סגור

אחרי החגים של הפוליטיקאים: מי צלח את הגל השני?

ריח הסתיו מביא איתו גם ארומה חזקה של בחירות. כעת ניתן לבחון מי מהפוליטיקאים הצליחו לנצח את הגל השני, ומי אלו שלא השכילו להבין בזמן לאן הספינה שטה ונשארו מאחור

מירב כהן, חדשות כיפה
כג בתשרי התשפא
,
11 באוקטובר, 2020 14:52
כנסת ריקה

כנסת ריקהצילום: Ben Hakoon/POOL

אחרי החגים הגיע ואיתו ריח הבחירות באוויר. המריבות הקואליציוניות הפכו מנישואים גרועים לגירושים מכוערים, ואין רגע של שקט בין בכירי הליכוד לחברי הכנסת של כחול לבן. שתי מפלגות השלטון הבינו שכדי לרצות את הבייס, הן צריכות להתנגח אחת בשנייה ולהפוך את הסדקים ביניהן לתהום של ממש. הקורונה, שלכבודה ובזכותה קמה ממשלת האחדות, עדיין כאן ותמשיך ללוות אותנו עוד חודשים רבים, ולכן נתניהו וגנץ הבינו שאין טעם להישאר ביחד 'רק בגלל הילדים'. אז מי הצליח לעבור את הגל השני בשלום, ואת מי המשבר תפס לא מוכן? 

ליכוד - נתניהו ינסה בכל כוחו להאשים את כחול לבן בניהול הכושל של הגל השני של משבר הקורונה. הוא כבר התחיל לגייס אליו את אנשי המפתח שכיכבו בגל הראשון, שהציבור סומך עליהם בעיניים עצומות, כמו מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר משה בר סימן טוב ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר שי באב"ד. בר סימן טוב קיבל הצעה מנתניהו לקחת על עצמו את תפקיד פרוייקטור הקורונה אחרי שגמזו יסיים את תפקידו בעוד מספר שבועות, ב-1 לנובמבר. להיענות להצעה כזו של ראש הממשלה יש שתי משמעויות עיקריות, הראשונה, את מי בר סימן טוב מסמן כאשם - גמזו, שהרי אחרת הוא לא היה מקבל לידיו את התפקיד הזה. המשמעות השנייה היא, על מי הוא כן סומך - נתניהו, שהרי בלי זה הוא לא היה הולך אחריו. גם מנכ"ל משרד האוצר של הגל הראשון לא חוסך בביקורת ומסמן דווקא את כחול לבן. אמש (שבת) בתכנית 'פגוש את העיתונות', באב"ד הסביר כי ההבדל בין הגל הראשון לגל השני הוא, שבאפריל היה מנהיג אחד שהתווה את הדרך וכעת יש שני ראשים מפולגים ולכן לא ניתן לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן. אם ברסי ובאב"ד יתמכו בנתניהו בגלוי, זו תהיה דחיפה קדימה עצומה בשבילו. 

במקביל, בכירי הליכוד החלו להתנגח בכל דבר שזז ולירות לכל הכיוונים. השיטה הזו לא באמת עובדת להם וגם לא נכונה מבחינה אלקטוראלית, אבל כך מתחילה כל מערכת בחירות בליכוד, בבחינת 'בעל הבית משתגע'. מיקי זוהר, מירי רגב ואמיר אוחנה אומרים דברים שביום רגיל היו נחשבים לפיגוע תקשורתי, וכעת הם נתפסים כקמפיין בחירות לגיטימי. לעומתם, השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל שהפרה את ההנחיות ביום כיפור ושיקרה למשרד הבריאות בחקירה האפידמיולוגית שלה, כנראה פחות תככב באולפנים בשלושת החודשים הקרובים. האם השטח הליכוד שלה יפגע? כנראה שלא, אך בליכוד ינסו להסתיר אותה כמה שיותר. 

בנט - אין מילים לתאר את גודל הנס שארע לבנט. לפני חמישה חודשים הוא היה נאבק על זכותו להיכנס לממשלתו של נתניהו, כאשר ראש הממשלה לא נתן לו את מבוקשו הוא נשאר מחוץ לממשלה. אז זה היה נראה כמו התאבדות פוליטית, במיוחד לאחר שהשר פרץ נכנס לממשלה וחמשת חבריו נותרו מאחור. מאז הוא הצליח להיות אלטרנטיבה שלטונית,אבל רק בסקרים. מאוכזבי כל המפלגות נוהרים בהמוניהם לימינה, אך האם זה יחזיק עד לבחירות? סביר להניח שלא. 
אין ספק שבנט שיפר עמדות, ונתניהו לעולם לא ישאיר אותו עם פירורי תיקים ומחוץ לקואליציה. בנט מצליח להגיע לבייס הציוני-דתי, ולאחרונה מתקבל באהבה גם במגזר הכללי ואפילו בין מצביעי המרכז-שמאל. ובכל זאת, בנט רוצה להגיע לקהל המסורתי, הוא ניסה הרבה פעמים להתנער מהתדמית האליטיסטית, אך ללא הועיל. לצערו, נתניהו יודע להגיע לליבם של המצביעים המסורתיים והם מצביעים לו בכל פעם מחדש. רק כשבנט יגיע אליהם הוא יגיע לשלטון, נראה שהמחסום הזה נפרם בזכות הקורונה, אך הקשר בין המסורתיים לנתניהו רחוק מלהתנתק. 

