באופן נאיבי מעט, יהודים רבים העריכו שבמאה ה-21 תתפוגג הכחשת השואה במערב. שהרי במשך עשורים, מכחישי השואה היו בעיקר אנשי שוליים. בעולם הערבי הכחשת השואה היתה נפוצה למדי, אבל בשאר חלקי העולם מעטים היו האנשים שגילו פתיחות לסוג התעמולה הזה.
אולם מה שמתרחש הפוך מן המצופה. המניפולציה שעושים אויבי העם היהודי בזכר השואה מתרחבת, וכך גם מספר המוטציות של התופעה. תועמלן ההכחשה הידוע ביותר הוא נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד. חמור מכך, בין הצהרותיו הנפשעות יש קריאות לחיסולה של ישראל, השקולות כנגד קידומה של שואה חדשה.
מגוון גדול של סילופי זכר השואה חילחל לא רק לנרטיב של העולם הערבי והמוסלמי, אלא גם, לעתים קרובות, לזה של המערב – ואף לזה של הזרם המרכזי בו. מניעיהם של מפיצי הסילופים שונים ומשונים. לצורך ניתוח של המתקפות הרבות על זכר השואה, כדאי לחלקן לקבוצות.
1. קידום שואה חדשה
הקבוצה הראשונה היא מקדמי שואה נוספת, וכבר הזכרנו חבר בכיר בה. עניינה – עידוד השמדתם של היהודים, בישראל או בכל מקום. לעתים השואה נזכרת במפורש, בליווי אמירות נוסח "צריך להשלים את מה שהיטלר לא הספיק לגמור". במקרים אחרים, זו המסקנה המובלעת בתוך הצעות למדיניות של רצח עם.
דוגמה לקריאה למלחמת ג'נוסייד נגד היהודים, בלי אזכור מפורש של ישראל או של השואה, נשמעה ב-2004 מפיו של ד"ר אחמד אבו-חלבייה, רקטור ללימודים מתקדמים באוניברסיטה האיסלאמית של עזה, בדרשת יום שישי בטלוויזיה הרשמית של הרשות הפלשתינית. וכך אמר: "היהודים הם היהודים… אין להם שום מתונים, ושום שוחרי שלום. כולם שקרנים. הם חייבים להישחט ולהיהרג… היהודים הם כמו קפיץ: כל עוד אתה דורך עליו ברגלך הוא אינו זז, אבל ברגע שאתה מסיר ממנו את הרגל הוא מכאיב לך ומעניש אותך… אסור שיהיו רחמים בלבנו על היהודים בשום מקום ובשום ארץ. הילחמו בהם בכל מקום שאתם מוצאים בו את עצמכם. בכל מקום שאתם פוגשים אותם, הרגו אותם".
וריאציה לנושא הזה היא הצדקת השואה. המניפולציה הזו כוללת את ה'הסבר' שהיהודים היו אשמים בהשמדתם בידי היטלר. טיעון זה היה רווח גם במעגלים לא נאציים מסוימים בימי מלחמת העולם השנייה, והוא חוזר כיום לעיתים מזומנות בקשר להשמדה עתידית של ישראל.
2. הכחשת השואה
הקבוצה השנייה, זו של מכחישי השואה, כוללת את אלו המתיימרים להפריך את העובדות העיקריות באשר להשמדת היהודים. העיוות הזה החל כמעט מיד עם סיומה של מלחמת העולם. מוריס בַּרְדֵש, פשיסט צרפתי, טען שאנשים מתו במחנות ריכוז בשל מאורעות הקשורים במלחמה עצמה, ולא משום שהם נרצחו. חלק ממכחישי השואה הראשונים היו צרפתים אף הם.
ההיסטוריונית האמריקנית דבורה ליפשטט ערכה מחקר מקיף על הכחשת השואה. היא והמו"ל שלה, 'ספרי פינגווין', מצאו עצמם נתבעים במשפט בלונדון בידי מכחיש השואה דיוויד אירווינג, מחבר של ספרי היסטוריה. השופט קבע כי ליפשטט והוצאת פינגווין הוכיחו כראוי את טענותיהם. ההליך, ומה שבא בעקבותיו, העניקו לליפשטט את ההזדמנות לחשוף את המתודולוגיה של מכחישי השואה, ואף את המניעים שלהם.
הכחשת השואה נפוצה בעולם המערבי הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב. במדינות מערביות רבות המכחישים מביעים את דעותיהם בפרהסיה. כך, למשל, יש שלושה ארגונים באוסטרליה שהכחשת השואה היא להם ערך בסיסי: 'הליגה האוסטרלית לזכויות', 'האיגוד האוסטרלי לחירויות האזרח' (ACLU), ו'מכון אדלייד'. סקר שנערך באיטליה בסתיו 2003 בידי פאולה מֶרוּלָה הראה כי עשרה אחוזים מן האיטלקים חושבים שהיהודים משקרים כשהם מתעקשים לטעון שהנאצים רצחו מיליוני יהודים.
