לפעמים צריך לקבל איזו סטירה כדי להתעורר

הציונות הדתית חשה נבגדת, פגועה, מהמהלך של בנט, וניתן היה לראות זאת היטב בעלוני השבת של השבת האחרונה. אבל עם כל הכבוד לתחושות הטבעיות הללו, זה הגיע לה, הגיע לנו.
עם בואו, בנט רצה באמת להתחיל משהו חדש במפד"ל הישנה. זה לא רק הדמות הצעירה והרעננה שלו, והכיפה הפחות מסורתית. הרצון להביא חילונים למפלגה אמורה היתה לבטא שינוי עמוק בתפיסת היסוד של המפלגה. כי להיות שותף אמיתי עם אדם שאיננו שומר תורה ומצוות זה להיפתח לעולם ערכים אחר ולתפיסות עולם שונות, להכיר בהם ולקבל אותם. 
אז נכון, יש בסיס משותף עמוק הנוגע לקשר לארץ וליהדות, אבל בסופו של דבר צריך לזכור - איילת שקד לא שומרת שבת, ואינני יודע אם מקפידה על כשרות. ההלכה לא מחייבת בעיניה, היא גאה בזהות החילונית שלה ולא כופפת עצמה לדמויות רבניות. 
האם באמת אנשי הבית היהודי נפתחו לעולם הזה? כרגיל, וכפי שהיה מראשית דרכה, הציונות הדתית לא באמת הכירה בכך. שקד נתפסה כ'דתייה' בפוטנציה. אף אחד לא הכיר באמת בזהותה החילונית. כולם חשו ורצו לחוש שבפנים עמוק היא למעשה כמוהו, כמו בנט, כלומר אולי פחות מקפידה אבל בסופו של דבר חלק מהמערכת של הציונות הדתית הקלאסית.
וכך, שום דבר חדש לא באמת התחיל. הבית היהודי קיבלה אמנם יותר מנדטים, אבל בפנים הכל נותר אותו דבר. הפוליטיקה המפד"לית הישנה נותרה כשהיתה. שלטון רבנים, שכל הזמן משכו לבנט באף ובאוזניים, המשיך להתקיים. ובעיקר, כמו אגודה וש"ס המפלגה נתפסה כזרוע דתית של חכמי העדה, שציפו שיום יבוא והציונות הדתית תתפוס את ההנהגה והם יצליחו סוף סוף להטמיע את דרכם האידיאולוגית בציבור הרחב.
אבל סליחה, זו לא שותפות. זו השתלטות. לא ככה משלבים חילונים ודתיים יחד. לא ככה מגיעים לתפקידי הנהגה במדינת ישראל. הנהגה מחייבת הכרה אמתית בלגיטימיות של כלל הזרמים, בציפייה ליצור תמהיל חדש מתוך המפגש בין העולמות השונים. לא להפוך אותם לאותנו, אלא להיהפך יחד למשהו חדש, שנוצר מהחיבור בין שנינו.
הציונות הדתית עוד לא הגיעה למקום הזה. היא עדיין אליטיסטית ומתנשאת. שבויה היא עדיין בחלומותיה כי יום יבוא וכולם ישחרו לפתחה וירצו להיות כמותה. אבל מה לעשות שהמציאות מוכיחה אחרת - חשבנו שיישוב הארץ הולך בכיוון אחד, באה ההתנתקות והוכיחה את ההפך; חשבנו שהחינוך הציוני דתי הוא הטופ שבטופ, והנה בא אחוז הדתל"שים הגבוה והוכיח שלא כך; חשבנו שהציונות הדתית באמת יכולה לשתף פעולה עם חילונים, והנה באה הפרישה של בנט והוכיחה שהציונות הדתית לא באמת נמצאת במקום הזה.
אז נכון, כשעוזבים אותך זה כואב. אבל מה לעשות שלפעמים צריך לקבל איזו סטירה כדי להתעורר.