זדונות נעשים כשגגות וכזכויות
'גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות', כך אמר ריש לקיש, מי שהיה שודד דרכים והחליט לשנות את דרכו בחיים. האם לא מדובר באחיזת עניים. כיצד ניתן לומר שמעשה שנעשה בכוונה תחילה יחשב כשגגה, בגלל שהאדם החליט לשנות את דרכו. הרי בתי הסוהר מלאים באנשים 'שלא התכוונו לרצוח' אבל גרמו למותם של חפים מפשע. בהמשך דבריו מקצין ריש לקיש את דבריו ואומר : 'שגדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות' . את מימרא זאת כמעט שלא ניתן להבין. כיצד מעשה שנעשה בנבזות, בכוונה תחילה, יהפוך בין לילה לזכות .
הגמרא ביומא פו: מעמתת את שתי המימרות של ריש לקיש. ומגיעה למסקנה הבאה: "לא קשיא: כאן מאהבה (כזכויות), כאן מיראה (כשגגות)". תשובתה של הגמרא יכולה להיות גם הפתרון לקושיה על שיטתו של ריש לקיש בה פתחנו.
שיטת ר' צדוק הכהן מלובלין
מהי תשובה מאהבה ומהי תשובה מיראה ?
מסביר ר' צדוק הכהן בסימן ה' בספרו תקנת השבין:
"וזהו החילוק בין מאהבה ליראה, כידוע דאהבה שורש לקום עשה , ויראה לשב ואל תעשה... דעל ידי יראה הוא רק שביתת לב ומוח מהתעוררות לרע. ועל ידי זה מתקן רק מעשה האיסור שלא יהיה נחשב לזדון. כי כל הזכויות של העושה מיראה הוא רק מפני שהשי"ת ציווה לעשות כן ירא להמרות ציוויו, ומפני כן הוא עושה, וכמו שאמרו בירושלמי (פ"ט דברכות) עשה מיראה, שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט. וזהו כח היראה למנוע מלבעוט, והיינו לעבור רצון השי"ת".
תשובה מיראה, ע"פ הבנתו של ר' צדוק, היא פעולה פסיבית: החוטא נמנע מלעשות רע. הצלחתו נובעת מכך שהוא מצליח להכניס לתודעתו כי על צו ה' אסור לעבור.
החטא והבחירה במשנת ר' צדוק
יסוד גדול במשנת התשובה של ר' צדוק הכהן היא ההכרה שהכל מאתו יתברך וכך גם העברות שאדם עושה. הרעיון הוא ששורשו של החטא נובע מכך שהקב"ה גזר על האדם לחטוא, איננו רעיון פשוט לקבלה והפנמה. שכן אנו רגילים לתפיסה כי לאדם יש בחירה חופשית והוא אשר בוחר את דרכו בחיים. המחלוקת מהו היקפה של הבחירה החופשית שניתנה לאדם היא מחלוקת ישנה ששורשיה בתקופת הראשונים. הרמב"ם לדוגמא, סבר שהבחירה היא מלאה והאדם צריך להיות אחראי למעשיו, שכן הם תוצאה של בחירתו האישית. לעומת זאת רבנו חסדאי קרשקש ורבנו בחיי סברו שגם בחירתו של האדם מוגבלת וידה של השגחה חזקה יותר. שיטתו של ר' צדוק תואמת את גישתם של רבנו בחיי ורבנו חסדאי. ההבנה כי החטא בסופו של דבר נובע מהשגחתו של ה', נובעת מכך שר' צדוק מצמצם את כוחה של הבחירה החופשית וסובר שההשגחה חזקה יותר.
מה בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה
על כן, מסביר ר' צדוק שהתיקון של החטא הוא הפנמה שאנו לא מושלמים. הקב"ה בנה אותנו בצורה כזאת שנחטא. לאור הדברים הנ"ל אפשר להבין יותר טוב את החלוקה שמציע ר' צדוק בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה.
וכך כותב ר' צדוק:
"ואם כן, העבירה אף דמכיר עתה דאתה עמדי והכל היה ברצונו יתברך, וכיוון דכך רצה יתברך הוא זכויות. מכל מקום הוא לא היה מכניס עצמו לעשות כן אפילו היה יודע אז דכך רצון השי"ת".
השב מיראה אמנם מפנים את הרעיון שהקב"ה הוא שגרם לו לחטוא, אולם הוא מצידו לא היה מוסר את עצמו לעשות מעשה רע שכזה גם אם הוא היה יודע שכך רצונו של הקב"ה. לעומת זאת השב מאהבה מוכן לתת את כל כולו למען הקב"ה. וכך כותב ר' צדוק:
"אבל האוהב, כל חשקו ותאותו למלאות רצון אהובו ולעשות מה שיהיה לרצון לפניו בין ציוהו בין לא ציוהו".
מכאן ניתן להבין כיצד זדונות נעשות כזכוית, שכן האהבה הגדולה שבוערת בלבו של האדם היא בעצם תולדה של החטא, רק כך הגיע האדם לידי ההבנה כי אהבתו לה' חוצה גבולות.
המסר לאדם המודרני
פיסקה זאת בר' צדוק איננה פיסקה שגרתית. רבים התנגדו לתפיסות שר' צדוק מביא במאמר זה. לנו כאנשים מודרניים קל יותר לחיות עם תפיסתו של הרמב"ם, שתשובה היא תיקון החטא. וכדברי הרב סולוביציק, תשובה הינה חזרה להיות האדם שהייתי קודם החטא.
לעניות דעתי משהו קטן ממשנתו של ר' צדוק כדאי שגם אנו נפנים. עד כמה שנרצה לתקן את החטא, חובה עלינו לדעת שהחטא משקף באופן מסוים את הנקודות החלשות שלנו. חלק מהתמודדותנו עם חטאינו זו ההכרה שאנו לא מושלמים, גם אם נחזור בתשובה ונשתדל להימנע מהנפילות הבאות. לא ניתן להתעלם מהעבר. מאמרו של ריש לקיש שזדונות נהפכות לזכויות אינו פתרון קסם למחיקת העבר.
ריש לקיש כאדם ששינה את דרכו בחיים מנסה לתת משמעות לפרק א' בחייו בימים בהם הוא היה שודד. הוא רוצה להגיד לעולם שבתשובה מאהבה שהוא עשה, הוא יצר רצף בין עברו הרע לעתידו הטוב.