המקבל והנותן
אחד מתכניו של חג השבועות הוא מתן התורה. כידוע, בכדי לתת מתנה יש צורך במישהו שיקבל אותה, והמדרש עומד על כך:
"פנים בפנים דיבר ה' עמכם (דברים ה', ד): 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' - יש לך שהרב רוצה ללמד ותלמיד אינו רומה ללמוד, (ויש לך) תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמד. ברם הכא (כאן) - הרב רצה ללמד ותלמיד רוצה ללמוד" (פסיקתא רבתי כא).
ידועים דברי חז"ל על כך שהקב"ה כפה על עם ישראל את הר סיני כגיגית וחייב אותם לקבל את התורה. המדרש שצוטט מציין עמדה הפוכה, לפיה היה פה רצון הדדי - ה' רצה לתת את תורה ועם ישראל רצה לקבלה.
"הכון, הכן, צא!"
על ההדדיות הזאת עומד השפת אמת, ומאיר בדבריו יסוד חשוב ביותר:
"פנים בפנים דיבר ה' עמכם. במדרש: הרב נותן והתלמיד מקבל וכו'. פירוש, כי הקב"ה נותן התורה, ונותן גם כן כח בישראל לקבל התורה, כי הכל ממנו הוא. והכנת בני ישראל אל התורה הוא חסד בפני עצמו, שזכו בני ישראל להיות מכוון פנים בפנים לקבל הדיברות" (תרל"ה "פנים בפנים").
"...פירוש, שמלבד מה שנתן לנו ה' יתברך התורה, נתן לנו גם כן כח והכנה בנפשות בני ישראל להיות מקבלים תורה... ועל זה משבחין על שקרבנו לפני הר סיני לבד נתינת התורה דיינו" (תרל"ז "פנים בפנים").
אין זה דבר פשוט להגיע לרמה כזו שאדם יכול לשמוע את דבר ה', אין זה דבר פשוט לראות קולות ואין זה דבר פשוט לקבל תורה. לפיכך, קבלת התורה ומעמד הר סיני דרשו הכנה מרובה. רעיון ההכנה הוא אחד מאבני היסוד הבסיסיים ביותר בקשר לתורה (ועסקנו בכך קצת בעיון לפרשת במדבר), למרות שהוא נכון כמעט בכל תחום. למשל, אתלט המתמחה בריצת 100 מטר מקדיש שנים ארוכות למשטר אימונים קפדני ונוקשה, הכרוך במאמצים ובסבל רב. כל האימונים הללו הם עבור מאמץ עילאי של 10 שניות בלבד.
הדברים ברורים אף יותר ביחס לתורה ולמפגש עם הקב"ה במעמד הר סיני. עצם המפגש הישיר עם הקב"ה בשמיעת דבריו ובחוויה ניסית מרשימה ועצומה, לא יכול להיעשות ללא הכנה מוקדמת. גם הזכות לקבל תורה חייבת להיעשות עם הכנה ראויה - הכנה נפשית, ערכית וחברתית, תיקון המידות ועוד ועוד.
אולם, השפת אמת אומר לנו שגם פה חלק מהעבודה נעשה כבר עבורנו. הקב"ה בעצמו נתן לנו את הכוח ואת היכולת להיות ראויים לתורה. כמובן, הבחירה אם להשתמש בכח הזה ואם לקחת את המתנה שניתנת לנו נשארה עדיין בידינו, אבל העמידה הנפשית הגבוהה הזאת, הכוח העצום שצריך להיות באדם במפגש עם קבלת תורה - ניתן לנו על ידי הקב"ה (כך גם ניתן אולי ליישב את הסתירה במדרשים שהוזכרה לעיל).
"דיינו!"
על פי היסוד הזה מבאר לנו השפת אמת את הנאמר בהגדה של פסח "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו!". לכאורה הדברים תמוהים - על כך דיינו? הגענו כבר לקצה הדרך ולא נהנה מהפירות? השפת אמת מסביר שעצם זה שהקב"ה השפיע עלינו מחסדו הגדול ונתן בנו את הכוח להיות ראויים ומוכנים לקבל תורה - על כך "דיינו".
על סמך הרעיון הזה מסביר השפת אמת גם את הנוסח של ברכת התורה:
"ועל ב' אלו הבחינות מברכין, שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, (ו)הוא הכנת בני ישראל כנ"ל".
הברכה שאנו מברכים היא לא רק על עצם נתינת התורה, על כך שה' נתן לנו תורת אמת, אלא גם על כך שהוא נטע בתוכנו את המוכנות והיכולת לקבל אותה (וכך הוא מסביר במקום אחר את הבקשה "הוא יפתח לבנו בתורתו").
ליל שבועות כהכנה לתורה
היסוד של ההכנה מופיע בשפת אמת בעוד מספר תורות ובהקשרים נוספים. כך הוא אומר, למשל, בנוגע למנהג ישראל בלימוד בליל שבועות:
"עניין הלימוד בליל שבועות, להכין הלב לקבל התורה, דכתיב (תהלים נ"א, יב): 'לב טהור ברא לי' ואחר כך 'ורוח נכון חדש', שצריכים קודם לטהר הלב. ועיקר הטהרה בכח התורה... לכן צריך כל אחד לייגע עצמו בתורה בלילה זו, למצוא איזה התחדשות השייך לנפשו ויזכה לטהרה. והנה גם זה נכלל במתן תורה, שהקב"ה נותן גם (את) הכלים להיות מוכן לקבל התורה והוא טהרת הלב... ולכן נקראת מתנת התורה: 'לקח טוב', שנכלל בזו המתנה (ה)הכנה איך ליקח לקבל את המתנה" (תרמ"ד "ענין").
