שאלת הניצחון במשחק הכדורסל נבחנה בדרכים שונות בשבוע האחרון. נדיר הוא כי עמוד ראשון של עיתון מחייב גניזה, וכי שמו של ריבונו של עולם מהווה צליל מרכזי בסיכום המשחק. ככל אירוע המתחולל בעולם, מדובר בדבר מה שניתן לנצלו כאספקלריא המאפשרת להאיר זוויות שונות של חיינו. בכלל יש להתרגל לכך שאין להותיר עניין משמעותי בעולמם של אנשים שהוא מחוץ למעגלי אמונה. כל דבר שיש לו משקל בחיי בני אדם יכול להוות הזדמנות למידה בתחומים שונים. מנגד, יש להיזהר שלא להעניק לו משמעות חריגה, שהיא מעבר למה שהוא באמת. שהרי אילו היה הצד השני מנצח, האם הייתה זו הוכחה שאין אלוקים?
אין אנו יודעים הרבה על הנהגתו של ריבונו של עולם. ברם, אנו יודעים דברים הרבה על דרכי ההתנהלות של בני אדם. מנקודת מבט זו אנו צריכים לשאול את עצמנו על התגובה האנושית לסל הניצחון שנקלע בשנייה האחרונה – התגובה האנושית, ההתלהבות, השאגות, התחושה כי העולם מאיר פנים – האם אנו צריכים לעמת חוויה זו עם חוויית האמונה? האם אנו צריכים להיות מתוסכלים מכך שעולמנו הרוחני אינו מספק תחושות וחוויות מעין אלה, ואנו נתבעים לקמץ עצמנו בשמירת תורה ומצוות, ללא אותה סערה נפשית ורוחנית?
ניתן לענות על כך שתי תשובות, ושתיהן נכונות. אין ספק כי נכון הוא שאין אנו מרטיבים דיינו את עולמנו הרוחני, ובשל כך הוא נותר לעיתים יבש. כדי להרוות עולם רוחני יש לשאוף לכך באופן מתמיד, יש לחוש כאילו אנו נמצאים בתחרות מתמדת, בה אנו מנסים לנצח את הרדידות העומדת מנגד, ולחתור באופן בלתי מתפשר לימים של התפוצצות רוחנית, בה נכספת נפשנו בצימאון לא-ל חי, וכשהיא פוגשת בו היא מתעלה על עצמה ומוצאת עצמה במקומות חגיגיים ומרוממי נפש. אנו כן צריכים לראות בתגובה האנושית לניצחון הצבת אתגר רוחני, שאנו מנסים לטפס אליו, וככל שנצליח להעלות את ההתרגשות החווייתית של עולמנו הרוחני, כן נזכה להיות קרובים יותר לדמותה של האמונה המלאה.
ברם, במקביל עלינו לזכור דבר מרכזי אחד. יום לאחר הניצחון הספורטיבי לא היית יכול להבחין בשינוי שחל באנשים. הם לא נעשו טובים יותר, צדיקים יותר, קרובים יותר לדמות מוסרית וכדומה. הניצחון לא שינה פני עולם, לא הוטמע בנפש כדבר מה מחייב ולא עשה מהפכות אישיות גדולות. כל שהיה בו היה רגעי וחולף, שייזכר כרגע נעים למי שהדבר מושך אותו, אך לא לדבר המשנה את דמות האדם.
זוהי בדיוק ההזדמנות להזכיר לנו את מה שעולמנו הרוחני מבקש לעשות. אין אנו מסתפקים ביצירת עולמנו הרוחני והרגשי, כי אם מבקשים להפוך את עצמנו לטובים יותר ולמוסריים יותר. אין זה נכון לתור אחר החוויה בלבד, כי אם שואלים כיצד העולם שבו אנו חיים הופך לעולם מתוקן יותר, טוב יותר.
שתי החוויות אפוא הן שונות במהותן. אין הן שוללות האחת את השנייה, ומותר לו לאדם לחוות שמחה על הישג מסוים שהוא רואה אותו כדבר ראוי. ברם, תשומת הלב העיקרית שלו צריכה להיות לשאלה מה נותר ממנה. הדבר נכון ביחס לכל אותן חוויות רוחניות אותן אנו מבקשים בכל בקשת התחברות שלנו לעולם של תורה ומצוות. בד בבד עם החיפוש אחר הקשר הרוחני העמוק, אנו צריכים להגביר את השיח של נאמנות ומחויבות, ולדעת להבחין בין עולם אחד למשנהו ובין סוג אחד של התרוממות נפש לבין עולם אחר. ההבחנה הזו יכולה להיות פרי משחק הכדורסל, ומתוכו ניתן להעלות את הניצוץ המיוחל, שאנו מבקשים להוציא מכל דבר המתחולל בעולם.