ל80% מהילדים מעל גיל 8 יש סמארטפון. עובדה שהתפרסמה על ידי מכון המחקר של הכנסת.
זמן הגלישה הממוצע לנער הישראלי הוא 2.8 שעות ביום. למעלה מ90% מהנערים (בנים) נחשפים לפורנוגרפיה.
נתונים מעניינים אבל מה זה נוגע אליי? הרי אצלי בבית אין אינטרנט ולא טלוויזיה, ואפילו הפלאפון שלי ושל אשתי מסונן. לבן שלי יש מכשיר 'טיפש' או בכלל אין. או שאנחנו נגד חסימות ומעדיפים להשגיח על הילדים. נחמד שזה מה שאתה חושב. גם אני חשבתי ככה, עד היום.
היום התיישבתי לעבוד בספריה העירונית באחת הערים. יש שם חדר מחשבים נחמד ואפשר לשבת לעבוד שם. שמתי לב שאני המבוגר היחיד שיושב שם, בחדר הצדדי, ואת שאר העמדות תופסים הילדים של הדוסים. הם לא ישבו להכין עבודות מחקר במדעים או עץ שורשים. הם ישבו לראות מה שכל ילד וילדה נער ונערה אחר בעיר רואה. סרטים, סדרות, שוטטות ביוטיוב. לא בהכרח תכנים פוגעניים, אבל גם לא מן הנמנע. אין מי שישגיח על כל פנים. בכל אופן, הם היו שם לפניי, ויצאו משם אחריי. קצת יותר מ2.8 שעות. להורים שלהם אין מושג. גם לא לספרנית.
ופתאום זה נחת עליי- מה אפשר לעשות עם זה? שלא ניתן להם ללכת לספריה? שנצמיד להם מצלמה ונעקוב אחריהם? באמת מה אנחנו יכולים לעשות?
אז ירד לי אסימון, וכדאי שנתחיל להתייחס לזה בצורה נכונה: ישנם מאבקים שאדם יחיד, מוצלח ונחוש ככל שיהיה, לא יכול לנצח. יש מאבקים ששייכים לחברה. ככה בדיוק זה בנושא החשיפה לתכנים פוגעים ובוטים. אתה יכול לסנן, את יכולה לחנך ולהסביר. זה עדיין יהיה בכל מקום שהוא לא הבית. אצל החברים מהכיתה, או בפלאפון של ההורים שלהם כשהם ישנים בלילה. זה יהיה ב-wi-fi הפתוח במסעדה או באוטובוס. זה יהיה אפילו בספריה, המקום הכי תמים בעיר. זה יחדור דרך סדקים שאין לנו שום יכולת לאטום אותם, זה יהיה באוויר.
אז מי שאכפת לו, ומנסה לאפשר מרחב הגיוני ובריא לגדילה לילדים שלו, מוכרח , פשוט מוכרח לצאת לפעילות חברתית בנושא. זה לא מספיק שתתקין סינון לכל המכשירים בבית, אתה צריך לדאוג שזו תהיה הנורמה בבית הספר. אנחנו צריכים לוודא שהמוסדות הציבוריים מבטיחים הגנה סבירה לילדים שלנו. צאי דברי עם הספרנית שתתקין סינון. תפנו כקהילה אל הפיצרייה ואל בית הקפה. תנסחו עם ועד ההורים נורמה ברורה להחזקה ושימוש בסלולר. אין לנו ברירה. וכרגע, אין מישהו שיעשה את זה בשבילנו. אז בואו נעשה את זה, בשביל הילדים.
הכותב הוא מנהל תכנית לקידום מנהיגות בקרב נוער בפריפריה