כאשר אדם מקבל הזמנה לחתונה או לבר מצווה, בדרך כלל תלווה להזמנה מפה, אשר תנחה אותו כיצד להגיע לאולם. בנוסף, יהיה בהזמנה אזכור של קווי האוטובוסים המגיעים לאולם. במעשה זה בעל השמחה נותן למוזמניו את הכלים להצליח להגיע לשמחתו.כך הם פני הדברים בנוגע ליסוד ההכנה למתן תורה. הקב"ה נתן לנו את הכוח והמוכנות לקבל תורה לא רק בתור נס פתאומי המונחת עלינו. הוא סלל לנו את הדרך וצייר לנו את המפה כדי שנוכל להגיע ליעדינו.
השפת אמת מצביע על דרך שמובילה לקבלת תורה בצורה הראויה, והיא טהרת הלב. כשליבו של האדם, עומק נשמתו ורגשותיו, טהורים וקדושים ולא מושפעים ממידות רעות, יצרים ותאוות - אז הוא מוכן לקבל את התורה.התורה עצמה דורשת לב נקי וטהור והתחברות רגשית מוחלטת בין האדם הפשוט והחומרי למקור הקודש - התורה. אם האדם שקוע בתאוות ומלא במידות רעות ומקולקלות, אין הוא יכול להתחבר בצורה אמיתית וראויה לתורה.
הכנה להכנה
השפת אמת לא מסתפק בכך ונותן הדרכה גם להכנה להכנה, כלומר הוא מנסה לעזור לנו להגיע לטהרת הלב. על ידי שהאדם עוסק בתורה ומתייגע בה, ועל ידי זה שהוא מחדש ומבין משהו חדש בתורה, הוא מגיע לטהרת הלב. כאשר אדם עוסק ועמל באמת עצמה, בדבר ה' ממש, הוא משנה את עצמו בכך שהוא חידש משהו לעצמו בתוך אותה אמת. תהליך זה מנקה ומטהר את האדם (על דרך ה"דרוש" נציין שבכך ניתן הסבר למנהג ישראל להיות ערים בליל חג השבועות, ודווקא בשעת קבלת תורה - בבוקרו של חג - לבלות בשינה עריבה על מיטתם: הדגש בחג מתן תורה הוא לא בתורה עצמה אלא דווקא בהכנה לתורה).
הקשרים נוספים
נזכיר בקצרה הקשרים נוספים הנוגעים לרעיון ההכנה, המופיעים בתורותיו של השפת אמת לשבועות.
יסוד ספירת העומר הוא בתהליך ארוך של הכנה לקראת מתן תורה. בני ישראל היו צריכים לצאת ממ"ט שערי הטומאה ולטפס במעלה מ"ט שערי הטהרה. בנוסף לכך, קרבן העומר, הקרב בפסח, מגיע ממאכל בהמה (שעורים), וקורבן שתי הלחם, הקרב בשבועות, מגיע ממאכל אדם (חיטים). גם ברעיון הזה טמון יסוד ההכנה - האדם עובר תהליך שבו הוא מקדם ומוביל את החלק הבהמי שבו לעלייה ולהתקדמות לקראת היותו "אדם" שלם בחיבור שלו לתורה (תרל"ז "וספרתם"; תרל"ט "ביום זה"; תרמ"ז "ויסעו").
בתורה אחרת נותן השפת אמת דרך נוספת המכינה את האדם למתן תורה, והיא האחדות והקשר לשאר אחינו בעם ישראל. הוא עושה זאת כל סמך דברי חז"ל המדברים על יסוד האחדות שהיה בבני ישראל למרגלות הר סיני: "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד". (תרמ"ז-תרמ"ט "כתיב").
בכל דור ודור
במספר גדול מאד של תורות מזכיר השפת אמת את הרעיון שמעמד הר סיני לא היה רק אירוע היסטורי חד פעמי, אלא יש בו שייכות והתחדשות בכל שנה ושנה. כך למשל בתורת הבאות:
"כמו שכתבו חז"ל שכל הנביאים קיבלו נבואתם מהר סיני, כמו כן בכל שנה ושנה מקבל כל אחד מישראל בחג הזה, כל מה שעתיד להבין ולחדש בתורה (תרל"ה "כמו").
"בפסוק 'וכל העם רואים את הקולות' - 'ראו' לא כתיב, אלא 'רואים'. פירוש, שכל מה שבני ישראל רואים ומשיגים בכל דור ודור, הכל מאותם הקולות... (תרל"ז "בפסוק").
על פי היסוד הזה נכין את עצמנו ונתפלל לקב"ה שיעזור לנו גם השנה לקבל את התורה מחדש מתוך טהרת הלב, מתוך אחדות, מתוך הכנעה והתבטלות כלפיו - והלוואי ונהיה ראויים.