חרדים - ראשי המפלגות החרדיות יצאו קרחים מכל הכיוונים. בתוך הבית פנימה הם קיבלו ביקורת קשה על שלא התרעמו ביתר שאת נגד האלימות המשטרתית נגד המפגינים. מצד שני, גם מבחוץ הם לא ידעו מרגוע, כאשר רבנים מרכזיים הורו, ביודעין ובגלוי, להפר את הנחיות משרד הבריאות. המגזר החרדי לא ידע ימים גרועים יותר, הן מבחינת תחלואה, כאשר רוב החולים מתרכזים ביניהם, והן מבחינה חברתית, כשרבים בציבור מואסים בהתנהלות שלהם ורואים בה הפקרות מוחלטת. מאידך המפלגות החרדיות לא יורדות בסקרים, אך אם ליברמן ולפיד ירצו חומר לקמפיין בחירות הבא, הן סיפקו להם חומרים נהדרים. 

לפיד - תשפ"א היתה אמורה להיות השנה של יאיר לפיד, אך איכשהו גם את זה הוא פספס. כיושב ראש האופוזיציה ולאור הכשלים של הממשלה, הוא היה צריך להיות עכשיו מלך הסקרים, אך הוא מגיע רק למקום השלישי, לעיתים הרביעי. גם לו נעשו אויבים מבית ומבחוץ, כאשר יד ימינו ח"כ עופר שלח ביקש לערוך פריימריז לראשות המפלגה ונענה בסירוב - דבר שגרם לנזק תדמיתי קשה מאוד ליש עתיד, ועד מפלגות המרכז שמאיימות להיכנס לזירה הפוליטית. ממפלגתם של חולדאי ואייזנקוט ועד מפלגתה האפשרית של שאשא ביטון - כולם נוגסים במנדטים שלו. לבסוף צריך להגיד - אם אחרי כל זה לפיד לא הצליח להתבסס כאלטרנטיבה שלטונית, הוא כנראה לא יראה את בלפור מפנים. העם לא מאמין שהוא יכול להיות ראש הממשלה והוא צריך לעשות חשבון נפש. 

כחול לבן - בכל שבוע כחול לבן מאבדים עוד ועוד מצביעים, והם כבר לא יודעים איך לסתום את החורים בסכר הזה. אם הם לא מגנים על זכות ההפגנה, הבייס השמאלני כועס עליהם, וכשהם התעקשו לסגור את כל המשק כדי להגביל את זכות ההפגנה, הבייס המרכזי התנער מהם. כחול לבן לא הצליחו להתוות מדיניות ורק קיבלו מכות, פעם מהאופוזיציה ופעם מהקואליציה. התחושה שהם שומרים על שלטון החוק ועל עליונות בית המשפט כבר מזמן לא מחזקת אותם, אלא רק גורמת להם לקבל עוד ועוד מכות. 

לדעתי, בחמשת החודשים האחרונים כחול לבן הם אלו שנתנו את הטון בממשלה, והטון היה שמאלי. אך הגל השני של הקורונה שבר אותם לגמרי ונראה שמזה הם כבר לא יצליחו להתאושש. הסיכוי שלהם בבחירות הבאות הוא לחבור למפלגה אחרת, אך גנץ לא יסכים להיות מקום שני אחרי שכמעט הפך לראש ממשלה, אולם אף אחד לא ייתן לו את הבכורה אחרי האכזבה הקשה ממנו. כמו הרבה מפלגות אווירה, גם כחול לבן, ככל הנראה, סיימו את דרכם.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
11.10.2020

1. דברים שחשוב לקרוא! (חרדל חכם)

טור זה נכתב יממה לאחר פרסום הסקר שבו ימינה קיבלה 23 מנדטים. ראשיהם של תומכי בנט עדיין סחרחרים משכרון החושים. הח״כים של ימינה תופרים חליפות. אולי אפילו הם אינם יודעים מי ניצב במקום ה-23 ברשימה.

על שאלה אחת הם מסרבים לענות: עם מי ירכיבו ממשלה? הערטילאיות הזאת שומרת על העמימות הנדרשת לגריפת קולות. הם גם נוקטים בשיטת הקוקפיט של כחול לבן. בצלאל סמוטריץ׳ מדבר על יהדות ועל ציונות דתית. מתן כהנא קורץ אל השמאל המתון. איילת שקד מזכירה כל יום איך מינתה שופטים שמרנים.

