אתם בטח מכירים היטב את התופעה. בחור מחפש שידוך, חוזר ומדגיש באוזניכם שהוא מחפש בחורה בהירה, רזה, עם עיניים בהירות, ואתם נדהמים לראות, כשאתם מגיעים לחופתו, שהנה הכלה היא מלאה, כהה, ומסתבר- דומה שתי טיפות מים... לאמא שלו.
למה זה קורה? כי אנשים באים לשדכנים עם אג'נדה שהתקבעה בראש מהחברה, מהסביבה, מהרייטינג ומהתקשורת. התמונה שיושבת לאדם בראש לא תואמת את מה שבאמת מתאים לו. רק בחסדי ה' הוא יעמוד לבסוף מתחת לחופה עם בן הזוג שמתאים לו באמת.
איך מוציאים לאנשים אג'נדה מהראש? קודם כל, מתחילם מההורים.
זה מתחיל מטלפון של אם מודאגת שמתקשרת אלי בקשר לבת שלה. בת כמה הבת? לא ניחשתם, בת עשרים ותשע. "בואי אני אסביר לך מה הבת שלי צריכה", היא אומרת ומתחילה לפרוש בפני את כל תולדותיה, עליותיה ומורדותיה על רגל אחת. בעודי חוככת בדעתי כיצד להסביר לאם המודאגת שעליה לצאת מן התמונה, ולהטיל את האחריות למציאת הזיווג על כתפי הבת, היא אומרת משפט שהדליק אצלי נורה אדומה: "אמרתי לבת שלי את צריכה לבוא לשדכנית עם רשימה מוגדרת, אחרת איך היא תדע מה להכיר לך?" היא מסבירה לי.
"יותר טוב", אמרתי לה בעדינות, "שלא תבוא עם רשימה".
לכאורה, המצב בעולם השידוכים- בדיוק הפוך. כל הזמן אנחנו משכללים את השאלונים לנרשמים, ואף נעזרים במומחי מחשבים שבעזרת תוכנה מיוחדת מצליחים להוציא למיועדים פלט עם שלל נתונים ותכונות עם תשובה לשאלה: מהי ההתאמה הטובה ביותר ?
אך דא עקא, שבשטח זה לא עובד כך, וכמעט תמיד עדיף להגיע למפגש עם החצי השני כ"טבולה ראסה".
אז מה עושים?
אין מנוס מתהליך ממושך, שאורכו כימי חייך, בביטול אג'נדות היושבות לך בראש, ובייחוד קיבעונות שמקורם ב"מה יגידו?" מה יגידו חברותי, מה יגידו חברי במשרד, מה יגידו השכנים ומה יגידו בבית הכנסת. (אגב, התופעה לא מפסיקה בבחירת בן הזוג, אלא ממשיכה גם בחיי הנישואין)
קחו אותי, בתור דוגמא. כל השנים התקבעה במוחי תמונה שארוחות חג וליל שבת חייבות להיות בכלי חרסינה נאים. גם המריבות המייגעות של הילדים על תורנות שטיפת כלים לא הרפו את ידי. רק השנה לקראת פסח שיניתי את דעתי. עברתי לכלים חד פעמיים כשכל כלי החרסינה הנאים שהורדו מהבוידעם נשארו אחר כבוד במגירות. תהליך שעבורי היה כלל לא פשוט.
לאחרונה הקרנתי סרט שבימתי בנושא גיור בפני קהילה בוגרת מהציונות הדתית. נגשה אלי בטרוניה אחת הנשים ואמרה לי: במקום להתעסק בגיור, אולי תדאגי יותר טוב לבנות ישראל ותשדכי אותן!
אינני מאשימה אותה, כי היא מן הסתם במצוקה בקשר לבת או לבן שלה. מה שהיא לא יודעת הוא שקל יותר לשדך גיורת.
הנה אנו מתקרבים בצעדי ענק לקראת חג השבועות, החג בו נקרא על רות המואבייה השבה משדה מואב עם חמותה, הופכת את עצמה לכלי קבול ריק לכל הצעותיה, מוכנה להינשא בגיל ארבעים לגבר בן שמונים- הכול לשם שמים, להקים שם המת על נחלתו. עם השנים מצאתי שגיורות מגלות גישה של פתיחות והתבטלות, גישה המאפשרת הגדלה של מספר האופציות, דבר שכמובן מקל על מלאכת השדכנות.
אז אם אתם רוצים לפתוח לעצמכם אופציות, בואו לשידוך כדף חלק. אינני אומרת שכל שידוך חייבים לקבל, אבל שלפחות יהבהבו כל הנורות הירוקות.
שלא תחוו את הספור הבא ששמעתי לפני כמה שנים.
בחורה מוצלחת נפגשה עם בחור מוצלח. אחרי תקופה ארוכה החליטה להיפרד ממנו.
קורה.
הבחור היה מדוכדך תקופה אך הכיר מאוחר יותר בחורה נחמדה והתחתן אתה. בברית המילה של בנו שנולד לו הגיעה האקסית. כנראה שהיא היתה חסרה גם קצת טקט. היא נגשה לאבי הבן ואמרה לו בפנים מכורכמות- עכשיו אני מתחרטת שלא התחתנתי איתך...
ל"ג בעומר שמח לכולנו, במוצ"ש או ביום ראשון, לא משנה. העיקר שנשמח לכבוד רבי שמעון, ונזכה לשדך הרבה זיווגים מוצלחים.