"הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". משפט זה הוא אחד מן ה"רחמנים" שאנו אומרים בברכת המזון בימי חג הסוכות. נופלת- עם קמץ מתחת לפ.
כמה זה אקטואלי, חשבתי לעצמי, כששמעתי בגלי צה"ל את השר יצחק הרצוג, נכדו של הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב יצחק הלוי הרצוג, משכנע את המאזינים שכדאי להמשיך כמה חודשים את הקפאת הבניה, כדי לא להפסיד את המומנטום של עסקאות השלום המפוקפקות עם הפלשתינים.
המילה הזו, נופלת, כל כך מתאימה לנו. אם נתרגם את המשפט לאנגלית נצטרך להשתמש בזמן ההווה המתמשך (present continuous) -כל הזמן סוכת דוד הולכת ונופלת... זו ההרגשה המלווה אותי בימים אלו. מתי הרחמן יקים לנו אותה כבר?
בכלל רציתי לכתוב על סוכות. על עזיבת הדירה הנוחה לטובת הישיבה בסוכה. רציתי לכתוב על המשמעות של המילים סכך וסוכה, כשאהבתו של ה סוככת עלינו, ואנחנו מתפנקים לנו, כמו שעשינו בעבר, כשישבנו בסוכות של ענני הכבוד במדבר. אבל נתקע לי המשפט הזה בראש. סוכה נופלת. כמה סוכות, מכולות וקראוונים עוד יפילו לנו, בשם אידיאת השלום הכוזבת?
מתאים לממשלה להחליט כי אין להם מספיק כסף ומספיק כוח אדם לגרוש יהודים מיהודה ושומרון. מתאים להם להבטיח שלא יהיו עוד גרושים ועקירות. תסריט האימים של גוש קטיף ימנע, אולי, את גזירות הגרוש והעקירות, אבל תמיד יש לדמיון היהודי רעיונות.
נתניהו כבר הכריז על אפשרות אחרת, לפיה נמשיך להתגורר בקרב אוכלוסיה פלשתינאית.כך למשל תמצא עצמה פסגת זאב, באותו תסריט כמו יהודה ושומרון, מוקפת ערבים ונתונה לחסדיהם. כבר היום נמנעת משטרת הבירה מלאכוף את החוק כשזה נוגע להפרות בניה במגזר הערבי.
בימים אלו, כשאני מהרהרת נוגות ושחורות בתסריט האימה הזה, אני מצטערת שלא אימצנו בזמנו את חזון "מדינת יהודה" של מיכאל בן חורין מהישוב נוב שבגולן. כל כך האמנו ושמנו מבטחנו באחדות ישראל, במדינה וצבא של ישראל, באחדות הגורל היהודי, עד שחששנו מהנורא מכל- הפילוג.
אך כיום אני תוהה, אם ביבי מתכנן להשאיר גושי התיישבות יהודיים בקרב אוכלוסיה ערבית, למה בעצם שנמשיך, כבר עכשיו, לשלם לממשלת ישראל מיסים כרגיל? האמנם אוכלוסיה שוות זכויות אנחנו? דנים בגורלנו במסתרים, ולנו אין מושג על מה חותמים עבורנו.
"הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". מלכות דוד, בית מקדש. אלו הן אופציות, שכל הזמן, בהווה מתמשך, מונחות לפתחנו, ואנחנו, במו ידינו, נותנים להן ליפול.
כן, אני יודעת , שהמשיח הוא "בר נפלי", מתגלה ומתכסה, וכל הזמן ישנם נפילות. האם הנפילות מתרחשות מעצמן, והסוכה נופלת מאליה? מרוח פרצים? מגשם סוחף? מקרשים רעועים או קירות סדוקים? למה היא נופלת כל הזמן?
אני עוצמת עינים וחושבת על הרחמן המוזר הזה. האם ידעו חכמינו מראש שככה זה יהיה? האם הם כבר חזו את ההווה המתמשך הזה של הנפילות והחולשות והוויתורים והכניעות?
אם כן, אנחנו מאד, מאד, זקוקים לתפילה הזו. ובסוכות נבקש מהרחמן שלנו, שפשוט יכנס לפעולה, ויקים לנו את הסוכה המועדת לפורענות הזו.
מדינת ישראל, הסוכה הזו, שהקמנו במחירים כבדים כל כך, מטה לנפול. קשה לי להאמין שבלי עזרת הרחמן, נסתדר לבד.