3. הפחתת ערך השואה
קבוצה שלישית כוללת את אלו הממעיטים בחומרתה של השואה. במידת מה חופפת התופעה הזו להכחשת השואה. בצרפת היא מקושרת לעתים קרובות לחזית הלאומית ולמנהיגה ז'אן מארי לה-פן, שבבחירות לנשיאות ב-2002 סיים שני, עם קרוב לעשרים אחוזים מן הקולות. לה-פן הורשע כמה פעמים בגזענות ובאנטישמיות.
סקר שנערך ב-2003 בקרב אלפיים איטלקים בגיל התיכון, במימון ארגון הגג של יהדות איטליה ובחסות נשיא איטליה קרלו צ'אמפי, הראה כי לבני נוער רבים דעות קדומות אנטישמיות. בין השאר נמצא כי 17 אחוז מתוכם מאמינים שהדיווחים על השמדת היהודים בשואה הם "מוגזמים".
4. הכחשת ייחודה של השואה
קבוצה רביעית היא זו של המשווים, אלו הטוענים כי התנהגותם הרצחנית של הגרמנים דומה לפעולות של אחרים. לא רק מכחישי שואה נקטו דרך זו, אלא גם קומוניסטים, שנים מעטות לאחר השואה, שהשוו את מעשי הגרמנים לאלו של יהודים. יומון המשטר הסובייטי 'פרבדה' פירסם ב-1953 את 'עלילת הרופאים', בדבר קשר של רופאים, רובם יהודים, לרצוח מנהיגים קומוניסטים באמצעות מתן אבחנות שגויות וטיפול פוגעני. בצרפת השוו מנהיגים קומוניסטים מקומיים את ה'מעשה' הזה למעשיו של מנגלה באושוויץ.
הכחשת ייחודה של השואה מתמקדת בעיקר במעשיהן של אומות אחרות בעבר. כיום נשמעות האשמות כאלו לעתים תכופות נגד ארצות הברית, בין השאר בשל המלחמה בעיראק. בין הקולות הנשמעים בכיוון זה, אלו של השמאל הקיצוני האמריקני.
5. היפוך השואה
מושא התקפתם של הופכי השואה הם בעיקר ישראל והישראלים, אך לעתים היהודים בכלל. הופכי השואה הם אלו הטוענים כי הישראלים הפכו לנאצים של היום. זוהי השקפה אנטישמית קיצונית.
המוטיב הזה מופיע בזרם המרכזי האירופי כבר שנים. מדינאים אירופים מובילים, כמו ראשי הממשלה הסוציאליסטים המנוחים של שוודיה ושל יוון, אולף פאלמה ואנדריאס פפנדריאו, האשימו את ישראל כי היא משתמשת בשיטות נאציות.
היפוך השואה שטף את העולם המערבי. ב-2004 רואיינו בגרמניה 2,656 אנשים לסקר המקיף של ג'י-אם-אף. 68 אחוזים מהנשאלים סברו ש"ישראל מבצעת מלחמת השמדה נגד הפלשתינים". 51 אחוזים הסכימו ש"מה שישראל עושה היום לפלשתינים אינו שונה עקרונית ממה שהנאצים עשו ליהודים ברייך השלישי".
תיאורה של ישראל כנאצית מאפשר לאויביה להרוג שלוש ציפורים במכה אחת. ראשית, להשיג דה-לגיטימציה של ישראל, באמצעות קישורה לסמל הרוע בהתגלמותו. שנית, להשפיל את העם היהודי באמצעות השוואתו עם מבצעיו של הג'נוסייד האכזרי שהשמיד את הרוב המכריע של יהודי אירופה. ולבסוף, האנלוגיה הזדונית בין הישראלים והנאצים משחררת את האירופים מכל חרטה או אשמה על האנטישמיות החסלנית שאיפיינה אותם במשך מאות שנים.
6. האשמת היהודים בניצול זכר השואה
מניפולציה מסוג נוסף היא הטענה שהיהודים מנצלים לרעה את זכר השואה. סרג'ו רומאנו, מבכירי ההיסטוריונים האיטלקים מן הזרם המרכזי, רמז בספרו 'מכתב לחבר יהודי' כי היהודים, המבליטים את זכר השואה, אחראים בכך לחזרתה בהיפוך.
