כאשר מורה חדש נכנס לכיתתו לראשונה בתחילת השנה ומבקש מתלמידיו לכתוב על ציפיותיהן לשנה החדשה עד סופה, שאיפתם של תלמידים רבים מצפים לקשר טוב עם המחנך שלהם.
על אמירה זו ניתן להביט בשני מבטים הפוכים. מבט ראשון יכול לכוון לכיוון שהכיתה חוותה בשנים קודמות קשר טוב עם מחנך הכיתה, והם מצפים למחנך שימשיך זאת. מבט שני והפוך שבקשתם מלמדת על חסרון שהיה להם בשנים קודמות.
כשהתורה מצווה שלוש פעמים על מצוות שמחה בחג הסוכות ניתן לראות שבחג הסוכות השמחה רבה והתורה מצווה להרבות בשמחה זו, ולהביא אותה לידי ביטוי גבוה יותר. באותה מידה ניתן להביט על ציווי זה הפוך, מכיוון שבני האדם ובעיקר החקלאים מצויים בפחד גדול ובמתח האם יהיה גשם, האם תהיה תבואה וגידולים בשנה הבאה, באה התורה ומצווה שבכל זאת לשמוח, לשמוח כדי להעצים את האמונה, לצאת מהחשש והעצבות בימי החג.
באותו כיוון מצוות שימוח חתן וכלה, יכולים לראות זאת בהוספת שמחה לחתן והכלה שמצויים בשמחתם והקהל מצטרף לשמחתם, הקהל שותף לבניית בית חדש בישראל. המבט ההפוך מלמד שהחתן והכלה מצויים במצב של עצב, של חששות מפני העתיד, אומנם יש בהם גם שמחה, אבל העתיד הלא ברור מצוי מאוד, והקהל מצווה לשמח כדי להוציא אותם מאותו עולם עצוב ומפחיד שהם מצויים בתוכו.
רבי נחמן מברסלב באמירתו המפורסמת "מצווה להיות בשמחה תמיד" מלמד שהאדם במצבו הטבעי והיסודי מצוי בעולם של עצבות. רבי נחמן בכמה מקומות בכתביו רואה את חסרון היצירה בכך שהיצירה נבראת ואינה בורא בהופעת העצבות. כל מי שמסתכל על אנשים במצבם הרגיל תווי הפנים שלהם אינם מחויכים אלא קרובים לתווי פנים של עצבות ודאגה. בגלל המצב היסודי הזה מלמד רבי נחמן שעל האדם לרבות בשמחה כדי לצאת ממצב זה.
גם אמירתם של חכמים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" יכולה ללמד על חודש שמח שצריך להרבות בו שמחה, אבל אולי ביטוי זה מלמד שחודש אדר ביסודו יש בו אפשרות לצרות ובשורות רעות לא עלינו ובכוח השמחה יש יכולת להפוך את החודש לששון ושמחה. חז"ל למדונו שבחודש זה עבודת השמחה מהפכת את מהותו של החודש, ממצב של מיתת משה רבינו ללידתו. לפי זה אין החיוב של "משנכס אדר מרבין בשמחה" קשור לנס פורים, אלא הוא חלק מהדרכת חז"ל כיצד לנהוג בחודש זה. בהמשך לכיוון דברים אלו יוצא שאמירת התנאים "משנכנס אב ממעטין בשמחה" מלמדת שחודש אב ביסודו חודש שמח "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב..." אלא החורבנות שהיו בו הביאו את חז"ל לחייב במיעוט השמחה בתחילת החודש.
דברים אלו מלמדים את אחד מהיסודות של היהדות ובעיקר של חג הפורים. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" מלמד שהקב"ה מופיע בכוחות מכיוונים שונים ולפעמים הפוכים, "אלוקינו" הוא בעל הכוחות, ועם כל זה הוא "אחד". הביטוי של רעיון זה הוא הפתגם "שני צדדים למטבע", למעשה המטבע הוא אחד אבל יש בו שתי בחינות הפוכות וחובה עלינו להסתכל על מעשה ה' במציאות, בהיסטוריה ובחיים ולראות את הצדדים השונים וההפוכים, וכיצד הכול מגיע לשלמות אחת של המעשה האלוקי.
פורים הוא חג השילוב של הפכים, החג שבא ללמד ש"ה' אחד", שיש שני צדדים למטבע והמטבע אחד הוא.
הכותב משמש כראש ישיבת בני עקיבא תקוות יעקב בשדה יעקב