בעת שחיפשנו את המתכונת הנכונה איך "מוכרים" יהדות לציבור בעל רקע חילוני, בלי "להפחיד" ובלי שאלמנט החשש מ"חזרה בתשובה" המובנה בפסיכולוגיה של הציבור החילוני הממוצע בישראל יקלקל, חשבנו על מקום שבו "אפשר" להיפגש עם האלוקות, אך אין בו יראה מפניה. מקום נחמד, ידידותי למשתמש ללא סטיגמות, בלי הגדרות מיותרות ובקיצור מקום ניטראלי.
בית קפה היה נראה רעיון מבטיח. בקומה הראשונה – בית קפה צמחוני חלבי מודרני, "ניו-אג'י" לכל דבר, אמנם עם סממנים יהודית כגון מוסיקה וארון ספרים יהודי, אך מסעדה כשרה שאיננה מביישת את אוהבי הגורמה.
בקומה השניה, לא בית-מדרש ישיבתי, אלא "הקומה השניה של בית הקפה", בית קפה המציע לך גם חוויה רוחנית באמצעות שיעור, ומפגש חי ואישי, בקבוצות קטנות עם מיטב המרצים מבית המדרש של תורת הרב קוק.
כך נולד רעיון "ראש יהודי" – המרכז למודעות עצמית בתל-אביב – אשר קם לו במרכז התרבות של העיר ללא הפסקה.
האם הלבשתה של התורה בסגנון "בלייני" אינה מהווה פגיעה בכבודה?
שאלה ניכבדה זו נמדדת לענ"ד בתכנים הנלמדים ולא בשאלת "המבוא" שהרי הסגנון החוויתי מתאים להלכי רוח ציבוריים המחייבים זאת באופן כזה או אחר,
אך אם באים לומר אמת, הרי שהמבואות אינם משנים דבר. צריך לזכור: איננו באים למצוא חן, וגם לא להוזיל את סחורתנו אשר מזהב עשויה. אנו באים להציג את מה שאנו אוהבים ומאמינים כדי שמי שירצה ליטול יוכל לבוא וליטול. ובטוחים אנו שאם נחיה את התורה והתכנים עליהם אנו מדברים ולומדים באופן משמעותי וחי, הרי שאמת זו תידבק במי שמחפש אותה...
האם הציבור החילוני מעוניין ללמוד תורה? ואולי אנו מלבישים עליו מה שאינו חפץ? האם גידולה של מפלגת שינוי אינו מראה ההיפך? משיחות עם צעירים רבים עולה התמונה הבאה:
הציבור שונא כפיה וסולד מכל ניסיון שהוא להלביש עליו חוקים או כללים שאינו מבין אותם, הם נראים לו מיושנים, ארכאיים, מפחידים ובעיקר לא רלוונטים. אך הוא צמא מאד לשמוע דברים גדולים. האנשים שבעים ממנהיגים המבטיחים עוד פתרון פרקטי זה או אחר, יש מוכנות נפשית לשמוע אמיתות שבאות מעולם רוחני יותר עמוק מהרדידות השולטת בתקשורת ההמונים. הנפש צמאה לעומק רוחני. האדם הפוסט-מודרני נקלע למשברים אישיים ולאומיים שאינם באים אל פתרונם מהחינוך ומהתרבות השלטת באוויר. זו גם הסיבה ששרלטנים למיניהם מצליחים למכור את מרכולתם בכל מיני פתרונות קסם שאך שווא ידברו.
לאחר החזון הגיע שלב המעשה, כיצד משווקים תורה לציבור שמצד אחר צמא לשמוע דברים רוחניים ונפשו איננה שבעה מכל התרבות המערבית, וגם בתורת המזרח איננו מוצא את רוחו?
ובכן, המשימה איננה פשוטה כלל ועיקר, היא דורשת חשיבה, משאבים כספיים, ארגון יעיל והרבה מוטיבציה.
הרבה אנרגיה בעניין הייתה נחסכת אם הציבור הדתי-לאומי כולו היה מרגיש שהוא שליח של המשימה העיקרית של דורנו: "קירוב רחוקים". או אז, כמו בציבור החרדי, כל קשר של אחד ואחת, במילואים, בעבודה, בלימודים או בשכונה, היה מתורגם לניסיונות להראות את האור שביהדות הן במופת אישי, והן בהצעה לבוא ולהיפתח אל עולם היהדות, ובין השאר באמצעות הפנייתו לשיעור, הרצאה, חברותא או קבלת שבת ב"ראש יהודי".
להפתעתנו הייתה מתופעה לה לא ציפינו בשלב הראשון, והיא הרצון של הציבור הדתי-לאומי להגיע למקום, צעירים וצעירות רבים, ב"דייט" או נשואים, מגיעים לטעום מהמקום, וחפצים מלבד הקפה והמסעדה, גם בשיעור טוב בתנ"ך, חסידות או אמונה. מאחר ומטרת המקום הייתה ונשארה פניה אל ציבור "חדש" מרקע חילוני, הרי שאנו רומזים בעדינות לאותם רבים שפונים, שנשמח מאוד אם יבואו לחזק את המקום באמצעות הזמנת ארוחה, אך הקומה השניה במחילה, מיועדת לציבור אחר.
אך שאיפת המקום ומטרותיו המוגדרות אינם יכולים בשום אופן להתעלם מבעיה "חדשה" שאותה למדנו: תרבות הפנאי של הציבור הדתי לאומי. מדוע שציבורנו הנפלא, לא יקים לעצמו מסגרות בילוי המשלבות חיזוק באמונה לסגנונותיה השונים? וכי מה יעשו צעיר וצעירה שלא יחטאו? לאן ילכו? לקולנוע? להצגה? פרנסי ומנהיגי הדור, מוטל עליכם חובה קדושה להעמיד אלטרנטיבה תרבותית לבוגרי החינוך הדתי והתורני לאומי, ולא רק כפתרון לתרבות הפנאי, אלא גם לחיזוק ועידוד לימוד התורה!
בליל שבועות, בו אנו מתחזקים בקבלת התורה, יש מקום לבחון ברצינות רעיונות חדשים ומקוריים, בהתאם לנסיבות המשתנות של צעירי התקופה, ובהתאם לסגנון המקומות השונים.
@ מהיכן נובע הצימאון לאמת?
- מהיכן נובע הצורך של הציבור הדתי במקום הדומה לראש יהודי? האם הקמתו של מקום זה היא מלכתחילה
תורה ברחובה של העיר ללא הפסקה
האם הציבור החילוני מעוניין ללמוד תורה? ואולי אנו מלבישים עליו מה שאינו חפץ? האם גידולה של מפלגת שינוי אינו מראה ההיפך?
