עונים לתגובות תחקיר 'מורשה': זה לא "סיכול ממוקד" - זאת הצלת נפשות

"כתבה מגמתית", "חושך שבטו שונא בנו", וגם: "בזמנו עדיין היכו תלמידים" - הן רק חלק מהטענות שנשמעו כלפי התחקיר על האלימות בתלמוד התורה | עושים סדר ועונים על כל השאלות והטענות הנפוצות

ישי אלמקייס ישי אלמקייס, חדשות כיפה 27/07/21 15:02 יח באב התשפא

תחקיר 'מורשה': זה לא "סיכול ממוקד" - זאת הצלת נפשות
ילד מוכה, אילוסטרציה, צילום: shutterstock

יומיים חלפו מאז פרסום התחקיר על האלימות בתלמוד התורה "מורשה", ומאות תגובות התקבלו במערכת "כיפה". מלבד קריאות האמפתיה כלפי הבוגרים שנפגעו, הגיעו גם טענות רבות על אמינות הכתבה, תזמון הפרסום ועוד. אז כינסנו את השאלות הנפוצות ביותר שהגיעו לפתחנו ובפניכם התשובות המלאות לכולן.

עשרות עדויות הגיעו אלינו. רבים דיברו אוף דה רקורד ואימתו עבורנו את הסיפורים ששמענו אך לא הסכימו להיחשף, וגם להיפך - כאלה שכן נתנו את הסכמתם, אך לא היה מקום לכך בכתבה. עדיין ישנם רבים אליהם לא הגענו. קצרה היריעה מלהכיל את כמות הסיפורים ואירועי האלימות שבוגרי תלמוד התורה סוחבים עימם כבר שנים רבות. ציפוף השורות מאז הפרסום דווקא מראה כי יש מה להסתיר. מי שטוען שלא הייתה אלימות, סובל מזיכרון סלקטיבי, הדחקה או שלא היה נוכח מספיק זמן במקום.

לא נכון. מילא היינו מדברים על שנות ה-50, ה-60 ואולי אולי ה-70, אך פה הסיפורים המרכזיים התרחשו מתחילת שנות ה-90 ועד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000. בימים אלה, אלימות בבית כבר לא הייתה לגיטימית אז קל וחומר שמכות של מורה כלפי תלמיד לא היו תקינות בשום צורה. 

טענה הזויה ברמות. אם יש לכם ילדים, הייתם מסכימים שאחד המורים יכה אותם? אם כן אז הבעיה אצלכם בלבד. אם לא, אז איך אתם מסוגלים לאחוז את החבל הזה משני קצותיו ולטעון שצריך להכות כשיטה חינוכית? גם המחשבה לפיה יש מידתיות באלימות, היא נכונה רק כלפי הצד המכה, שיודע כמה הוא יכול לתת ומוריד קצת. הצד שחוטף לא שותף למחשבות האלה, ומבחינתו סטירה "קטנה" זאת שריטה גדולה. אין אף איש חינוך או פסיכולוג שיתמוך בהכאה כשיטת חינוך מועילה ועובדת. שלא לדבר על הצלקות שיוותרו בנפשותיהם. 

מאוד יכול להיות שהתלמידים נהנו שם. רבים מהאנשים שסיפרו לי על אירועי האלימות שם, גם שיתפו בטיולים הרבים והמאתגרים שנהגו לערוך בתלמוד תורה, בסיפורי המחתרות וגיבורי צה"ל שהיו מסופרים לא פעם, וגם הזיכרונות הטובים. זה לא סותר את החוויות הרעות. ילד בן 6 לא חוזר הביתה בסוף היום ואומר לעצמו: "איחרתי מההפסקה אז הרב סטר לי, אבל אחר כך נהניתי מהסיפור שלו על האצ"ל אז זה מתקזז". לא. סטירה, כאפה או בעיטה לא יכולות להימחק בגלל טיול טוב או אפילו ממתק שהרב חילק אחר כך.

אנחנו לא מתעסקים בסגירת חשבונות ובסיכולים ממוקדים. זה לא מענייננו. שמענו עדויות נוראיות, שהתרבו תוך זמן קצר, ואז התווספו עוד סיפורים ואז עוד ואז עוד. וכשהבנו שאין ספקות בעדויות, אז לנו לא היו ספקות שצריך לפרסם את זה ולתת לזה מקום. כמו שלא שואלים נשים שנאנסו למה הן בחרו להתלונן גם אחרי זמן רב, אז גם כאן. עצם השאלה מפקפקת בטראומות של הבוגרים ומגבילה אותם בזמן. 

זאת באמת נקודה מעניינת ששווה לגעת בה, למרות שגם בכתבה עצמה הייתה התייחסות לכך. רבים אמרו לנו שתלמוד התורה 'מורשה' השתנה מאז אותם אירועים, ושהגישה החינוכית היום לא דומה למה שמתואר בכתבה. מאוד יכול להיות שזה נכון וזה מעודד. יחד עם זאת, מקום שעשה שינוי בדברים אלה עשה זאת מכיוון שהבין שההתנהלות שלו הייתה לא נכונה ולא תקינה (בלשון המעטה), אך בתהליך כזה של תיקון ותשובה, חסר דבר מאוד בסיסי, והוא בקשת סליחה מאלה שנפגעו, וזה דבר שלא קרה מעולם. תיקנתם? יופי, עכשיו תכירו בחטא ותבקשו סליחה מהבוגרים שנפגעו.