"ע"י מחלוקת שחולקים על האדם, עושים לך טובה, כי ע"י זה אתה יכול לגדול ולצמוח. כמו שנוטעים גרעין בארץ - אם הייתה כל הארץ הדוקה יחד, לא היה אפשר שיגדל ויצמח מהגרעין אילן, ובהכרח שתחלק הארץ קצת, כדי שיהיה מקום לאילן להתגדל. כמוכן, על ידי המחלוקת שחולקים, על ידי זה נותנים לך מקום להתגדל ולצמוח" (ר' נחמן מרלסב).
מחלוקת איננה דבר נעים. אמנם יש מבינינו כאלו שנראה שהם נהנים מלהיכנס למחלוקות בכל נושא שהוא, אך לדעתי, ברוב המקרים, האדם הסביר יבחר להימנע ממחלוקת, מקום בו הדבר אפשרי. אך לצד החסרונות שבה, קיימים במחלוקת לא מעט יתרונות ואפשרויות צמיחה. "אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה", לימדונו חז"ל; "מחלוקת לשם שמים - סופה להתקיים", הורו לנו. אישית אני זוכר, שאת ערכה וחשיבותה של המחלוקת האמיתית, העמוקה, הכנה, למדתי אי-שם בבית הספר היסודי בתחילת כיתה ד', בשיעורי הראשון בגמרא. רגע לפני שהחל ללמד אותנו הרב מנחם פישר את "אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז" בבבא-מציעא הדגיש לנו הרב, שכדי להבין גמרא באמת, חייבים לשאול שאלות; חייבים להקשות; חייבים להתדיין. אין דרכה של הגמרא אך לעורר בנו עניין ולהמשיך אלה, כאילו היה מדובר במשחק טריוויה. ההתמודדות עם דעות מנוגדות משלך; עם דרך הסתכלות אחרת משלך; האתגר שבעמידה מול טענותיו של האחר - הם-הם עיקר העניין, הם אלו שמסייעים לצלול לעומקה של הסוגיה ולגלות את סודותיה.
הרגשתי צורך להקדים בדברים אלו, כי כשקראתי את נימוקיו של השר אורי אריאל להתנגדותו להצעת החוק שהעלה ח"כ עופר שלח - הצעה האומרת שבת שהצהירה על עצמה כדתייה וכך קיבלה פטור משירות צבאי, אך בדיעבד יתגלה כי שקרה, יבוטל הפטור שקיבלה והיא תחויב בגיוס לצה"ל - הרגשתי כי השר אריאל מעדיף להימנע מקיום שיח ענייני וכנה, ומעדיף לחתור ליעדו בדרך מעט עקלקלה.
"על שולחן וועדת חוץ וביטחון בכנסת מונחות תקנות אותן הגיש משרד הביטחון, הנותנות מענה מדויק לצרכים כפי שהחוק מציע", כותב השר כהסבר להגשת הערר על-ידו. אודה על האמת: במידה ותקנות משרד הביטחון אכן באות להתמודד עם בעיית השימוש בפטור על ידי בנות שאינן דתיות, גם אני סבור שייתכן ואין חידוש משמעותי במיוחד בהצעת החוק של עופר שלח, וגם בעיני אין צורך להקדיש לה אנרגיות ומשאבים רבים במיוחד. אבל לצד, או יותר נכון - מאחורי התוכן-הענייני בדבריו של אריאל, עולה בי משום מה התחושה שהשר מנסה להסתיר מסר כלשהו. שהרי מדוע לו, לשר אריאל, ליצור ויכוח שאין בו כל תועלת פוליטית, וה-"רווח" הפוטנציאלי היחיד שיכול לצמוח לו ממנו הוא מספר מאמרי דעה נוספים לא-מחמיאים-במיוחד עבורו. הרי, במידה ואכן תקנות משרד הביטחון אומרות את אותו הדבר כמו הצעת החוק של שלח - מדוע טורדת ההצעה את מנוחתו של אריאל; בין כה וכה הדברים כבר קיימים. ובמידה והתקנות אומרות משהו אחר, מדוע נימק את דבריו כפי שנימק.
מכאן, לעניות דעתי, ניתן להסיק שהשר אריאל רוצה להעביר מסר כלשהו בהגשת הערר. אם תשאלו אותי, המסר הוא שאם מישהו אפילו רק יעלה בדעתו לערער על מעמדו של הפטור משירות צבאי הניתן לבנות דתיות - יהיה לו עסק איתו, עם השר אריאל; וכדאי להיזהר.
ולכן הקדמתי את שהקדמתי:
מותר לדון על מעמדו, על חשיבותו, של הפטור משירות צבאי מטעמי דת הניתן כיום לבנות. סביר כי הדעות יתחלקו לכאן ולכאן, כאשר חלקנו נטען שעדיף לה, לבת הדתייה, להיות חלק ממסגרות מגוננות יותר מאשר הצבא ועל כן ראוי לאפשר לבנות הדתיות לבצע שירות לאומי במקום שירות צבאי; חלקנו נסבור כי הצבא היום שונה מהצבא שהיה כאן בזמן חקיקת החוק והקושי הדתי והתרבותי בהשתלבותה של הדתיה במסגרת צבאית קטן משנדמה; וחלקנו ייתכן ונסבור כי אין כלל מקום לדיון וגיוס נשים הוא איסור הלכתי. כל הדעות סבירות, כל הדעות זכותן להישמע.
במידה וננהל את הדיון בצורה הראויה, אין לי ספק שיהיה זה דיון ענייני, כנה, ולדעתי, הוא יוכל אף להוביל אותנו להבנת הבעיה בצורה מעמיקה יותר, וכך יאפשר לנו לחשוב על הפתרונות האופציונאליים הנכונים, אשר ייתכן ולא יהיו שונים כלל מאלו הקיימים היום. כך או כך, יהיה מדובר בשיח מפרה.
מותר לדון, ומותר יהיה לשר אריאל להביע את דעתו במסגרת דיון זה. אך עם זאת, אסור לאף אחד מאיתנו, במיוחד לא לשר ולחבר-כנסת, "לסרס" את השיח עוד טרם היוולדו ולמנוע בכלל את היווצרותו, לאור חשש מתוצאותיו.
"ההיסטוריה נעשית בידי העם לא בידי אנשים, מנהיג הוא משרת הכלל, משרת האידיאה; רוב המנהיגים המובילים שואבים את כוחם מהתמיכה וההיענות שהציבור מעניק להם", אמר בן גוריון.
ואולי כדאי שנזכיר בהזדמנות זו לנבחרינו בכנסת, שתפקידם הוא להיות נציגינו, נציגי העם; אין זה אך טבעי לדרוש, שכאשר קיימת האפשרות, מן הראוי לאפשר לנו להביע את דעתנו.
הכותב הוא חבר בארגון אמונת חכמים- צעירים למען זהותה היהודי של המדינה.