דמותו של נח
דמותו של נח, שעל שמו נקראת פרשתנו היא דמות מורכבת ומעניינת. מצד אחד הכתוב מכנה אותו בתארים מחמיאים כמו "צדיק", "את האלקים התהלך נח". אבל דווקא מפאת היותו דמות מאד דומיננטית בתקופתו, ושהוא היחיד שזכה להינצל מהשמדת העולם במבול, הוא זכה להשוואות רבות לגדולי עולם בתקופות אחרות. ההשוואות הללו לא תמיד מחמיאות לנח, וכבר עמדו על הדברים חז"ל והמפרשים. בעיון זה נצעד בעקבות השפת אמת להסבריו במשך השנים, להשוואה שמביא רש"י בשם המדרש בין נח לאברהם:
"את הא-לקים התהלך נח – ובאברהם הוא אומר: 'התהלך לפני', 'אשר התהלכתי לפניו'. (והסבר הדברים:) נח היה צריך סעד (עזרה) לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו" (רש"י, ו', ט).
במשך השנים התייחס השפת אמת מספר רב של פעמים לדברי רש"י הללו, ננסה בעיון זה להבין כמה ממסריו ומעקרונותיו.
הכל מה'
בכמה תורות מעיר השפת אמת שבעצם מאחורי דברי המדרש מסתתר מסר נסתר. השפת אמת מבין שאי אפשר לומר שמישהו בעולם הזה לא צריך סיוע אלוקי, ויכול להסתדר ללא עזרתו של הקב"ה, ואם כן איך אומרים לנו חז"ל שאברהם לא צריך היה סעד? על זה עונה השפת אמת שתי תשובות דומות:
"ודאי כל אחד צריך סיוע ה' יתברך… וזה נאמר גם על אברהם… ואיך אמר שאין צריך סעד? אבל הפירוש (הוא) שהכל מה' יתברך, רק (ש)לפעמים ה' יתברך עוזר באופן שיצטרך סעד, ולמי שראוי נותן באופן שלא יצטרך סעד. אבל צריך האדם לידע שהכל מה' יתברך" (תרל"ד ברש"י).
ברור ופשוט לשפת אמת, שכל דבר בעולם זקוק לסיוע ולעזרה של הקב"ה. אלא שהרבה דרכים יש בפני הקב"ה לעזור לאדם. לעיתים, הקב"ה עוזר לאדם באופן כזה שיצטרך עזרה וכולם ידעו זאת, אך לפעמים ה' עוזר בצורה כזו, שהאדם וסביבתו מרגישים, כאילו הצלחתם באה להם ללא עזרתו. משל למה הדבר דומה? לשני אנשים בעלי ממון, אשר אחד הרוויח את כספו באמצעות גיוס כספים אינטנסיבי, ואילו השני זכה בממונו באמצעות עסקאות טובות שעשה. ברור ששניהם זכו בכספם בסיועו ובעזרתו של הקב"ה, אלא שהראשון מביניהם זכה לסיוע האלוקי בצורה שבה נזקק לעזרה מאחרים, ואילו כלפי חברו סיבב הקב"ה בהשגחתו שיזכה בכספו בכוחות עצמו.
אם נרצה לדרוש על פי הרעיון הזה את הפסוקים נציין, שאצל אברהם נאמר: 'התהלך לפני', אשר התהלכתי לפניו'. אברהם אמנם הלך לפני הקב"ה, דבר שמבטא את עצמאותו ורוממותו, אבל עדיין אין לשכוח שהקב"ה הלך אחריו, כלומר עדיין היתה לו עזרה וסייעתא דשמיא.
לדברים הללו יש משמעות עמוקה, בכך שאל לו לאדם לחשוב שיש דברים שהם מחוץ לתחום אחריותו ועזרתו של הקב"ה. גם כשנראה לאדם שדברים והישגים שהגיע אליהם, הינם תוצאה של כישרונותיו ובחירתו החופשית, עליו לדעת ולזכור, שגם הסעד הזה מקורו בקב"ה, ועליו להכיר לו תודה על כך.
