בקוראי את מאמרו של דניאל סגרון, אודות פסיקת נשים בהלכה, הובכתי. איני יודעת מיהו כותב זה, ואיני יודעת מהי השקפת עולמו בשלל נושאים. אך למיטב הרגשתי, כשל הכותב כאן בגדול, במאמצו הרב לצאת נגד הנחות אלה של בית הלל. תחילה ירה את כל החיצים העומדים לרשותו ("נשים לא צריכות לפסוק הלכה!" "אין צורך לחדש בנושאים אלו!") ואז ניסה לצייר את המטרה סביבם עם מילים יפות וגבוהות ובשלל טיעונים שחלקם פונים אל הרגש וחלקם אל השכל. ניסיון זה עלה לו ברמת הטיעונים, וחבל. אני בטוחה שניתן למצוא טיעונים אחרים שיהיה עלינו יותר קשה להתמודד איתם. הבעיה בטיעון הראשי אותו בחר לשטוח הכותב, היא כי היא צריכה להיכתב בראש ובראשונה כנגד רבים רבים מרבני הדור שלנו. ועל כן, איתה בחרתי להתמודד.
דברי הרב סולובייצ'יק הם נפלאים (כרגיל) ומכוונים לאיזשהו אידיאל הלכתי מסוים ומשקפים את הרב סולובייצ'יק כ'איש ההלכה' הסובר כי ההלכה עומדת מעל לכל דבר בעולם, היא נצחית אידיאלית ומופשטת והיא אינה תלויה כלל ועיקר בכל דבר המתרחש על פני האדמה. כך, אם נמשיך דרך זו, אין קשר בין המדע להלכה, בין התקדמות העולם להלכה וכמובן בין כל המציאות הנוכחית אשר אין לכאורה הבדל בינה לבין המציאות של לפני אלפיים שנה. אם כי המחשבה הזו היא מרתקת ויש לבחון אותה ככלי אמיתי להבנת ההלכה, הרי שלהביא אותה בצורה מנותקת מההקשר ולפרש אותה רק בהקשר זה, זוהי הטעייה של הקוראים והעמדתם כבורים חסרי רקע.
לעומת הרב סולבייצ'יק, ישנן גם גישות מרתקות לא פחות הרואות את ההלכה כטבועה בתוך האדם, או כשייכת לסדרים הממשיים של המציאות וצריך לחקור אותה ולהבין אותה כפי שאנו בוחנים את המציאות. אמנם לא כאן המקום לפרט אודות לימוד מרתק זה, אבל בהחלט ניתן לצפות מתלמיד חכם שידע להבחין בין גישות שונות להלכה, ויהיה גם מספיק ישר כדי להבין שכמעט ואין רבנים שפוסקים היום על פי אותה גישה מנותקת וטרנסצנדנטית של הרב סולובייצ'יק.
בעולם המעשה, פוסקים רבנים בכל תחומי החיים על פי השקפת עולמם. דוגמאות לא חסר לכך, עד כדי כך שאני מרגישה שאם אביא רק חלק מהן, אחטא לאמת כולה שנמצאת בין הדוגמאות, אך אף על פי כן אנסה. שמיטה - רבנים חרדים מול ציונים, קדושת הארץ וכו'. תפילה - הלל ביום העצמאות כן/לא, תוספות לתפילה לשלום חיילים, ועוד. כ-ל פסיקה בהקשרים אלו ואחרים מושפעת מתפיסת העולם של נותני הפסיקה. לצערי זה לא מסתיים בתחום הציבורי ורבנים רבים משליטים את השקפת עולמם דרך נתינת פסקי הלכה גם בתחום הפרט - החל משאלת גיוס לצבא, דרך שאלות במניעת הריון וכלה במקום מגורים או (בין המקוממים במדד מוריה לשאלות מגוחכות לרבנים) למי להצביע בבחירות.
כך שלפני הכל, חסרה במאמר זה יושרה המודה כי דברי הרב סולובייצ'יק עליהם מתבסס המאמר הם בגדר אידיאלזיציה שיש המקבלים אותה ויש שלא, אבל כמעט אין הנוהגים כמותה.
אז לאחר שנקודה זו הובהרה, הרשה לי רק לבקש ממך כותב יקר: נושא זה של נשים והלכה הוא סבוך וככל שאנו מתקדמים יותר עם השנים והחיים הוא נהיה סבוך ביותר. השונות בין נשים וגברים שבעבר אפשרה לטעון עליונות של מין זה על אחר, הולכת ומבהירה את עצמה כשונות מבורכת, אך אינה מפלה. קשה להתמודד עם כך, כפי שאתה עצמך כתבת - נשים נמצאות היום בכל תחום. בכל תחום למעט אחד - תחום הקודש. גם כאלה שמקבלים את הנשים כמרצות, כמנחות, כנשיאות וכמנכ"ליות, מתקשים לפעמים לקבל אותן באזור הקודש. גבר יכול לשמוע מאשה הרצאה על ציפורים נודדות במשך שעות, אך יתקשה לשמוע חמש דקות של דבר תורה בסיומה של התפילה. כדי להתמודד עם פערים אלו, הוא יעשה הכל כדי להסביר לעצמו למה כאן זה בסדר וכאן לא. אני מציעה לחשוב על הדברים בצורה אחרת, לבחון דברים מהשכל ולא מהלב (שעל אף היותך גבר נדמה שבנושא זה כתבת בצורה אמוציונאלית לחלוטין. איתך הסליחה) ולבדוק מה נכון ומה לא. כל זאת תוך כדי יושרה אמיתית ובחינה מקפת של הדברים.
אל תבוא ותגיד שזה לא בסדר כי אשה היא רגשנית יותר. זה טיעון שאבד עליו הכלח, וגם אם הוא נכון הוא אינו ענייני. אל תהיה גבר שמסביר לנשים מדוע הן פחות טובות ממנו בעניין מסויים, וכל זאת כמובן, רק כדי לשמור על ההלכה נקייה. היה ישר וקיים דיון ענייני. כך נוכל לחלוק טענות אמיתיות המשותפות לכל הנוגעים בדבר.