בימים אלו רץ ברשתות החברתיות קמפיין הקרוי Ten Years Challenge, במסגרתו מעלים ידוענים, חברות וסתם אנשים מן היישוב, תמונה שלהם מלפני עשר שנים, אל מול תמונה עדכנית, לאמר 'תראו כמה גדלנו'.. למפלגת הבית היהודי, או מה שנשאר ממנה אחרי נטישת שקד ובנט, מומלץ להעלות תמונה כזו, או לפחות להיזכר איפה היתה לפני עשר שנים.
לפני עשר שנים, לקראת בחירות 2009, הקימו בבית היהודי 'וועדה מסדרת', או בשמה המכובס 'מועצה ציבורית', בראשות יעקב עמידרור, שמטרתה היתה לאחד את השורות ולהביא מועמד ראוי, עדיף 'כוכב', לתפקיד יו"ר המפלגה. הסוף ידוע; המועצה, שכוונותיה אולי היו טובות, חטפה האשמות מכל עבר, לא עמדה בלחצים, קיימה משאל אינטרנטי שהתיימר לבחון את כוונות הציבור לגבי הרשימה, מבלי לתת לו את הכוח האמיתי, ובסופו של דבר לא עמדה ביעדיה והתפרקה, לא לפני שהאיחוד הלאומי פרש ורץ בנפרד. המועמד החיצוני שהביאה, הרב דניאל הרשקוביץ, הצליח להביא 3 מנדטים, אחד פחות מהאיחוד הלאומי, שפל היסטורי.
ומה היום? אותו הניגון. וועדה מסדרת (ושוב באותו כיבוס המילים - מועצה ציבורית), אותם שמות מרשימים מהציבוריות המגזרית, ואותה מטרה - להביא 'כוכב' מבחוץ. "יו"ר המפלגה ייבחר על ידי מועצה ציבורית", נאמר בהודעה שפרסמו הבוקר מנכ"ל המפלגה, ניר אורבך, יחד עם חברי הכנסת של המפלגה. לאחר ישיבה לילית ארוכה בביתו של הרב דרוקמן.
ומי הקים את ה'מועצה הציבורית'? כמובן, הרב דרוקמן והרב אלי סדן (שניהם ישבו גם במועצה הציבורית ההיא, לפני 10 שנים). אחד מחברי הוועדה אמר ל'כיפה', כי אמש ב-23:30 בלילה קיבל טלפון והתבקש להיות בוועדה, חברה אחרת, חגית משה, אומרת בשיחה עם 'כיפה' כי כלל לא בטוח שתשב בוועדה. אז מי קובע באמת במועצה הציבורית? ובמשתמע, מי קובע באמת בבית היהודי? עוד פגישה לילית בביתו של רב? הרי בדיוק מהדברים האלו ברח נפתלי בנט. שמאס בקבלת טלפונים באמצע הלילה מהרב דרוקמן או מהרב אלי סדן, הדוחקים בו לבצע מהלך פוליטי זה או אחר. הציבור שעזב עם בנט יחזור הביתה בזכות וועדה מסדרת, שנבחרה על ידי עסקנים פוליטיים באישון לילה בביתו של רב?
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ. מישהו מתגעגע לימים ההם?צילום: פלאש 90
לפני 10 שנים, שלושה מנדטים היו 96 אלף קולות. כיום, עם הגידול באוכלוסייה ולאחר העלאת אחוז החסימה, כדי להיכנס לכנסת מפלגה זקוקה, על פי ההערכות, ללפחות 140 אלף קולות. כלל לא בטוח שמה שהספיק אז כדי להיכנס לכנסת בקושי, יכול להספיק גם היום.
הבית היהודי הגיעה לשיא כוחה, 12 מנדטים, כאשר עמד בראשה יו"ר שנבחר בבחירות דמוקרטיות, אחרי מפקד של כחמישים אלף איש. גם בבחירות שלאחר מכן, כאשר ירדה לשמונה מנדטים, השיגה כוח פוליטי חסר תקדים אולי, כשתיקי החינוך, המשפטים והחקלאות היו מנת חלקה, ושני ראשיה היו חברי קבינט.
"אם הבית היהודי חפצת חיים - עליה להתנער מהמבקשים לסרס את כוח הציבור"
ההבדל היחיד בין המועצה הציבורית ההיא למועצה הציבורית הנוכחית, היא שכעת לבית היהודי יש מרכז. למעלה מאלף איש שנבחרו בידי מתפקדי המפלגה, כוח ממשי המייצג את השטח. במרכז הזה יש גיוון רב, בטח ביחס לציונות הדתית. נשים וצעירים שלא מסתפקים ביישור קו, אלא מביעים את דעתם ואף דורשים שיריונים, כפי שמקובל במפלגות הגדולות, לנשים ולצעירים. לא סתם ההצעה לבחירת היו"ר באמצעות וועדה כללה גם 'ריכוך', בדמות שיריון מקום לאישה. גם במסתרי הפגישה בבית הרב דרוקמן מכירים בכוח של המרכז.
מאז פרישתם של בנט ושקד עלו טענות בקרב חברי מפלגה שונים כי מנכ"ל המפלגה ניר אורבך, שנחשב למקורבו של בנט, הושאר על ידי בנט ושקד במפלגה כ'גיס חמישי', על מנת שיוכלו להמשיך ולשלוט בבית אותו עזבו. האשמה חמורה אמנם, אך כאשר מבינים כי אורבך הוא זה שמוביל לכל אורך הדרך את מהלך ביטול הפריימריז ואף עיקור כוח המרכז באמצעות וועדה מסדרת, לא ניתן לתהות האם בכל זאת יש משהו בדברים. האם בנט שואף להעלים כליל את הבית היהודי, באמצעות החזרתו אל המקום בו היה לפני 10 שנים, ערב הגעתו של בנט?
בין אם כך או לא, אם מפלגת הבית היהודי חפצת חיים, אם אין ברצונה להיעלם ולהתפוגג אל דפי ההיסטוריה כמו שמראים הסקרים האחרונים, על חברי המרכז להתקומם הערב בכינוס המרכז נגד ההחלטה הזו, ולדחות את הקמת הוועדה המסדרת. הצעירים, הנשים, הדרוזים, על כל אותן קבוצות אשר מאז עזיבת בנט ושקד מרימות את הראש ואומרות - זה הבית שלנו, לקחת אחריות על הבית הזה, ולא להשאיר אותו לוועדות הפועלות במחשכים בבתי רבנים ועסקנים, אחרת הבית ייעלם, פשוטו כמשמעו.