למאמרו של שמואל שטח "נאמנות לרעיון, לא למוסד"
למה נאמנות לרבנות הראשית?
אכן שאלה קשה בעידן של מחלת הפוסטמודרניזם, המקדש ניפוץ כל מוסכמה, ומעודד הפרטת כל מוסד.
הפוסטמודרניזם שמעצים את מקומו המרכזי של הפרט, מהווה כר נרחב להעצמתן של תנועות מסוכנות בתוך החברה הדתית שלנו המקימות במה לעצמן ופורשות מן הכלל.
להבדיל מנדב ואביהוא הם לא אומרים בליבם מתי ימותו זקנים אלה ,אלא מתבטאים בגלוי נגד זקני העדה, ומטילים ספק בנחיצותו של הלב של הציונות, הרב של הציונות, הלא הוא מוסד הרבנות הראשית.
אני כותב שורות אלה כשאני לבוש מדים בעוטף עזה, לא מתוך רצון לכתוב אלא מפני שאי אפשר לדום.
זכורני ימי המאבק על גוש קטיף, ואני תושב כפר דרום.
הסיאוב של הממשלה, הבלבול של הצבא שעסק בעבירה, ותחושת הריקבון.
למרות השפל הנורא אליו הביאה הנהגת המדינה, ומחלת אוסלו שפשטה בקצונה הבכירה,
למרות שהצבא פעל בהיפוך גמור מיעודו, ובמקום להגן על אזרחים גירש אותם מבתיהם,
לימדונו רבותינו באורך רוחם ועומק ליבם ש"בנין צעירים סתירה וסתירת זקנים בנין"
החזיקו בתוקף כנגד העמדה ה"צעירה" שרצתה להתנתק מהמדינה ולבנות במה לעצמו ולא נתנו לדם הרותח שרצה להפסיק להתפלל לשלום המדינה ולשלום חיילנו בשבת קודש לקבוע את סדר יומנו."זה ענן חולף ,השמש תישאר!”, הם אמרו.
ואכן הענן חלף ובא צוק איתן, ומיטב הנוער שלנו חרף נפשו למות בגיבורים למען הנאמנות למדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו.
ביניהם קצינים מצטיינים שחרפו נפשם ונפצעו ,ובזמנו לאחר הגירוש לא רצו להתגייס.
כפי שלא נחליף רמטכ"ל וראש ממשלה גם אם כשלו, על אחת כמה וכמה שלא נסגור את מוסד הרבנות.
חשיבותו של מוסד הרבנות הוא מפני שהוא משול לאיבר שהנשמה תלויה בו ,שהרי הוא עוסק בלב ליבה של הישראליות -הרוח הישראלית, ולכן מחייב נאמנות מוחלטת.
לא לחינם הוא במרכז לחימתם של גורמים רפורמים ואנטי ציוניים, כמו הקרן החדשה ודומיה, לחימה שנסובה סביב 4 נושאים מרכזיים:
-
גיור
-
נישואין
-
כשרות
-
מערכת המשפט-בתי הדין
הגיור בראש סדר יומה של החברה הישראלית, לא לחינם חברו יחדיו גורמים רדיקאליים קיצוניים סביב חוק הגיור, במטרה לשנות את הזהות היהודית ולאפשר את מהפכת "כל אזרחיה".
הרבנות "מפריעה" להשלמת המהלך, כי היא מתעקשת לנהל את מערך הגיור, ברף הלכתי המוסכם על רוב הפוסקים,כדי למנוע בעיות קשות של פילוג וממזרות.
היא נזהרת מאונאה עצמית ומאונאת הגר.
פריצת המסגרת ההלכתית תביא לניהול ספרי יוחסין ולפירוד קשה בעם.
לפני שבועות אחדים התייצבו חשובי תלמידי החכמים זקני העדה לימינם של הרבנים הראשיים כנגד המתקפה חסרת האחריות של משרד המשפטים והניסיון הנפשע לרמוס ברגל גסה באוטוריטה ההלכתית.
מי שקובע הלכה בישראל הוא הרב הראשי ולא הרפורמים וזרועות התמנון שהם שולחים ממשרד המשפטים.
מחלקת הנישואין, תחת מתקפה קשה אך בל נשכח שהרבנות הראשית היא היא הערובה לאחדות, עם כל הביקורת על מחלקת הנישואין, היא מקובלת על כל הזרמים ,אין רישום נפרד לחרדים ולחילוניים, ושמירת האחדות סביב התא המשפחתי ,מקרינה על היחד הלאומי.
הפרטה תביא להפרדה!
גם מערך הכשרות עם כל "סרבולו", שמר על אחדות העם ואפשר לשמור על מטבח כשר בצבא ובמוסדות הלאומיים, במשך שנים נשפו בעורפו הבד"צים החרדיים ,אך מזעזע לחשוב מה היה קורה אילו היה נכנע ללחצים, עתה נלחמים בו משמאל, ומנסים לפרוץ גדר.
הפרטה שוב תיצור הפרדה!
מערכת המשפט היהודית שמרה על עצמאות בגיטין וקידושין ודרכה המשיכה לדון בכל ארבעת חלקי השו"ע, ודרכה הופיעה השראת השכינה על בית ישראל.
גם בתחום זה ניטשת מערכה קשה כנגד הרבנות מתוך מטרה לצמצם את כוחה ולהצר את צעדיה, ובכך לנתק את "טבעת החנק" של ההלכה והיהדות מעל הישראלי החדש.
אם למוסד זה לא נהיה נאמנים למי כן?
ועוד מילה .היה מי שהתבטא בשבוע האחרון במשפט מזעזע שהרבנות היא הגורם המרחיק ביותר!
ואני שואל את מי בדיוק?
ראיתי את הראשון לציון בדרשותיו המרובות ואת אהבת העם לתורתו, אני רואה גם את ספריו, הבהירים והעמוקים, שהפכו לאבן יסוד בכל בית מדרש.
לא מעט בזכותו ההלכה היא לא רק נחלת אליטה הצפונה בבית המדרש אלא אהובה ומובנת גם לפשוטי עם.
עמדתי באחת מיני רבות מהלוויות של חללי "צוק איתן" ושמעתי את הרחש בקהל לשמע בואו של הרב הראשי הרב לאו, ראיתי איך עשו המונים אזנם כאפרכסת לשתות בצמא דברי נחמה מפיו.
כמות האירועים אליהם הם מוזמנים, הוא גדול בהרבה מכל איש צבור בישראל, מעיד כאלף עדים על הכבוד והחיבור של האומה לליבה.
יש מה לחזק, יש המון מה לשפר.
הטובים נקראים בצו שמונה, לעמוד לימינה של הרבנות ולשמור לה אמונים.