ההתעוררות
בתורה אחרת נותן השפת אמת תשובה נוספת לשאלת הסעד, אבל כאן הוא מחדד את ההבדל שבין נח לאברהם:
"בודאי כל אדם צריך עזר הבורא, רק אברהם בא לו העזר מצד מעשיו הטובים, וזהו שנאמר: 'התהלכתי לפניו', שזכה לסיוע זו על ידי התעוררות שלו. ובנח היה התעוררות משמים קודם להתעוררות שלו. וכמו שידוע שאם התעוררות האדם מקדים אז הוא מתקיים לעד. גם הכל הוא על פי בחירת האדם, כי מי שרוצה לקבל עול עבודה בכל כח, ה' יתברך עוזר לו אשר יוכל מעצמו לקיים הכל. אף כי הוא בעזר הבורא, אבל העזר (נעשה) באופן שיעשה מעצמו, כי ה' יתברך כל יכול. ומי שכוחו חלש, אז ה' יתברך עוזר לו באופן אחר והכל מה' יתברך" (תרל"ז ברש"י).
גם כאן מדגיש השפת אמת מספר פעמים שברור שהכל הוא מאת ה'. כשחז"ל מדברים על ההבדלים שבין נח לאברהם, הם מציירים לנו שני דגמים של סיוע מה'. יש אנשים, שהם בחינתו של אברהם, שהם במעלה גבוהה מאד שמתוך מעשיהם הטובים והרצון שלהם לדבקות עם הקב"ה, הם זוכים לסיוע מצידו. אבל יש אנשים, חלשים יותר, שהם בחינתו של נח, שזקוקים כבר בהתחלה לסיוע משמיים כדי ללכת יחד עם הקב"ה, ולבצע ולהפנים את משימותיו ודרכיו. צורת העזרה מה' תלויה ברצונו ובדרגתו של האדם. אם האדם בוחר בכל מאודו לקבל עליו את עבודת ה', הרי ה' יעזור לו שיהיה זה בכח מעשיו. אבל אם האדם לא מגיע לדרגה כזו של בחירה, הרי שה', שהוא כל יכול, עוזר לו בצורה אחרת – ישירה יותר.
השפת אמת מסביר, שיש הבדל איכותי בין סוגי האנשים הללו. אדם שזוכה לעזרת ה' בכח מעשיו ורצונו שלו, הרי שההתעוררות הזו מתקיימת לעד, מכיוון שהיא בעצם חלק מאישיותו של האדם.
סנגוריה על נח
לשפת אמת, במספר תורות, יש קושי אחר עם דברי רש"י הללו. הקושי נובע מהתיאור המחמיא שנותנת התורה לנח על כך שהיה צדיק ובעל זכויות. השפת אמת לא מבין מדוע באים חז"ל וכביכול ממעטים מכבודו וממעלתו נח. גם על כך הוא עונה במשך השנים מספר תשובות.
"בודאי נח שהעיד עליו הכתוב: 'איש צדיק' לא עלה על דעת חכמים לפחות בכבודו. אך כי כך סדר הדורות, כי מקודם היה צריך להיות צדיק שצריך סעד, ואחר כך היה צדיק כאברהם שלא היה צריך סעד. כי לא היה בכח הבריאה לקבל מיד הנהגת אברהם אבינו עליו השלום, עד שהקדים לה צדיק כמו נח" (תרל"ט ברש"י נח").
דרגתו של אברהם, כדמות שפועלת בעולם מתוך ביטחון עצמי עצום, ועבודת ה' מתוך עצמאות גם ללא סיוע ישיר מהקב"ה, היא דרגה גבוהה מאד. העולם שלנו בתקופת נח הוא עולם צעיר וחדש ולא היה בכוחה של הבריאה ובאפשרותם של הדורות, לחיות על פי הדרגה הגבוהה בזו. לא היית יכולה הבריאה לחיות עם הקב"ה מתוך עצמאות, ללא עזרתו. דרגתו של נח הייתה נצרכת דווקא בתקופתו, בדורות שלפני אברהם אבינו, בדורות, שעדיין העולם היה בבחינת ילד קטן, הזקוק למענו ולשם חינוכו והתפתחותו לעזרה ולסיוע אינטנסיביים מאביו (כלומר מהקב"ה).
מהכלל לפרט
במעבר נפלא מקשר השפת אמת באותה תורה את השלבים בהתקדמות העולם לשלבים שבפיתוח הנפש של האדם הפרטי:
"והנה כל זה הסדר שנכתב בתורה, בודאי נוהג גם בכל נפש ישראל… ויש מתחלת - 'תוהו', כמו הנער שנולד. אכן הקב"ה מגין ושומר נקודה אחת בנפש אדם, כעניין שניצל נח מכל בני דורו. ומזאת הנקודה עשה אחר כך תולדות בהתפשטות כחה בנפש האדם להוציא המדות כדמיון האבות, ואחר כך זוכין לתורה, כמו שנאמר: 'דרך ארץ קדמה לתורה' ודרך ארץ הם המידות".
