עם תחילת אירועי השבת השחורה, גיוס המילואים וההכנות לתמרון הקרקעי גילו יחידות רבות שחסר להם ציוד משמעותי ללחימה, כולל דברים חיוניים כמו ווסטים וקסדות, מי שהפך בעל כורחו לעוגן של אותם אנשים הוא ערן אפרת. לאפרת, המתגורר באמסטרדם, חשבון טוויטר 43 אלף עוקבים ובאמצעותו הפך כמעט בין לילה למגייס תרומות וספק ציוד ללוחמים שמסתכמים נכון להיום כבר בלמעלה מ-40 מיליון דולר.
בשיחה עם "חדשות כיפה" מתאר אפרת איך תרומת שלוקרים ליחידה של אחיין שלו עוד לפני המלחמה, הפכה את חייו בחודשיים האחרונים. "כשראיתי שהרבה חיילים מחפשים ציוד, פשוט שלחתי אותם לחנות בה רכשתי את השלוקרים. כשראיתי שזה עניין רוחבי ואנשים מחפשים תרומות ושיש הרבה יותר בעיות כמו אפודים וקסדות, אז התחלתי להשתמש בפרופיל שלי בטוויטר כדי לקשר תרומות לציוד זמין בארץ". תוך יומיים גייס אפרת ציוד ותרומות בשווי של כמיליון שקלים.
אפרת ואחת הקסדות שנתרמו צילום: באדיבות המצולם
וזאת הייתה החלטה שקיבלת או שפשוט זרמת עם האנשים?
"זרמתי עם זה, לא לקחתי שום החלטה שאני עושה את זה בשבוע הראשון, כל פעם היה משהו שאני יכול לעשות אז אני עושה אותו, זו לא הייתה החלטה של 'אני נכנס עכשיו להיות גוף שמארגן ציוד'".
באיזה שלב מתחיל הממשק שלך עם צה"ל?
"זה קרה בשבוע השני, בשבוע הראשון צה"ל לא דיבר עם אף אחד. בשבוע השני הוא נפתח והתחיל לתת מפרטים של הציוד ויצרו איתי קשר וסיפרו לי איזה לוחות צריך" הוא מתאר את הקשר הראשוני עם הצבא. "הם ראו שאני שולח לוחות קרמיים אז ביקשו ממני כבר להביא את הלוחות התקניים ולשלוח אותם לבדיקה בליסטית וככה בעצם הופסקה הספקה של ציוד שהוא לא תקין".
"זה חלק בלתי נפרד משעת חירום בישראל"
הוא מתאר איך ציוד בשווי 40 מיליון דולר נרכש מבלי שעבר דרכו אפילו שקל אחד. קבלות הרכישה של הציוד עברו ישירות אל התורמים שפשוט שילמו את החשבון. הוא מסביר: "אנשים לא מכירים אותי אז לא רציתי להחזיק כסף של אנשים ולא הרגשתי עם זה בנוח, כשהתורם משלם ישר לספק אחרי שבדקתי שהוא אמין, זה היה נוח יותר".
הפתיעו אותך כמות התורמים וכמות התרומות שהצלחתם לגייס?
"מאוד. בשבועיים הראשונים נשפך הרבה כסף וזה הפתיע אותי, בכלל כל ההתגייסות האזרחית הפתיעה אותי. אבל הייתה פה תחושה של מלחמת קיום וזה הגיע למצב שב-14 ימים הראשונים, אנשים היו מוכנים לממן כמעת כל דבר שתבקש מהם לממן". לאפרת יש תובנה על החברה הישראלית בשעות חירום :"אני חושב שבמלחמה הזאת ראו קודם כל את החשיבות של החברה האזרחית, לא רק בתרומות ולא רק בעזרה לחיילים בציוד צבאי. זה חלק בלתי נפרד משעת חירום בישראל".
