השיח סביב חוק הגיור הוא חשוב. יש מקום לדעות שונות בנוגע לתפקידיה של הרבנות הראשית וחשיבות הגיור במדינת ישראל. אבל כדי שנוכל לנהל מחלוקת לשם לשמיים, יועילו נא מתנגדי החוק לקרוא אותו ולבדוק את העובדות לפני שהם פותחים בביקורת.
כך, למשל, כתב מנכ"ל פורום חותם במאמר דעה באתר 'כיפה' כי מטרת חוק הגיור היא לאפשר גיור "שאינו עומד בסטנדרטים ההלכתיים המקובלים, מתוך הבנה שאפילו פרצה אחת מספיקה כדי להביא אליה את כל מי שאינם עומדים בדרישות ההלכה". לאחר מכן הוא יוצא לחיפוש אחר "רפורמים מתחבאים" בסעיפי החוק ומנסה להוכיח על ידי דרשנות מפולפלת כי יש כאן תמיכה נסתרת בגיור רפורמי.
מגדיל לעשות עוד יותר הרב מיכה הלוי, שדבריו צוטטו בגיליון האחרון של עיתון 'בשבע', שקבע כי: "הסעיף החמור ביותר מדבר על כך שתהיה הכרה בגיור לאומי, בהבחנה מהגיור הדתי. בעצם כתוב שם הכרה בגיור הרפורמי!".
האמנם?
הסעיף אליו מתייחס מנכ"ל פורום חותם, ואולי גם הרב הלוי, הוא סעיף המצוי בכל הגרסאות השונות של חוק הגיור, הן בתזכיר החוק הממשלתי של המשרד לשירותי דת והבית היהודי והן בהצעת החוק שהגיש ח"כ אלעזר שטרן. העיקרון, המוסכם על כולם, הוא כי יש להסדיר סוגיית הגיור באופן בו הגרים יכולים להיכנס תחת כנפי השכינה ולחיות כיהודים על פי ההלכה, מבלי לדון בשאלות טכניות או מנהליות הנוגעות לאופני הרישום האזרחי בחוק מרשם האוכלוסין.
חוק הגיור מעניק פתרון בכך שהוא מאפשר לרבני ערים ויישובים, כולם רבנים רשמיים שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית, לעסוק בגיור כפי שעשו לכל אורך ההיסטוריה היהודית. בכך החוק מסייע לקרב את הגיור לציבור, מבלי לשקוע בשאלות הביורוקרטיות של משרד הפנים, שאין להן נגיעה לצד ההלכתי של הגיור.
הרפורמים לא מתחבאים
האמת היא שהרפורמים לא מתחבאים בין סעיפי החוק, הם פועלים באופן גלוי ושקוף, ללא שום תלות בחוק, על מנת לעודד אנשים לבחור בהם כאופציה לגיור ולחיים יהודים אלטרנטיביים בישראל. זו זכותם הדמוקרטית וזה אתגר איתה היהדות ההלכתית צריכה להתמודד.
אבל לרפורמים יש שותפים מפתיעים לדרך: רבני החרד"ל ותומכיהם, שמתנגדים לחוק הגיור או לכל גישה הלכתית פחות ריכוזית ומעט יותר מכילה ומקרבת מאשר העמדה הבדלנית של הרבנות הראשית. במקום לפעול בעצמם לפתיחת שערי הגיור, עוסקים רבני החרד"ל במאבקי דת ועושים ככל שביכולתם לסכל את חוק הגיור, בזמן שהם יודעים היטב כי סילוק המתגיירים מהמסלול ההלכתי-ממלכתי דווקא מחזק את כוחם של הרפורמים.
כאשר הרב הלוי מתריע מפני "גיור לאומי", האם הוא אינו יודע שגיור זה, המכונה "גיור סוציולוגי", כבר קיים בפועל בחברה הישראלית? האם הוא מוכן להתעלם מכך שהציבור הולך ומתרחק מהאופציה ההלכתית?
לפי פסיקות בג"ץ, כבר כמעט שני עשורים שגיור רפורמי מאפשר לאדם להירשם כיהודי במרשם האוכלוסין, אף שהוא אינו יכול להינשא ברבנות. בין אם נרצה או לא, לא מעט יהודים בארץ ובעולם אינם מגדירים את עצמם "אורתודוכסים". כדאי שגם רבני החרד"ל יחשבו טוב על משמעות מעשיהם לפני שהם מוציאים מיליוני אנשים מתוך העם היהודי. עם זאת, לטענה כי החוק מאשר גיורים רפורמים אין כל אחיזה במציאות. למעשה, החוק נמנע לחלוטין מעיסוק בשאלה זו ומשאיר את הגיור בידיהם של רבני עיר ויישוב, שפועלים כחלק מהממסד הדתי כמרא דאתרא המקומי.
ניתן להמליץ למבקרי חוק הגיור לנצל את חג הפסח על מנת להפסיק לפחד, לחדול ממסע הציד אחר "רפורמים מתחבאים" ולחשוב על משמעות המילים "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם מארץ מצרים". אם יהיה להם מספיק זמן, אולי הם אפילו יקראו את החוק לפני שהם מעבירים עליו ביקורת.
עו"ד אלעד קפלן מנהל את המחלקה למדיניות ציבורית בעמותת 'עתים'