ירושלים מתגלית לאומה שהכשירה עצמה לכך

שמה של ירושלים אינו מוזכר במקרא. בכל עת שמדובר על ירושלים היא נקראת "המקום אשר יבחר ד'". קריאתה בשם העתיד מלמדת כי ירושלים היא עיר מתגלית.
לא ניתן להיכנס לארץ ומיד לבוא ולבנות את ירושלים. כדי להקים את המקדש צריך עם ישראל להיות בשל לכך- הן מהבחינה המדינית המופיעה בפרשתנו ("אל המנוחה ואל הנחלה") והן מהבחינה הרוחנית. אין ירושלים מתגלית אלא לאומה המסוגלת לקלוט את מלוא האורה האלוקית, ויש לה בסיס קיומי לכך.
יותר מארבע מאות שנים עברו מיום כניסת עם ישראל לארץ ועד לגילוי מקום הקודש לדוד המלך. תנודות רבות עברה האומה הישראלית בימים אלה. תנופת הכניסה לארץ ורוממות הרוח של ההתנחלות פינתה את מקומה לימים בעייתיים בתקופת השופטים, ולהתמוטטות אחדות האומה, דביקותה בתורה וכיבוש ארץ ישראל. רק עם בוא ימי שמואל, התחילה האומה הישראלית בתהליך שיבה ותחייה, ודוד המלך זכה לחשוף את מקום המקדש ולהכין את בניינו.
שאלה גדולה היא מה משמעות עובדה זו לימנו. ניתן לטעון, כי מדובר בתהליך חד-פעמי. כיוון שנפסקה הלכה, שקדושת ירושלים קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, אין לנו עוד צורך לעבור את אותם ימים, ובכל עת ובכל זמן אנו מצדנו חייבים לתור אחר דרכים לבניית המקדש.
נין לטעון להיפך, כי אין מדובר בתהליך יוצא מן הכלל, כי אם בעניין של קבע- בכל עת בה אנו מצפים לישועה ולבניין המקדש, אנו צריכים לדעת כי לא ניתן לפתוח בראש הפרמידה. אנו חייבים לבנות את הדברים מהמסד ועד הטפחות. לאמור: מהשתרשות האומה בארצה, במלוא המובן הלאומי והמדיני, דרך התשובה הרוחנית והמוסרית, ורק אז נזכה באור ד' ובגילוי הדרך מחדש.
למחלוקת זו השלכות רעיוניות רבות. אך לצערנו, יש לה השלכות מעשיות מועטות. שערי בניין ירושלים לא נתגלו לנו בזמן הזה, ובשל כך דומה כי יש לתור דווקא אחר מה שלא נתון במחלוקת.
ניתן לסמן שני עניינים שאינם תלויים במחלוקת זו, וששתי הגישות יכולות להיות שותפות להן. ראשון בהם הוא הטיפוח המתמיד של ציפייה לבניין המקדש ולחידוש העבודה. זו צריכה לבוא לידי ביטוי בלימודי ענייני הקודש והמקדש, בעיסוק בהם, בהעתקת מקום התפילה מהכותל המערבי אל מול השערים- עניין המדגיש את העובדה, שאין אנו מסתפקים בכותל, ובעלייה מעשית לירושלים ובדרישת דרכיה.
עניין שני נוגע לתשתית בניינו. לכולי עלמא, עומד הר הבית בראש הפרמידה, ובשל כך נוצר הצורך לבנות את תשתיתה. בניין זה נעשה על ידי טיפוח מתמיד של הקודש והמוסר, התיקון החברתי וצניעות הלבוש וההתנהגות- כל אלה יוצרים את הקרקע הפורייה בה נחצבים יסודות הקודש בארץ ובאומה, ומשם צומחת ועולה השראת השכינה המחודשת.
המחלוקת העקרונית צריכה לפנות את מקומה לעשייה אינטנסיבית ולחידוש הציפייה לבואנו אל המנוחה ואל הנחלה ולגילוי המקום אשר יבחר ה'.