עשרות אלפי ווסטים, קסדות וציוד ליחידות מיוחדות
הכמויות שנתרמו לחיילים מרשימות במיוחד, הגיוסים של אפרת וצוות המתנדבים שלו כללו כ-50 אלף אפודים קרמיים, 20-30 אלף קסדות, מאות רחפנים טרמיים, ציוד רפואי וגם ציוד ייחודי ליחידות מיוחדות "שפתר להם איזה פער ואנחנו מממנים את זה עד היום" הוא אומר. תרומה משמעותית נוספת היא פרוייקט מצלמות הרק"ם שעד כה הותקנו על מאות טנקים ורכבים משוריינים בעזה והצילו חיילים במספר רב של מקרים.
אפרת משתף אותי איך החל הרעיון להתקנת המצלמות על הטנקים ואומר: "ראיתי איזו בקשה ברשת ואז הבנתי שיש כמה קבוצות שמתקינות באופן יחידני על כמות קטנה של טנקים. קיבצתי את כל המתנדבים שהתקינו וקיבצתי את כולם, נתתי להם מימון דרך התורמים שלנו והפכנו את זה להתארגנות מסודרת ולא פרטיזנית" הוא מוסיף: "היום יש לנו בערך 400 מתקינים, זה גדל למימדים עצומים של מעל 1000 רקמ"ים עליהם הותקנו מצלמות". כשאני שואל אותו אם הוא מקבל פידבקים מהשטח הוא עונה מיד: "בוודאי, זה מציל חיים חד משמעית".
טנק ברצועה, המצלמות הצילו חיים. צילום: דובר צה"ל
"לא הייתה פה תקרית דיפלומטית ככל שאני יודע"
תוך ימים ספורים הפך אפרת למומחה בכל הנושאים הבירוקרטים סביב הציוד התקני והוא יכול לדקלם מפרטים שלמים של קסדות ולוחות קרמיים, אך גם החוצפה הישראלית גוייסה על מנת להשיג את המשלוחים המהירים ביותר, גם אם הן היו אמורים להגיע לצבא אוקראינה. "הספקים האמריקאים היו מחוייבים לאוקראינים והיינו צריכים לשכנע את הספק לתת לנו את זה ועשינו את התחבולות שלנו והצלחנו לקחת את המשלוח הזה. זה היה משלוח שהיה מיועד לאוקראינה אבל לא הייתה פה תקרית דיפלומטית ככל שאני יודע" הוא מספר.
ערן אפרת ואחד הטנקים שצויידו במצלמות צילום: באדיבות המצולם
אנחנו מדברים על הפער בין צה"ל למגזר הפרטי בתחילת המלחמה ובהשלמת הציוד הנדרש, הוא אומר: "צריך לשנות טיפה את המגזר הציבורי כדי שהוא ינסה להתאים לעצמו יכולות לשעת חירום" הוא אומר, "הם צריכים למצוא את הדרך להיות יותר מגזר פרטי בזמני חירום. אני מבין שהם לא יכולים לפעול כמונו ושחלים עליהם הרבה חוקים, אבל הם יצטרכו למצוא את הדרך כי היתרון של המגזר הפרטי הוא שהוא לא כבול ובזמן חירום הוא מהיר יותר".
מאז בוקר שמחת תורה, מדינת ישראל טרם חזרה לשגרה שהייתה לפני ה-7 באוקטובר וספק אם תחזור בזמן הקרוב, אני שואל את אפרת האם הוא מתגעגע לחייו הקודמים: "מן הסתם זה שאב אותי, זאת התעסקות יומיומית, למרות שזה יורד בכמות השעות בשונה מהשבועיים הראשונים של המלחמה. אני מניח שלא יצטרכו אותנו לאורך כל המלחמה והחל מ-2024 הווליום יירד. הדברים ימשיכו להיעשות אבל רק בזמן הפרטי שלי. אני מתגעגע לשגרה שלי".