שמי ריקי דמרי, ילידת בית וגן בירושלים, למדתי בתיכון דתי, והחלטתי להתגייס מתוך רצון לתרום לעם ישראל. הערכים שהובילו אותי כבחורה צעירה לבחור במסלול הצבאי, הסתירו ממני את המחיר הכבד, שאת גובהו הצלחתי להעריך רק בתום מסלול השירות. השתחררתי לאחר כשמונה שנות שירות בצה"ל בדרגת סרן בחיל חינוך. תרומתי בצבא הייתה משמעותית אך, יחד עם הנתינה נחשפתי לתכנים שלא התאימו לי ולא לשום בת דתית אחרת.
בעשור האחרון אני עוסקת במתן הרצאות, בייעוץ זוגי וכן בליווי בנות הפונות אלי במהלך שירותם הצבאי לייעוץ ולקבלת תמיכה. במסגרת עבודתי, אני משתדלת להוות משענת לחיילות דתיות רבות, שעימן יש לי קו פתוח ממש: טלפונים מהשטח, מצוקות בזמן אמת, בקשת הדרכה וסיוע בעצה טובה מול מצבים מורכבים עימן לא התמודדו הבנות הדתיות עד כה. אני מכירה היטב את מה שקורה בצבא כבר עשרים שנה. דווקא מתוך ההיכרות העמוקה הזו, אני רואה בצער רב את הקמפיין המתוזמן היטב הקורא לגיוס בנות לצה"ל, תוך הפרחת סיסמאות ובלוני ניסוי תקשורתיים לאוויר המחנה הציוני-דתי. הניסיון האישי שלי הוביל אותי למסקנה כי השירות של בת דתייה בצה"ל הוא מורכב ולפעמים אפילו שגוי.
אבל, לפני שאפתח בסיפורים על הבעיות המגיעות לפתחי מדי יום, קצת היסטוריה ונתונים.
1.שנים רבות היה קיים בצה"ל "חיל נשים". תפקידו של חיל הנשים היה הכשרה של הבנות בצה"ל במסגרות נפרדות. קורס קצינות, קורס מכיו"ת, קורסים מקצועיים נוספים היו מתקיימים במסגרת החיל, ללא בנים שמסתובבים בבסיס. צה"ל החליט לבטל את חיל הנשים בשנת 2001 ומאז כל ההכשרות מתקיימות בבסיסים ומסגרות מעורבות.
2.בשנת 2002 החליט הצבא האמריקאי, שלא חשוד על אג'נדה חרדלי"ת, לבטל את ההכשרות המעורבות בעקבות "פגיעה בצנעת הפרט, כבוד האדם ולכידות היחידה". הצבא האמריקאי הבין כבר לפני 12 שנה כי אג'נדות פמיניסטיות כבודם במקומם מונח, אבל פה צריך לנהל צבא ובטחון. ולכן, יתכבדו האג'נדות ויניחו לגנרלים לנהל במקצועיות את עסקי הביטחון.
3.בשנות ה-90 הגישו האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים ביחד עם אליס מילר בג"ץ הידוע בשם "בג"ץ אליס מילר". אליס מילר, מלשבי"ת, דרשה להתקבל לקורס טיס ולא נענתה בחיוב ע"י שלטונות הצבא. בעקבות סירוב הצבא לגייס את אליס מילר לקורס טיס הוגש בג"ץ, בתביעה להורות למדינה לשנות את פקודות הצבא, הנוגעות לשיבוץ נשים בתפקידי לחימה. בג"ץ הורה להשוות את זכויות הנשים לזכויות הגברים ולשבץ נשים לתפקידי לחימה מגוונים. בג"ץ אליס מילר פתח את הפתח למסלולי בנות קרביות בתותחנים, נ"מ, קרקל וכו'. אבל, שימו לב ! הצבא אולץ לקבל את תביעת ארגוני הנשים בניגוד מוחלט לעמדתו המקורית.
