"ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" - מבית מדרשו של הגאון מוילנא למדנו שיש להשוות מצות סוכה ומצות ישוב הארץ, כפי שאנו רואים שישנה הקבלה בפסוק בין סוכו לציון. בהלכה, לומדים אנו לגבי סוכה, שהיא צריכה להעשות על ידי האדם באופן פעיל: תעשה, ולא מן העשוי. לכן אם בנה אדם סוכתו מתחת לעץ, הנה פסולה. ואז, אפילו אם הוא מקצץ את העץ שאז הסוכה נמצאת מתחת כיפת השמים; ואף על פי שכל תנאיה יכולים להיות לפי הדרישות הכי מחמירות, איננה כשרה שהרי היא אז מן העשוי כבר, ולכן חייב הוא לחזור ולהניח את הסכך מחדש כדי לקיים תעשה ולא מן העשוי.
כמו כן לגבי ארץ ישראל, חייב אדם להשתדל לעשות, דהיינו לעסוק בישובה: תעשה, ולא מן העשוי: אין לך לחכות שזה ייעשה מעצמו ע"י ומן השמים.
ודוקא על זה באה התרעומת של הגוים שאין אצלם הכלל של זיכוי האדם ע"י התאמצות עצמית אלא מבקשים שהכל יגיע מוכן מן השמים. ויש להתעורר על כך שדווקא שתי התרבויות הדתיות הגדולות שינקו את כל מהות אמונתם מתורת ישראל, הן המתנגדות לו ביתר שאת ומובילים את המאבק נגדו [כפי שכבר מתואר במדרש לגבי הפסוק "ד' מסיני בא וזרח משעיר למו (עשו-אדום והנצרות) הופיע מהר פארן (ישמעאל והאיסלם)]. והנה קראו בתורה באופן מפורש את דבר נתינת הארץ לזרע ישראל והם מאמינים בזה, שהרי מאמינים בכך שהתורה הנה אמת, אלא שבאים ואומרים: לסטים אתם, שכבשתם, ולא חיכיתם שיקיים הוא ית' את שבועתו לתת אותה לכם כמאמרו של רש"י על הפסוק הראשון שבתורה.
ואז בא החזון המחריד של הפטרת יום ראשון של סוכות. אחרי כל ההסברים וכל המאמצים וההשתדלות, נאספים כל הגוים אל ירושלים למלחמה עליה. מה נוראה העובדה שאנו יכולים לקרוא את ההסתוריה העכשוית של העולם בכתבי הקודש כקורא בעיתון! מה גם שכפי שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים לגבי נבואות קץ הימים, שכל אלו דברים וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים. לכן הנבואה מסבירה לנו את מהות האירועים, והאירועים עצמם מפרשים את הסתום בנבואה.
אמנם מובטחנו כי הנותרים מכל הגוים הבאים על ירושלים יעלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ד' צבאות ולחוג את חג הסוכות, והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד. כי למרות שקבלו אותם הגוים את עיקר אחדות ד', אין זה מתפרש אצלם בבחינת החובה ליחד את שמו ית'. דהיינו שלא די באמונה על כך שיש רק אלוה אחד - בחינה המתבטאת אצלנו באומרנו שהוא ית' יחיד, אלא שהאדם חייב לפעול כדי ליחד את שמו, כך שיחול רצונו על כל מעשיו. ובאזלת ידם של האומות מלקיים זאת, הופכים הם את זעמם מפאת כשלונם נגד ישראל עם קדושו עד אשר תתקיים נבואתו של צפניה הנביא "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד'" (ועיין רש"י על פסוק קריאת שמע דברים ו' ד) וזהו החזון של השלום המשיחי הכלל עולמי (אוניברסלי) המתבטא בחג הסוכות, שהינו החג האוניברסלי בו מקריבים 70 פרים כנגד 70 אומות - הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, במהרה בימינו, אמן.