לפני זמן קצר התפרסם תרגום עברי של קובץ תפילותיה בגרמנית של פאני נוידא, בת המאה התשע עשרה, "שעות התייחדות". ח"כ ד"ר עליזה לביא הקדימה את הספר במבוא, ואת הטקסט עצמו תרגמה קטיה מנור.
כפי שמוזכר מפורשות בספר, דבר קיומו של ספרה של נוידא הגיעה לידיעתה של לביא באמצעות כותבת שורות אלה. זאת במסגרת תפקידי כיועצת אקדמית ל"תפילת נשים". בשנים האחרונות לא הייתי מעורבת בעבודתה של עליזה לביא על פאני נוידא.
"שעות התייחדות" מתיימר לתרגם את המהדורה הראשונה של קובץ התפילות מאת פאני נוידא משנת 1855, כהודעתה של לביא לאורך המבוא. אולם בפועל הנוסח המוגש הוא המהדורה השנייה משנת 1858, ואולי מהדורה מאוחרת יותר. נודעים שינויים רבים בין שתי המהדורות הראשונות. ההבדלים נוגעים גם לנוסחי התפילות וגם לגבי המאמר "דברים לאמהות האצילות ולנשים בישראל" המובא אצל לביא בנוסח המהדורה השנייה ובסוף הספר, שלא כמהדורה הראשונה. לביא אינה מזכירה כלל את מהדורת 1858. השיבוש הזה יוצר טעויות לאורך חומר הרקע והמבוא של הספר.
בשום מקום ב"שעות התייחדות" לביא אינה מזכירה את ההבדלים בין המהדורה הראשונה לשנייה, ולאור העובדה שהיא משתמשת בפועל במהדורה השנייה בהודיעה שהיא משתמשת בראשונה, אפשר לומר בבירור שהיא לא הכירה את ההבדלים הללו.
לפיכך, מי שיבוא לעשות שימוש בקובץ הנדון נשען על נוסח שגוי, משום שהוא סבור שמדובר במהדורה הראשונה, ואין אלה פני הדברים. מדובר בעניין מהותי, ולא נקודתי. כל אדם שיצטט מתוך המהדורה של לביא, יביא להטמעת טעויות בתרבות היהודית.
הפצת "שעות התייחדות" בנוסח הנוכחי היא בכייה לדורות. אין זה השבת הספר לארון הספרים היהודי, כפי שלביא טענה שעשתה, אלא היפוכם של דברים. אם סטודנט באוניברסיטה היה מגיש את החיבור הנוכחי כעבודה, הוא היה נפסל בשל אי שימוש במהדורה שמודיעים אליה, דבר שהביא בעקבותיו לטעויות נוספות לאורך המבוא. יצוין כי אפילו בכתיב של כותרי המהדורות בגרמנית יש שגיאה.
יש צורך לגנוז מיידית את המהדורה הראשונה, ולשקוד על הוצאת מהדורה מתוקנת בהקדם. יש אפשרות לקבוע את המהדורה השנייה כנוסח הטקסט. אבל זה ידרוש קודם כל בדיקה מקיפה כדי לראות אם אמנם נעשה שימוש במהדורה השנייה, או שמא במהדורה מאוחרת יותר.
כמי שעוסקת במחקר, אני רואה לנגד עיניי כערך עליון אמינות במחקר ומניעת הפצת מידע שגוי. עם היוודע דבר הבעייתיות, פניתי לאחרונה לראשי הוצאת "ידיעות אחרונות" וכן ללביא עצמה, וטענתי שחובה לגנוז את המהדורה הראשונה עד אשר אפשר יהיה להוציא מהדורה הנקייה מכל שיבוש. חיברתי מסמך מסודר המציע אמצעי פעולה לתיקון. טענתי שאין מהראוי להפיץ ספר במצב כזה, ויש להורות לאלתר על גניזת המהדורה הראשונה, והורדתה מהמדפים עד שתצא מהדורה מתוקנת.
קיבלתי תשובה רשמית מ"ידיעות" שהם יבחנו את השגותיי לקראת המהדורה הבאה של הספר. אולם, אין זה מתקבל על הדעת להטמיע שיבושים בשעה שאפשר למנוע את הדבר מראש, ובדיוק את זה צריך ואפשר למנוע, ולכן יש לגנוז לאלתר את המהדורה הנוכחית.
העניין שלפנינו אינו עניין פוליטי או אחר, אלא עניין תרבותי גרידא. כשם שהוצאת "ידיעות אחרונות" מפיצה ספרים כדי להרבות תורה וחכמה, צריך לעתים לדעת לפרוש ולקבל שכר. כבר היו דברים מעולם שמהדורות נגנזו. המודעות לצורך בגניזת המהדורה הנוכחית אמורה להיות אינטרס לאומי, והדרישה צריכה להגיע גם מהציבור הרחב משום שהוא שזכאי ליותר, לספר הנקי משיבושים.
יש להעיר כי קיים גם צורך לבדוק את נוסחי התפילות. שכן ב"תפילת הנערה הצעירה" מצוי בתרגום חילוף בהשוואה למקור. כך במקום "בריאים בנפשם ובגופם" תורגם "בריאים בגופם ובנפשם". אולם הנוסח המקורי הוא המצוי בתפילות, כגון בתפילת "מי שברך" לחולים: "רפואת הנפש ורפואת הגוף".
בפתח הספר מוזכר שעליזה לביא החזירה את "שעות התייחדות" לארון הספרים היהודי. יש לפקפק בקביעה זו משום שקיים רנסנס של ממש בחיבורה של פאני נוידא מזה כעשור בארה"ב.