אחד מראשי המדברים באסכולה הזו הוא יהודי. נורמן פינקלשטיין, המלמד באוניברסיטת דה פול שבשיקגו, קנה כך את תהילתו. בין ספריו יש אחד שכותרתו 'תעשיית השואה: הרהורים על ניצול הסבל היהודי'.
7. מחיקת זכר השואה
הקבוצה השביעית של עיוות השואה כוללת את אלו התוקפים את זיכרון השואה. האלימים שבהם הם אלו המנסים לחבל באתרי זיכרון. בשנים האחרונות נעשו מעשים כאלה במדינות רבות. ביוון, למשל, זה קורה באופן שגרתי. כך, ביולי 2002 נהרסו באופן בלתי הפיך חלקים מאנדרטת השואה ברודוס.
דוגמה עדכנית יותר, מסוג אחר, אירעה בעקבות פיגוע התאבדות האיסלאמי ברכבת התחתית של לונדון ביולי האחרון. ועדה מייעצת לראש הממשלה טוני בלייר, שחבריה מוסלמים, הציעה בספטמבר לבטל את יום השואה, ולהמירו ביום ג'נוסייד שבו יועלה גם זכרם של מוסלמים קורבנות רצח המונים בפלשתין, בצ'צ'ניה ובבוסניה.
8. טריוויאליזציה של השואה
קטגוריה נוספת היא הטריוויאליזציה של זיכרון השואה בשנים האחרונות. הדבר מתבטא בריבוי שימושי הלשון המקשרים לשואה דברים שאינם דומים לה כלל.
דוגמה שכיחה לכך היא השוואתן של הפרות לכאורה של החוק הבינלאומי או חוקי זכויות האדם לשואה. ארוכה הדרך בין רוב המעשים הללו לבין הפרקטיקות של המשטר הנאצי. דוגמה נוספת סיפק יועץ של הנשיא הרוסי פוטין, שהצהיר כי אם תחתום רוסיה על אמנת קיוטו, המגבילה את פליטת דו תחמוצת הפחמן, היא תכין את הקרקע לאושוויץ חדשה. מבחינה מדעית אלו שטויות. מבחינה עובדתית זהו עיוות השואה.
9. הדממת זיכרון השואה
הקבוצה החשובה האחרונה של מבצעי מניפולציות בשואה היא אלו האומרים שהיהודים מזכירים את השואה יותר מדי. בסקר הגרמני מ-2004 שנזכר לעיל אמרו 62 אחוזים מהנשאלים שנמאס להם לשמוע על פשעי מדינתם נגד היהודים.
אך אין זה עניין גרמני בלבד. ב-2004, לקראת יום השואה הבינלאומי המצוין ב-27 בינואר, פורסמו תוצאות סקר שהזמין העיתון האיטלקי קוריירה דלה סרה ממכון איפְּסוֹ, ואשר נערך באיטליה, צרפת, בלגיה, אוסטריה, ספרד, הולנד, לוקסמבורג, גרמניה ובריטניה. 35 אחוזים מן הנסקרים סברו, בקשר לשואה, שעל היהודים להפסיק "לשחק את הקורבן". בכל המדינות נמצא שאצל הנשאלים שביטאו עמדה אנטישמית, נלוותה לה עמדה אנטי-ישראלית.
מה אפשר לעשות?
אל לו, לטיפול בסילופי השואה, להיעשות באופן מבודד ולהתמקד בסילופים מסוג מסוים. כך הוא המצב כעת: הכחשת השואה היא עבירה פלילית בכמה ממדינות אירופה, בהן גרמניה, צרפת ואוסטריה, וכן בישראל, אולם העיוות המסוכן לא פחות, היפוך השואה, אינו בר ענישה.
מניפולציות בזכר השואה הן סימפטום לחולאים חברתיים נרחבים הרבה יותר, שהאנטישמיות היא רק אחד מהם, לאו דווקא העיקרי. למלחמה נגד תופעה זו תורמים בין היתר מוזיאונים לשואה, כינוסים בנושא, ביקורים במחנות ריכוז וטקסי זיכרון. בהקשר זה, הכרזת האו"ם על יום זיכרון שנתי לשואה ב-27 בינואר, יום שחרור אושוויץ, היא צעד קטן קדימה.
תשומת לב קלושה בלבד ניתנת לנושא עיוותי השואה שהוצג פה. המלחמה בתופעה זו היא תהליך מסובך, והאסטרטגיות הנחוצות לה טרם פותחו. חשוב, לפיכך, להגיע קודם כל להבנה טובה יותר של כל אחת מהקטגוריות שנמנו פה, לזהות את הנוקטים אותן, ולבדוק את הדרכים להביא אותם על עונשם.