מתונים בדין

(א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:כאשר אנחנו באים לקבל החלטה הנוגעת לאנשים אחרים, בין אם המדובר הוא בחברים ובין אם מדובר בחניכים בסניף, עלינו להיזהר בדברינו ולשקול בזהירות העניין. משמעותו של הביטוי "מתון" במשנתנו הוא "שקול" ומחושב בניגוד לפזיז ויהיר. עלינו להיות שקולים וזהירים ב"דין" אותו אנו עורכים עם סביבתנו.
התורה מספרת על האיש אשר תפסוהו בשעה שהיה מקושש עצים בשבת, הביאוהו אל משה רבינו, אשר פקד להשימו במשמר כי לא היה ידוע לו מה טיבו של העונש אשר יבואנו, והוא שאל בנדון זה את פי ה'. משה רבינו נתן בהזדמנות זו דוגמא חיה לכל המורים והמדריכים העתידים בישראל, שישקלו היטב את צעדיהם ולא יתביישו לפנות לעיתים לעזרה וייעוץ במקרים בהם ההתלבטות היא קשה ואנחנו לא יודעים להחליט.
אם משה המורה הראשון והמפורסם ביותר בישראל, אינו מתבייש להגיד שאין ביכולתו לדון על המקרה, אלא עליו לשאול תחילה, על אחת כמה וכמה שגם אנחנו צריכים לשקול היטב את צעדינו.