אין הכוונה כמובן למותג הבגדים היוקרתי, Banana Republic, המסונף לגאפ.
אין הכוונה גם לביטוי העממי התולה כל רעה חולה בביטוי "רפובליקת בננות". ( "ציון נהיה מנהל בעירייה? תאמין לי, רפובליקת בננות").
הכוונה היא ביסוד הביטוי, מדינה, שאינה עצמאית, שאינה נשלטת ע"י ידי כוחות מתוכה, אלא מסיבות שונות, היא כלי משחק בידי אינטרסים גדולים וחזקים ממנה.
מהיכן נולד הביטוי? במאה ה-19 החלו לפרוח היוזמה החופשית והקפיטליזם רב העוצמה בארה"ב. הכוחות העצומים הללו, ומנגנוני הרגולציה שעוד לא נולדו, הולידו את תופעת "הברונים השודדים", גולד, ונדרבילט ורוקפלר ועוד, שעשו את הונם במהירות ודורסנות.
כך גם בתחום הפירות. "חברת הפירות המאוחדת" נולדה ונטעה מאות אלפי דונמים של מטעים, בעיקר בננות, בארצות מרכז אמריקה השכנות לארה"ב. קוסטה ריקה, גואטמלה והונדורס. היו קטנות וחלשות. ממסד חלש ומיושן ספרדי קתולי, רוב אינדיאני, ויכולת ביצוע אפסית.
למסגרת המדינתית לא היה משקל. הכסף האמריקאי עשה את הכל, סלל מסילות ברזל, העלה והוריד נשיאים, האבסורד הגיע לשיא ב-1921 כאשר האינטרס של חברת הבננות הכריע מלחמה מקומית בין קוסטה ריקה לפנמה, בקרב נהר קוטו.
מדינת ישראל בהחלט שונה ממדינות גידולי הבננה, אך יש צד שווה במצב:
היות ירושלים וארץ ישראל טבור העולם, ארץ הקודש, הופך את הארץ מוקד לכל האינטרסים שבעולם, גם מהרעים שבהם.
כבר במלחמת סיסרא מסופר כי כל האומות רצו לקחת חלק במלחמה נגד ישראל. "בצע כסף לא לקחו" שם ב"חרושת הגויים".
המלחמה הקשה ביותר לאימפריה הרומית הייתה כאן, בארץ ישראל.
בימי הביניים ניטשו קרבות בין מלכים קתוליים חסודים ואכזריים מאנגליה, גרמניה וצרפת, לבין שליטים מוסלמים, על הזכות לשלוט בירושלים, ובארץ ישראל.
מלחמת קרים במאה ה-19, פרצה בשל סכסוך בין רוסיה וצרפת, על "המקומות הקדושים" שבארץ הקודש.
במקביל לתהליך שיבת ציון, קנו כל הכנסיות הלאומיות מגרשים ענקיים בירושלים, וכך יש לנו את משרד החינוך (בית החולים האיטלקי), ואכסניית נוטר דם הצרפתית, בית החולים המיסיונרי האנגלי המושבה האמריקאית, מגרש הרוסים, המושבת הגרמנית, הכנסיה הרומנית...
דווקא כאשר היהודים החלו להתפרק מיהדותם ולדמות לכל אירופי מצוי, מכל העולם, הנאציזם שם אותם כמטרה לחץ. לגרמני זה היה איום יותר מהסכנה הרוסית או האנגלית. היהודי, כמייסד עולם הרוח והמוסר, ש"כופף ועיוות" את עולם הטבע הטבטוני. "אסור שיהודי אחד יחיה בעולם" הכריז היטלר - וזכה בשלטון.
העולם הזה הוא חומרי. זה פשוט. אבל כל התהליכים הקורים מאחורי הפרגוד הם רוחניים. ואין המדובר במיסטיקה או אזוטריות.
הפרוטוקולים של זקני ציון מרושעים וטועים בעובדות, אבל אינם טועים במהות: עם קטן מארץ ישראל שולט רוחנית על סדר היום של העולם. ולמי שלא מבין רוחניות זה מדהים, זה מעצבן.
