כבר בבוקר השכם, כשהגשם עוד ירד בכל עוז, הוקמו עשרות אוהלי-לינה בסמוך למערה, ומשפחות-משפחות התכנסו לתוכן, ואח"כ כשיצאה השמש, הוציאו החוצה את השלחנות, הכסאות, וחיממו את הקפה הראשון שלהן בחברון. אולמות המערה כבר גדושים במתפללים בנוסחים שונים, וזה עוד בטרם נפתח אולם יצחק ועוד בטרם ישתרכו תורים ארוכים ליד פתח-הנרות המוביל אל המערה התת-קרקעית, מקום קבורת אבותינו ואמותינו, פתח גן עדן.
צפו בסרטון של אורית סטרוק:
הנהירה ההמונית הזו לחברון מרגשת אותי בכל שנה מחדש. החיבור האותנטי הזה של הבנים עם האבות, שהמתינו להם אלפיים שנה ועכשיו מקבלים אותם כאן בשלל שבטים וגוונים ונוסחים ומנהגים ובוודאי בשלל דעות ומחלוקות, אבל כולם-כולם בנים (וגם בנות) אהובים, וכולם אחים. והאבות והאמהות שלנו בוודאי אוהבים את כולם, ושמחים בכולם, ושמחים בחיבור המיוחד הזה של כולם יחד כאן, בצל קורתם.
"שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק"
אנחנו, תושבי חברון הקבועים, אלה שזכו לבית של קבע במקום הקדוש והמאתגר הזה, נבחנים בשבת הזו במבחן בו עמדה רבקה אמנו לקראת בחירתה כרעייתו ואשת-בריתו של יצחק, כאחת מארבע האמהות: מבחן הכנסת האורחים ביד רחבה. "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי-נא כדך ואשתה, ואמרה: שתה וגם-גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק" אומר אליעזר עבד אברהם, ורש"י מבאר: "אותה הוכחת - ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים, וכדאי היא ליכנס בביתו של אברהם".
אני מעידה על שכני ושכנותי היקרים, שהם עומדים במבחן הזה לא רק בשבת חיי שרה, אלא בכל שבת ובכל יום מימות השנה.
האורחים עומדים במבחן הדבקות והמסירות לעיר האבות שלנו
לא רק המארחים, גם האורחים עומדים במבחן מיוחד בשבת הזו: מבחן הדבקות והמסירות לעיר האבות שלנו. בכל שנה כשאני מתבוננת בעשרות אלפי היהודים הגודשים את רחובות חברון, ישנים ואוכלים בתנאים-לא-תנאים, שמחים בזכות להיות כאן ולא מתלוננים, יהודים שיכלו לבלות את השבת בתנאים נוחים בהרבה, אבל מעדיפים לחוות אותה כאן יחד אתנו, אני מתמלאת התפעלות ושמחה על העם הנפלא הזה, העם שאבותינו ואמותינו יכולים להשתבח בו כל כך.
ומצד שני, בכל שנה ושנה עולה בי גם תמיהה גדולה: האם כך צריכים יהודים לחיות בעיר האבות שלנו? בקרוונים? באוהלים? בשולחנות תחת כיפת השמים? הרי מדינת ישראל צריכה היתה, מזמן, לבנות בתי קבע בחברון לעשרות אלפי יהודים, בתים בנויים לתפארה כראוי לעיר העברית הראשונה, עירו של אברהם העברי. חוסר המעש של ממשלות ישראל כולן בכל הנוגע לבנין חברון, בולט בחרפתו דווקא אל מול הדבקות והמסירות שמגלה הציבור בהמוניו כלפי העיר הזו, שהיא ערש מלכות ישראל. שנים על גבי שנים של הקפאה, שלא תסולח. הגיעה העת שגם ממשלת ישראל תעמוד במבחן של פרשת חיי שרה: מבחן קניין חברון ובניינה!