הבנת הגן
הרבה שנים אני מנסה להבין למה צריך להתכוון בשעת תקיעת השופר. בגן לימדה אותנו הגננת שבשעת התקיעה צריך לחשוב על כל המעשים הטובים והרעים שעשינו במהלך השנה. עם השנים למדתי שלתקיעת השופר יש משמעויות רבות, ועשיית חשבון נפש בשעת תקיעת השופר לא בדיוק קולעת לטעמה של מצוות תקיעת שופר.
בתשרי נברא העולם
"רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם? - שנאמר +בראשית א+ ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי. איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות - הוי אומר זה תשרי, ואותו הפרק זמן רביעה היתה, וירדו גשמים וצימחו, שנאמר +בראשית ב+ ואד יעלה מן הארץ".
כל שנה, בעיצומה של תקופת תשרי, נסגר ונפתח מעגל חקלאי: העצים מסירים את פירותיהם האחרונים ואת השדות מכינים לזריעה חדשה. הראשוניות הזאת - יסודותיה עוד בבריאת העולם, כאשר לראשונה העלה הקב"ה אד מן הארץ והבריאה התחילה לפעול.
תפיסת ראש השנה כיום של התחדשות היא נקודה מרכזית בדרשותיו של רבי לוי יצחק לראש השנה. ביום זה מקבל האדם שפע, איתו הוא עתיד לכלכל את השנה החדשה.
בספר במדבר מכנה התורה את ראש השנה כחודש השביעי או לחילופין 'זכרון תרועה'. לא נזכר דבר אודות העבודה שיום זה הוא היום בו נברא העולם. הרמב"ן בפרושו לתורה מסביר את הדברים:
"ודע, כי אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", וכן הוא סדר הזמנים, זרע וקציר וקור וחום, יהיה ראש השנים מתשרי. וכן החדשים ממנו הם נמנים, עד שהגענו ליציאת מצרים, ואז צוה הקב"ה למנות בחדשים מנין אחר, שנאמר (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ומשם ואילך בכל הכתוב ימנה תשרי החדש השביעי, ועדיין נשאר בשנים החשבון ממנו, דכתיב (שמות לד כב) וחג האסיף תקופת השנה. וכך תרגם יונתן בן עוזיאל "בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי" ".
עם יצאתם של עם ישראל ממצרים הוחלף מנין החודשים. תשרי איבד את בכורתו לטובת ניסן, וזה נהיה ראשון לחודשי השנה. אולם, עם כל זאת, לא אבד תשרי את מעמדו כראש השנה לשנים. כלומר, במחזור הקוסמי והביולוגי של העולם, תשרי הוא הבכור, ואכן בספר שמות מכונה ראש השנה כתקופת השנה.
כאמור, ראש השנה הוא גם יום זכרון תרועה. רבי לוי יצחק בדרשותיו מסביר כיצד רעיון זכרון התרועה משתלב עם רעיון התחדשות והבריאה של יום בריאת העולם.
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים
אחת מהתוספות שאנו מכניסים לברכת האבות בראש השנה ובעשרת ימי תשובה היא זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. על נוסח זה תמה רבי לוי יצחק :
"להבין מהו העניין הזכירה והכתיבה אצל הבורא ברוך הוא. כי ידוע מאתו לא תצא הרעה".
הבקשה להיזכר לחיים מעמידה לפנינו שאלה קשה, וכי הקב"ה שכולו טוב יגרום לנו שלא להיזכר לחיים. אלא שכפי שעינינו רואות, כל שנה ושנה ישנם אנשים שזכו בדין וזוכים לחיים טובים ויש מי שנגזר דינו למיתה, מחלה או לכל צרה וצוקה. לרבי לוי יצחק יש תשובה מעניינת לדבר :
"אך כשהשפע נתקבל בעולם אזי נתקבל לכל אחד לפי כוח השגת יד המקבל כן תחול השפע עליו. אם בעת שהשפע באה לשרות עליו הוא עוסק במצוות אלהים ובתורתו ומחשבתו תתהלך בטוב ובצדק אזי תתלבש ותפעול השפע ההוא ויכול האיש להמשיך השפע ההוא לכל מה שירצה הן לחיים או לטובה ולשלום ובני חיי מזונא לאיזה דבר שירצה...ואם הוא איש רע אזי השפע מתהפך לרעה חס ושלום...".
הקב"ה בכל שנה ושנה מוריד שפע וברכה לעולם. ובעצם כל שנה ושנה נידון העולם לחיים. אלא שהשאלה מה עושים הנבראים עם החיים שאותם מעניק להם הקב"ה. כל אחד ע"פ השגתו: הצדיקים זוכים לתרגם את השפע לטוב, לחיי יצירה ושגשוג. ואילו רשעים, בגלל רשעותם הופכים את החיוניות לחורבן ולרוע.
רבי לוי יצחק נותן משל יפה לדברים:
"הנמשל הוא כבר נזכר בחכמי המחקר, כי אם ישטח אדם בגד של פשתן לבינה נגד אור החמה אזי תקלוט הבגד מאור החמה צבע שלו של לבן. ואם ישטח בגד של פשתן שחור נגד החמה אזי תקבל בגד הוא צבע שחור".
קרן השמש מרכיבה את כל גווני הצבע. השאלה דרך איזה מסנן (פילטר) עוברת קרן השמש. אם היא תעבור דרך מסנן שחור אזי ודאי הצבע השחור הוא שיקלט בעין, ואם היא עוברת דרך מסנן לבן אזי הצבע הלבן ייקלט ברשתית העין.
תרועה אות לשפע
התורה מצווה אותנו להפוך את ראש השנה ליום תרועה. מה ייחודה של תרועה וכיצד היא משקפת את יום זה :
"אך ביום ראש השנה השפע פשוטה באה מאת הבורא ברוך הוא ואז הוא עדיין כמוס בבחינת קול ולכן הוא עניין בראש השנה שאנו תוקעים בשופר, והוא קול בלא דיבור ואנו מעוררין הקול העליון שהוא השפע שיורד גם שהוא גם כן קול בלא דיבור שיתפשט השפע העליונה ויורד לכל העולמות ובכל המלאכים וזהו עניין מהות השופר".
יחודו של קול השופר הוא הפשטות שבו. לקול התרועה אנו מוסיפים לעיתים גם קולות חתוכים ושבורים אבל על כל הקולות מנצח קול אחד פשוט.
הקול הפשוט מסמל את השפע שיורד לעולם כל שנה ושנה. השפע הוא בעצם הסוללות לשנה החדשה. הכינוי 'זכרון תרועה' אותו מעניקה התורה לראש השנה מעיד על התחדשות שמתרחשת מדי שנה ושנה בתחילת חודש תשרי.
במהלך השנה אנו נתרגם את השפע למעשים, כך שבעצם הכל תלוי בנו. אם נתרגם את השפע למעשים טובים תבוא עלינו שנה טובה ומתוקה, ואם לא - חלילה תבוא עלינו פורענות.
בשעת תקיעת השופר עלינו להקשיב לקול, ולקבל על עצמנו שאת כל הטוב שאנו מקבלים מאתו יתברך, יהפוך לטוב ולא לרע.
שנה טובה ומתוקה ושנזכה לשמוע את קול תרועה עוד השנה בחצרות בית אלוקינו.