וסוכה על הראש?
"וסוכה זו צריכה שתהיה במקום הראוי לעשותה, וממין הראוי, ושיהיו דופנותיה כראוי בשיעורם, ושתהיה מסוככת כראוי וכו'" – ומה דין סוכתו של ר' שימן ממזריטש, שהוקמה במחנה ריכוז, בסוכות 1944?
בשביל לקיים מצוות סוכה, הדביק ר' שימן ארבעה זרדים קטנים וצרים לראשו, ועשה מעצמו סוכה לעצמו. וכך, ארבעה זרדים קטנים לראשו, עשה את החג במחנה הריכוז.
נוח לו לאדם
בנית סוכה בחצר הבית המשותף שלכם? משה לא בנה לעצמו סוכה? משה רוצה בכל זאת לקיים מצוות ישיבה בסוכה? גמרת לאכול ארוחת צהריים בסוכה, ועלית הביתה – ואז משה נכנס לסוכה שלך וכו'? לפי ההלכה, משה לא פלש לסוכה שלך. אלא אתה הרשית למשה להיכנס לסוכה שלך, גם אם כלל אינך יודע על כך. זו הרשאה ממילא, הרשאה אוטומטית. ההלכה אומרת: "נוח לו (לך) לאדם שתיעשה מצווה בממונו". מבלי שייגרם לו נזק מכך, כמובן. נוח לך שמשה יישב בסוכה שלך. ובכן, סלק מהסוכה את החשיבה הרכושנית, הבעלבתית שלך: הפעם לא מדובר בנדל"ן.
(מתוך: "חיינו", אדם ברוך, הוצאת "כתר").
כולם אורחיו
רבים מבין הבאים בסוכתו של רבי לוי יצחק מברדיטשב, סניגורם של ישראל, היו אנשים פשוטים, שאינם תלמידי חכמים וגם לא ממכובדי הקהילה.
שאלו כמה מחסידיו של רבי לוי יצחק את רבם, מה מצא לנכון להכניס אורחים בלתי קרואים אלה לסוכתו.
ענה להם: כאשר אגיע לעולם שכולו טוב, ואבקש להיכנס לאותה סוכה הבנויה מעורו של לוייתן, בה יושבים צדיקים, אם ישאלוני מי אני ומה זכויותי להיכנס לחברתם של צדיקים אלה, אשיב כי גם אני הכנסתי לתוך סוכתי אנשים פשוטים. (ספורי חסידים)
בית כסוכה הנופלת
"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם" (עמוס ט', י"א).
הסוכה היא בנין של ארעי רעוע, עשויה קרשים דקים או ענפי עצים, ואילו בית, הוא בנין חזק עשוי עצים בעבותות או אבנים ולבנים לעמוד לימים רבים. הסוכה יש בה מעלה וחסרון. מעלה – שבניינה קל. חסרון – שהיא נוחה ליפול. אף הבית יש בו מעלה וחסרון. מעלה – שהוא קשה לתקנו בנפלו, על אחת כמה וכמה קשה להתקינו מתחילתו. אך הכתוב בא לאמץ לבנו בהבטחה, שיש בה מעלה כפולה ולא כל חסרון, שיקים את בית ישראל כסוכה הנופלת, שקל להקימה ויבנהו כבית חזק להיותו כימי עולם. (כתבי המגיד מדובנה).
נוי סוכה
ר' חיים מצאנז היה מרבה לתת צדקה, והידר בכך ביותר בערב חג הסוכות. פעם אחת ערב החג, שלח את בניו ללוות אצל הגבירים בעיירה אלפיים רובל לחלוקה לנזקקים. רק הביאו לידיו את הסכום, ומיד הלך לחלקו לעניים.
בליל-החג נכנס לסוכה, ואמר: רבים בישראל נוהגים ליפות את סוכותיהם בכל מיני קישוטים ודברי נוי מפוארים. אני – אין חלקי עמהם. הצדקה – זו הנוי שלי, היא פארה והיא הדרה של הסוכה.
אושפיזין
הרב הקדוש ר' פנחס מקוריץ נמלך פעם בלבו, שלא טוב הדבר מה שבאים אליו חסידים ואנשים רבים, עם בקשותיהם בדבר ישועה ורחמים בעניינים שונים, כי הדבר גורם לו להתבטל מעבודת ה'. ביקש הרב מה', שיהיה שנוא לבני-אדם, וממילא לא יבואו אליו אנשים ואז זמנו יהיה פנוי כולו לעסוק בתורה ובמצוות. וכן היה, והתבודד ר' פנחס מקוריץ בינו לבין קונו, חי חיי צער, ולא היה נמצא בחברת אנשים בלתי בשעת התפילה, להתפלל במניין.
שנה אחת, ערב חג הסוכות, הוכרח הרב לעשות סוכתו ע"י גוי, כי היהודים שכניו לא רצו לעזור לו כיוון שהיה שנוא עליהם, אך בידי הגוי לא היו הכלים הדרושים לכך.
בליל ראשון של חג, כאשר סיים את התפילה בבית הכנסת, קרא אליו הרב כמה אורחים לסעוד אצלו בחג, ולא היה אף אחד שנתרצה לסור אל ביתו, וכך חזר לסוכתו ללא אורח.
בבואו לסוכה, החל להזמין את האושפיזין: "לייעול אברהם" וכו'. ראה שאברהם אבינו עומד מחוץ לסוכה ואינו רוצה להיכנס פנימה.
שאל אותו הרב: מה חטאתי?
השיב לו אברהם אבינו: אין דרכי להיכנס במקום שם אין אורחים.
ומהיום ההוא והלאה ביקש הרב מהשי"ת, שיחזור הדבר כמקודם, שימצא חן בעיני אנשים. (סיפורי חסידים).