בעקבות מהלכים רוחניים ותרבותיים קורים שינויים רחבי ידיים:
בתקופת הרנסנס, יש מאיסה בעולם דתי הקתולי ולפתע, בסדרה של מלחמות (מלחמת 30 השנה) כל צפון היבשת מתיישר לפי תזות של כומר גרמני כפרי בשם מרטין לותר.
דקרט משתית את הפילוסופיה של על האדם, על ה"קוגיטו", ומכאן הדרך קצרה להוצאת האל מהמערכת התרבותית של המערב; לביטול ההירארכיות הערכיות; למהפכה הצרפתית.
אז ברור שבכל הזמנים היו בעלי מכולת וחקלאים, שיצאו לשדה בבוקר, וחזרו בערב, בשום דבר לא הבינו, ושום דבר לא עניין אותם. מציאותם הייתה חומרית נטו. היה צדק במבטם, אך היה זה צדק של עולם הנמלה. צר וקטן.
ארץ ישראל של היום היא זירת קרב רוחני ענקית. כמו אירופה של המאה ה-20.
הכוח החיובי הוא שיבת עם ישראל לארצו, כהתגשמות חזון הנביאים, כפעמי בואו של משיח.
הכוחות השליליים המתנגדים הם כמה וכמה, ורבי עוצמה:
ראשית, האנטישמיות הטבעית של "העולם" בבחינת "ראשית גויים עמלק". האנטישמיות בצורתה הבסיסית ביותר היא השנאה של עולם החומר לעולם הרוח והמוסר. שנאת לבן ועשו ליעקב. השנאה שחוללה את השואה.
אותה שנאה עברה התמרה: היא מזהה ששיא כוחו של היהודי שוב אינו בתרבות האירופית, בברלין וורשה, אלא כאן, בארץ ישראל. לכן, כל המנגנונים מגויסים לביטול ה"טעות" ששמה מדינת ישראל. התרבות הפוסט-מודרנית אינה מאפשרת שוב גייסות צלב או תאי גזים, לכן הכח מגויס לתורת השלבים: החל מ"הכרה באש"ף", עד "מדינה לפלסטינים", העצמת שלטון הבג"ץ והחלשתם של נבחרי הצבור, "חיסול התנחלויות", "מדינת כל אזרחיה", החרמות המדינה ועוד.
שנית - קיימת הלאומיות הדתית הלא מתפשרת של האסלם. שאינה רוצה בפינוי יצהר, אלא בפינוי ארץ ישראל כולה. היא נלחמה עליה: בצבאות סדירים במאה ה-20, בטרור ולוחמה לא קונבנציונלית בסוף המאה, ובחבירה לאנטישמיות המערבית ולסמול הישראלי בזמנים אלו. סכסוך שבבסיסו הרוח, אבל ייפתר בהרבה כוח. ואמונה עצמית.
שלישית. שנאה עצמית יהודית מדתן ואבירם עד אוטו ויינינגר, יצחק לאור. וזה לא נגמר.
המציאות הכל כך אבסורדית שאנו רואים במדינה היא תולדה של כוחות עצומים אלו:
כיצד זה שולטים פקידי בג"ץ ולא הכנסת - כי הם משרתים אינטרס חיצוני.
כיצד פוליטיקאית שלא עוברת את אחוז החסימה - מועמדת לראש הממשלה - כי היא משרתת אינטרס חיצוני.
כיצד רצח של נער ערבי זוכה לחשיפה יותר מאשר 1000 ערבים שנהרגו בסוריה - כי זה משרת אינטרס חיצוני.
כיצד פטריוטים ישראלים הם יעד לשב"כ ופטריוטים פלשתיניים הם מועמדים לפרס ישראל - כי זה משרת אינטרס חיצוני.
ובמחננו יש ציבור טוב לב, תם ולא חכם, שגם בהיותו רבני הוא חומרני וקטן כמו בעל המכולת והחקלאים שנמנו לעיל, ובטוח שכל האנטישמיות, הרוחניות, ועיוותי הדמוקרטיה הישראלית הוא המצאה של רבני הר המור. - שלא ברצונו הוא משרת אינטרס חיצוני.