4.החוק הישראלי מכיר בתרומה המשמעותית והיעילה של השירות הלאומי, השירות הלאומי מהווה, מנקודת המבט של המדינה שירות בעל תרומה מכרעת לחוסנה של החברה האזרחית. החוק לא רואה בשירות הלאומי פשרה או פתרון להשתמטות אלא דרך לגיטימית וראויה לשירות המדינה..
אם נרצה לסכם את ההיסטוריה בשני משפטים, נודה על האמת. שירות בנות בצה"ל בתפקידים קרביים נכפה על הצבא וההכשרות מעורבות מהוות הוצאה לפועל של אג'נדות פמיניסטיות לא רלוונטיות.
הבנות שלנו מתגייסות לצבא בעידודם ותמיכתם של רבנים וארגונים ליברליים מתוך הציונות הדתית. אבל, האם הצבא באמת מעונין בשירות הזה ? או, אולי, יש פה קמפיין בעל אג'נדה רדיקלית שתפקידו הוא לוודא כי הציונות הדתית מאמצת קודים תרבותיים זרים ? כן, דובר צה"ל והיוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לעניני נשים) ימכרו לנו ספינים וכותרות כי הצבא לא יכול להסתדר בלי שירות של 1500 בנות דתיות. מצטערת, לא קונה את זה.
*******
עבודתי בעשור האחרון חשפה אותי למורכבות השירות הצבאי עבור בת דתייה שגדלה בחינוך הציוני - דתי. הבת מתחנכת לשפה נקייה, נשמרים גבולות ברורים בין המינים בבית, באולפנה ובשעות אחר הצהריים ויותר מכל היא מתחנכת לתת מעצמה למען הזולת, למען המדינה והעם.
האווירה הצבאית הינה אווירה שונה בתכלית. השפה היומיומית היא שפה מתירנית וסקסיסטית, מגע בין בנים לבנות נתפס כדבר לגיטימי ולא כהטרדה מינית חלילה, השהות הממושכת של צעירים וצעירות בגילאים בהם ההורמונים עובדים שעות נוספות מרחפת כל הזמן באוויר. אני סבורה כי האווירה המתירנית פוגעת בבנות ומציבה אותם בפני מצבים שבקלות יכולים להתדרדר לכדי מצבי משבר. הבנות מגיעות אלי במצבי משבר, מבקשות שאסייע להן על בסיס הקשרים שלי במערכת הצבאית להשתחרר שחרור מוקדם או לעבור ליחידה אחרת. כך מתחילה לה סאגה של שתדלנות מול שלטונות הצבא, סאגה ארוכה ומסובכת. והבת ? הבת לא פעם ממשיכה לשרת באותה יחידה.
הורים רבים פונים אלי בשאלה על המסלולים החדשים אותם מציע הצבא לבנות. אני עונה להם שאכן יש שוני בתהליכי גיוס הבנות ובניסיון לשבצן במקומות פחות "מועדים לפורענות" אך, עדיין השינוי שנעשה הינו חלקי וקיים רק במספר מצומצם של מסלולים "מבוקשים" ולא תמיד בצורה מספקת. כמו כן, הימצאותם של חמש בנות דתיות בתוך בסיס של כמה מאות לא יעזור להם לשמור על אורח החיים שלהן. אגב, גם התקן לקצינת הרבנות הצבאית שאמורה לטפל במאות הבנות הדתיות לא נותן מענה סביר. הבנות שמגיעות אלי לרוב לא מכירות כלל את הקצינה שיושבת ברבנות ואמורה לטפל בהן.
אני סבורה כי הגיוס ההמוני אותו מנסים הארגונים הרדיקליים לקדם בקרב הבנות שלנו מסוכן לצבא ולא פחות מכך לבנות.
צר לי שמבלבלים את הבנות כאילו הגיוס לצה"ל הוא המשימה הלאומית היחידה בה ניתן למצות את הכישורים והיכולות. מהיכרותי את השטח, הקהילה משוועת לבנות איכותיות ורציניות שיוכלו לתת מליבן ומחוכמתן, ללא שתפגע פנימיותם הייחודית.
שתהיה בחירה מוצלחת בעזרת ה'!