ובנט? בנט מנצח את המגפה. סותר את עצמו ללא הרף. אבל הוא כתב ספר. הוא היה נגד איכון סלולרי ואחר כך בעד. היה בעד סגר בפסח כאשר היה שר הבטחון, אחר כך התראיין אצל אופירה וברקו ואמר שאין לממשלה אומץ להטיל סגר הכרחי בחגי תשרי.

משהחליטה הממשלה להטיל סגר בחגי תשרי, איילת שקד אמרה שזאת תעודת עניות לממשלה. משהוטל הסגר בפועל הם התהפכו שוב ותמכו בו.

נדמה כי נפתלי בנט קם כל בוקר ובודק את הלך הרוח בציבור ואז מצייץ בדיעבד. הוא מתפאר בכך שלחץ לפתוח את השוק לאחר הסגר הראשון למרות שלא מן הנמנע שזאת היתה טעות.

באיזשהו שלב הוא פצח ב״מסע פרנסה״ בו כל מיני בעלי עסקים מספרים, איזו הפתעה, שקשה להם. כשהוטל סגר על העסקים, הוא פצח במין מסע הספדים בו סיפר על ״חללי הקורונה״, טרמינולוגיה שביקשה לקשור את הנפטרים מהקורונה למחדל מלחמת יום הכיפורים.

קשה להזכר בהישגים פוליטיים משמעותיים של נפתלי בנט שדילג בין מפלגות, ריסק את כוחה הפוליטי של הציונות הדתית כשעזב במפתיע עם איילת שקד את ״הבית היהודי״ ולא עבר את אחוז החסימה. למה עזב את ״הבית היהודי״? יש אומרים שקיבל מידע פנימי על כך שנתניהו יעמוד למשפט ובנט כמו בנט התקשה להתאפק.

יאמר לזכותו שהוא חדור מטרה להיות ראש ממשלה, אבל הלהט המגלומני ולעיתים ילדותי שלו, מונע ממנו לראות את המחירים שהוא משלם בדרך. לכן בעבר זכה לסקרים מחמיאים והתנפץ בקלפי.

בנט ושקד נתנו לכולנו להאמין שנתניהו השליך אותם לאופוזיציה אבל אם בוחנים את ההתנהלות שלהם נראה שהערימו עליו קשיים במו״מ הקואליציוני ודרשו דרישות שלא הלמו את כוחם כדי להיות באופוזיציה.

קשה לזכור אופוזיציה כל כך משמיצה שלא מצליחה להתעלות על גחמות גם בימי הקורונה הקשים. ״אנחנו עם הולך ומת״ זעק בנט מעל בימת הכנסת בדרמטיות של תלמיד בבית ספר למשחק בסמסטר הראשון.

לא לפני שצווח בחוסר קור רוח מדאיג ״אתם השתגעתם? מה עוד אני צריך לעשות?״ אז זהו, שהוא לא צריך לעשות כי אין לו שום תפקיד רשמי במלחמה נגד הקורונה. וגם ההצעות שהציע כשר בטחון כמו המלוניות, כבר לא יעילות אפילו לדבריו.

אבל הוא עושה. הוא עושה קמפיין בחירות במסווה של דאגה. אפילו הקים את קבינט הקורונה האזרחי מבלי לחשוב שהוא עלול לסכן אנשים במקרה שההוראות סותרות את הוראות הממשלה.

השבוע פרסם סרטון שצולם ״במקרה״. נפתלי על ספסל בפארק (קילומטר מהבית?) עם עניבה מתנופפת שלא נשכח את האקזיט בהיי טק, אוכל ארוחת פועלים.

פסטרמה עליה הוא מורח בעממיות טחינה ממכסה הקופסא. פונה אל כל השכבות הסוציואקונומיות. או אז מופיע מתן כהנא ומתיישב בקצה הספסל. בנט שצריך לחזר אחרי הציונות הדתית מזהיר אותו שהוא חלבי ומבקש להפריד. בעוד הכיפות הסרוגות מריירות על הרגע היהודי (להזכירכם, בנט אחראי על מיזם המופת של הרחבה הרפורמית בכותל) מתן באבירות של טייס מציע לו כפית ובנט שהוא לא פראייר כמובן מגחך ואומר ״כפיות זה לחלשים״.

לא ברור את מי ישכנע הסלוגן התמוה הזה אבל במערכת הבחירות האינסופית שהוא מנהל מתחילת הקורונה קרו דברים מוזרים יותר.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

דוד אלחייני  צילום:  Yonatan Sindel/FLASH90

אלחייני תוקף: "תם זמנו של בנימין נתניהו, הניח את אבן פינה להקמת מדינה פלסטינית"

קרא עוד