן הרגל ומכל מקום קיום האדם על רגליו שהם היסוד שהאדם עומד עליהם, כמו כן מצות קלות להם הקדימה שכל היסוד עליהם כנ"ל" (תרל"ד "ברש"י).

אם ההסברים עד כה התייחסו לעקב כדבר של בדיעבד או כביטוי לסוף וקצה של משהו עיקרי, הרי שבתורה הזו יש כבר ביטוי של חשיבות מיוחדת לעקב. הנחת היסוד של חז"ל במדרש שהזכרנו בהתחלה היא שיש מצוות חמורות ויש מצוות קלות ושגרתיות שאדם רגיל בהם וזוהי המשמעות של ההשוואה לעקב.

אומר השפת אמת, שבהשוואה לעקב יש רעיון נוסף, השונה מהרעיון הבסיסי שהעקב הוא דבר נחות. העקב משמש לא רק כדבר משני בגוף האדם, אלא הוא גם הבסיס שעליו כל הגוף עומד. הראש, הלב ושאר האברים עומדים וקיימים על גבי אותו עקב קטן ורגיש. בדימוי הזה טמון מסר חשוב ביותר. אי אפשר לגשת למצוות המיוחדות והקשות, בלי שיש את הבסיס והתשתית של המצוות השגרתיות והיומיומיות. אדם לא יכול להגיע לקיום מצוות חמורות בצורה כל כך משמעותית, אם לא קדמה להם בסיס איתן וחזק של המצוות הפשוטות והרגילות.

כשם שאדם לא יכול להיות מוזיקאי נעלה ללא אימון ותרגול בסיסי של תווים ויצירות פשוטות, וכשם שספורטאי גדול לא יכול לוותר על אימוני כושר בסיסיים, משעממים ופשוטים, כך עובד ה' לא יכול להגיע לרמות רוחניות גבוהות ולמציאות של קדושה ודבקות, אם לא קיים אצלו בסיס ותשתית של קיום אפור ושגרתי של מצוות פשוטות ויומיומיות.

ד. יראת שמיים

בדברנו עד כה לא הגדרנו את הביטוי "מצווה קלה", ואמנם הדברים לא פשוטים. השפת אמת בתורה אחרת, נותן הגדרה מעניינת לכך. הוא עושה זאת אגב עיסוק בפסוק אחר בפרשה:

"ועתה ישראל מה ה' א-לקיך שאל מעמך – כי אם ליראה את ה' א-לקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבד את ה' א-לקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (י', יב).

"וזהו בחינת יראת שמים, להיות נמשך יראתו יתברך בכל מעשה קטן וגדול, ונקראת מצווה קלה. כי אף שהעיקר יראת שמים שזה היסוד והראשית, אבל מכל מקום הוא הכנה לשאר הדברים הנזכרים בפרשה: 'לדבקה' 'לאהבה' וכו'. רק שהיא (כלומר, יראת השמים) קודמת לכל, ועל ידי זה בא לאהבה גם כן" (תרל"א "במדרש מנורה" – מומלץ לעיין בהמשך התורה).

בכמה מקומות מסביר השפת אמת את הרעיון, שיראת שמים היא בעצם המפתח שקיים אצל האדם כדי שיפתח באמצעותו את הקליפות והמחסומים שיש בו, כדי שיוכל להביא את הקדושה והנקודה הפנימית הטהורה שבתוכו, לכל מקום.

הדברים שנאמרו בתורה הזאת מבארים היטב את דברינו לעיל, על כך שהמצוות הקלות הם הבסיס והתשתית לכל המצוות. ממילא, כשהשפת אמת מגדיר את יראת השמים כמצווה קלה, הוא רוצה לומר שהיא הבסיס לכך שבכל דבר שאדם עושה – קטן וגדול, גשמי ורוחני, בלימוד ובמעשה, יהיה קשר ושייכות לקב"ה ולשכינה.

אדם שהוא ירא שמיים, מגדיר את כל אישיותו ומעשיו כקשורים לקב"ה ולקדושה. על פי זה נבין כעת את מסקנתו של שלמה המלך בסוף מגילת קהלת: "סוף דבר הכל נשמע – את הא-לקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" – יראת שמיים מגדירה אחרת את "כל האדם".

ה. התורה והנשמה

בתורה אחרת מבאר השפת אמת את הדימוי בין ממצוות לאיברי האדם, כולל העקב, כך:

"כמו ציור האדם – הנשמה בראש ומאיר ונותנת חיים עד העקב, כך הצורה שנקראת ראשית ובה נברא העולם, צריכין בני ישראל להרחיב (את) אור התורה עד העקב" (תרנ"ו "והיה").

כשם שבגוף האדם יש קשר חיוני ואדוק בין כל איבריו של האדם, והנשמה והלב יוצרים חיות גם באיברים הרחוקים מהם בגוף (והעקב הוא הרחוק ביותר מהראש), כך התורה צריכה לתת חיות באדם ובבריאה בכל תחום ובכל מצב. גם דברים מעולם החול ומהחיים הציבוריים חייבים לקבל את השפעתם מהתורה. אל לה לתורה להצטמצם רק לתחומי בית הכנסת והטקסים הדתיים, אלא יש צורך להרחיב ולהעמיק בה כדי למצוא את האור שבה בכל תחומי החיים, באדם ובחברה. כאשר נגיע להרחבה כזו של התורה נזכה בעזרת ה' לברכתו של השפת אמת , מיד בהמשך דבריו:

"ואז יהיה גאולה שלמה במהרה בימינו אמן" (שם).