להחזיר לזיכרון הלאומי הקולקטיבי את "אם כל המלחמות"

דומה שהשואה הנוראה והרצח השיטתי של מספר בלתי נתפס של יהודים בעת מלחמת העולם השנייה, הצליחו להאפיל על אירועים טרגיים מאוד בהיסטוריה המוקדמת יותר של עמנו

חדשות כיפה בן-ציון קליבנסקי 26/02/15 10:05 ז באדר התשעה

להחזיר לזיכרון הלאומי הקולקטיבי את "אם כל המלחמות"
ויקיפדיה ללא זכויות, צילום: ויקיפדיה ללא זכויות

יום ז' באדר מצוין בלוח העברי כיום שבו נפטר משה רבנו מן העולם. הואיל ואיש לא ידע את מקום קבורתו, בחרה מדינת ישראל לייחד יום זה להזכרת נופלי מלחמותיה, שמקום קבורתם לא נודע. על אף הטרגיות הרבה במעמד של זיכרון ללא קבר ממשי להתרפק עליו, יש בכל זאת נחמה גדולה בעובדה שחללים אלו זכו להנצחה ממלכתית, להזכרת תרומתם לחיזוקה של מדינת ישראל ולהשמעת תפילה לעילוי נשמותיהם במעמד מכובד ומרגש.

חשיבותה של הנצחה זו מתחדדת אף יותר כשאנו חוזרים אל ההיסטוריה הלא רחוקה כל כך של עמנו. אך לפני כמה דורות, בתום מלחמת העולם הראשונה, ידעה יהדות מזרח אירופה פוגרומים רצחניים בממדי ענק אשר כילו קהילות יהודיות שלמות. גופות מרוטשות של יהודים למאות ולאלפים נקברו בקברי אחים או הושארו בצדי דרכים והיו מאכל לכלבים, וחללים אלו לא זכו אף לאזכור בהיסטוריה שלנו כעם ובוודאי לא להנצחה כלשהי, וזכרם שקע בתהום הנשייה.

אציין כדוגמה את אחד הפוגרומים האכזריים ביותר באוקראינה שאירע לפני 95 שנה. יהודי העיירה טֶטְיֶיב בפלך קייב אולצו בראשית חודש ניסן להתאסף בבית הכנסת המקומי. בית הכנסת הועלה באש, היהודים על נשיהם וטפם נשרפו בו חיים, ומי שהצליח להימלט מהאש נשחט בידי מרצחים אוקראיניים.

למעיין בערך על שם העיירה טטייב בוויקיפדיה יהיה קושי למצוא זכר לפוגרום המבהיל הזה, שבו נספו למעלה מ3,500 יהודים, והוא יופתע אף יותר כשיגלה כי בוויקיפדיה העברית אין כלל ערך לעיירה זו!

דומה שהשואה הנוראה והרצח השיטתי של מספר בלתי נתפס של יהודים בעת מלחמת העולם השנייה הצליחו להאפיל על אירועים טרגיים מאוד בהיסטוריה המוקדמת יותר של עמנו.

דוגמה נוספת לכך היא המהפכה שהתרחשה בגרמניה בשלהי 1918 . אשר הביאה לידי סיום את מלחמת העולם הראשונה, ועם יציאת הכוחות הזרים מאוקראינה מיד השתלטה על המדינה קבוצת מנהיגים לאומנים שהבולט בהם היה סִמְיוֹן פֶּטְליוּרָה. בתקופתו הואשמו התושבים היהודיים באוקראינה בבולשביזם או באהדתו (טענות מוכרות באותה אוקראינה גם במלחמת העולם השנייה). ואכן, עשרות מנהיגים מקומיים שפיקדו על פרטיזנים ועל איכרים והצהירו על רצונם לנקום בבולשביקים מצאו ביהודים טרף קל, והפרעות בהם הלכו והתפשטו.

צבאו של פטליורה היה מעורב בעצמו בסדרות פוגרומים עקובים מדם שכבר נכתב עליהם: "החל בראשית שנת 1919 פרצו פוגרומים מחרידים במאות ערים ועיירות. דם יהודי נשפך כמים, קהילות ישראל נחרבו והיו למשיסה ולבז" (בנימין וסט, 'נפתולי דור'),

בתוך שישה חודשים בשנת 1919 כבר הגיע מספר הנרצחים היהודים ליותר ממאה אלף! ומרחץ הדמים לא נעצר אז; הפרעות בעיירה טטייב בשנת 1920 הן דוגמה מייצגת. כמה מהקוראים שמעו על ממדים מפלצתיים כאלה של רצח יהודים?

סבורני שעם ציון מאה שנה לראשית מלחמת העולם הראשונה, הגיע גם הזמן להזכיר ולהנציח את המוני היהודים שנרצחו במהלכה, שני עשורים בלבד לפני ששת המיליונים.

ד"ר בן-ציון קליבנסקי ירצה היום בכנס בנושא מלחמת העולם הראשונה והשלכותיה על העולם היהודי שיתקיים במכללת אפרתה בירושלים.