העולם נברא בתוהו, ועשרת הדורות שמאדם ועד נח, לא הצדיקו את קיום העולם והובילו לחורבנו במבול. כך גם בנפש האדם, כשנולד האדם הרי הוא מבולבל וחסר מעצורים. אין הוא מודע לגבולות של האסור והמותר.
בשלב הבא של העולם משמיד אמנם הקב"ה את העולם, אך משאיר שארית פליטה אחת בדמותם של נח ומשפחתו. כך גם בנפש האדם, ישנה נקודה נשמתית פנימית טהורה וזכה, שנשמרת ומוגנת על ידי הקב"ה, שלא תדבק ברע ובתוהו.
מתוך משפחת נח מתפשטים תולדות וצאצאים, עד שמגיעים לקומה נוספת – הקומה של האבות. הדרגה הזו מבטאת עולם של מידות טהורות ומוסריות ודרך ארץ. לאחר מכן, מתוך אבות האומה, והחדרת ערכי המוסר והמידות לעם ישראל, בשלים התנאים לקבלת תורה. כך גם בנפש האדם, אותה נקודת חיות פנימית שקיימת בתוכנו, אמורה להוציא אל הפועל את המידות הטובות ואת הדרך ארץ שטמונים בה, ומתוך כך בשלב שיבוא אחר כך יזכה לתורה. (הדברים אמורים גם לגבי שנותיו של האדם, כאשר ראוי שבשנות ילדותו יקבל מהוריו ורבותיו ערכים של מידות ודרך ארץ, כדי שיגיע מוכן וראוי לקבלת עול תורה ומצוות).
נח – טבע, אברהם – מעל הטבע
תשובה אחרת שנותן השפת אמת לשאלתו מופיעה בתורה הבאה:
"אם כן נראה כי כך היה באמת הבריאה על זה האופן שיהיה צריך האדם סעד ועזר מהקב"ה, ואין זה חסרון ונקרא צדיק שלם, מה שזוכה להכין עצמו להפיק רצון ועזר מקודש להשלים נפשו. אכן זה הוא הנהגת הטבע… אבל אברהם אבינו עליו השלום היה חסיד (ונהג) לפנים משורת הדין, והוא בכח מסירת נפש שמסר עצמו בעבור קדושת שמו יתברך, אם כן בחר לו דרך למעלה מן הטבע" (תרמ"ד "איתא נח").
ההשוואה שעושים חז"ל בין דרגתו של נח לדרגתו של אברהם לא באה להמעיט מערכו של נח. אדרבא, מעצם העובדה שלמרות ההשוואה הזו, הוא מתואר בתורה כצדיק תמים, באה לומר, שדווקא דרגתו של נח היא הדרגה הטבעית וההגיונית שצריכה להיות באדם. אין כל חיסרון בלקבל סיוע ועזרה מהקב"ה, ואדרבא, יש בכך מעלה ואתגר, בכך שאדם צריך להכין את עצמו בקדושה ובטהרה להיות ראוי לקבלת אותו עזר. משל למה הדבר דומה? לאדם שמקבל הודעה, שבעת ביקור ראש ישיבה בעירו, ישמח אותו רב לאכול וללון בביתו. עצם המחשבה הזו, אמורה לשמח את האדם ולגרום לו התעלות, שהרי זכה לביקור אישי חשוב. אדם כזה יעשה כל מה שהוא יכול כדי להכין את הביקור, ולגרום לאורחו ליהנות בצורה הטובה ביותר. כך הם פני הדברים גם לגבי ריבונו של עולם. בעולם הזה, הרי זה טבעי שאדם יזדקק לעזרתו של הקב"ה, ודווקא מתוך אותה ידיעה שה' מוכן לעזור לו תמיד, אמור האדם להתעלות ולקדש את עצמו.
לעומת זאת, דווקא מדרגתו של אברהם היא מעלה שמעל הטבע. אברהם בחר למסור את נפשו עבור קידוש השם (באור כשדים), ובכך הראה שהוא במעלה גבוהה יותר מהטבע. ברעיון הזה אומר לנו בעצם השפת אמת: בואו נהיה קודם נח, ודווקא נח. בואו נהיה נורמאליים ונכין את עצמנו להיות ראויים לעזרתו של הקב"ה תמיד.