מיוחד לכיפה פונדקאית ואם מיועדת מספרות על התהליך: "האור הזה הוא שלי"

שתי נשים אמיצות, אחת שנזקקה ואחת שהייתה, בשיח אינטימי ומרגש על הבאת חיים, עבור עצמן ועבור אחרות. "הדבר הכי יפה בעולם שאישה יכולה לעשות למען אישה אחרת, הוא להיות הפונדקאית שלה"

חדשות כיפה חדשות כיפה 12/07/21 19:13 ג באב התשפא

פונדקאית ואם מיועדת מספרות על התהליך: "האור הזה הוא שלי"
צילום: shutterstock

בשבוע האחרון עלה לדיון פסק הלכה חדש האוסר פונדקאות לאישה נשואה. מאז הספקנו להביא את סיפורן של נשים שהיו פונדקאות בעצמן, וגם את סיפורו האישי של גבר אחד, שאשתו שימשה פונדקאית.

  • אמרו לי שההפלה זה עונש משמיים, כי אין קונצנזוס לפונדקאות 

כעת, אישה שעברה את התהליך בעצמה מספרת לחדשות כיפה איך סייעה לאישה אחרת להביא חיים לעולם. "יש מעשים שמגדירים אותנו תמיד. גם אם כבר עברו ארבע שנים אני עדיין פונדקאית. מאז שהתינוק שלהם יצא לעולם ואמא שלו קיבלה אותו אליה במילים "אמא כאן. שנה אחרי לידת הפונדקאות נקלטתי להריון משלי, ממש ביום ההולדת הראשון של התינוק שילדתי, ראיתי שני פסים. אבל עשרה שבועות אחר כך העובר הפסיק להתפתח והייתי צריכה לעבור גרידה. בסוכות לפני שנתיים ילדתי שוב, באותו חדר לידה בבית החולים לניאדו שבו ילדתי את התינוק שנתיים לפני, וכל פעם הייתי צריכה להסביר לצוות שזה ילד בריא חמישי שאני יולדת, אבל בבית יש לו שלושה אחים שמחכים. הילד הרביעי שילדתי שמח ומאושר בבית שלו עם ההורים שלו ואין שום הגדרה שתחבר בינו לבין הילדים שלי".

"שנה אחרי שעברתי הפלה, היו מי שאמרו לי שאולי זה עונש משמיים, מכיוון שאין קונצזוס רבני שמתיר פונדקאות, ומבחינת הרבה מאוד רבנים כל ההיתר הוא בדיעבד. אני באופן אישי כן קיבלתי היתר רבני מראש, ומעולם לא חשבתי לעשות זאת בלי היתר". 

"לפעמים אני נכנסת לווטסאפ של האמא של התינוק, רק כדי לראות את תמונת הפרופיל שלה. פעם הייתה בה אישה עם עיניים עצובות, והיום יש בה משפחה מלאה אור. והאור הזה הוא שלי, שום דבר לא יקח את הזכות הזאת ממני, אני חושבת שהשמחה שלנו תגיע עד השמיים". 

  • "הלב ענק גם ביכולת לקבל" 

רבקה שטנצלר, אישה שנזקקה לפונדקאית כדי ללדת את בנה, מספרת בהתרגשות על התהליך המורכב. "התחתנתי עם אהוב ליבי, צביקה, אי שם בקיץ 2003. וכמו כל זוג נורמלי, היינו תמימים כל כך, מהזוגות שבטוחים שבתוך שנה, גג שנתיים, נהיה הורים. אף אחד מאיתנו לא דמיין שברית המילה של בנינו תתקיים רק  ביום הנישואין ה-14 שלנו, מתנה ליום הולדתי ה-40".   

"המסע שלנו לילד לא נגמר ב-9 חודשים של ציפייה, אלא ב-12 שנים שבהם התייעצנו עם רופאים רבים, עברנו עשרות טיפולי פוריות, מאות בדיקות אולטראסאונד, 5 ניתוחים, 8 הריונות שהסתיימו בידיים ריקות ובלב דואב ומפחי נפש שלא דמיינו שנחווה. במבט לאחור, אני לא מבינה איך היו בנו הכוחות לכל הקשיים שהיו מנת חלקנו. תוך כדי המשכנו לעבוד, לטפח את עצמנו ואת הזוגיות. התקווה שיום אחד יהיה לנו תינוק משלנו החזיקה אותנו לאורך כל הדרך, גם ברגעי הייאוש כשנאלצנו לאסוף את עצמנו מחדש אחרי טיפול כושל או הריון שהסתיים טרם זמנו". 

"לא היינו מסכנים כלל. נלחמנו כמו אריה ולביאה, עברנו בדיקות כואבות באומץ רב, קמנו אחרי כל אכזבה. למדנו המון דברים חדשים על עצמנו ובתוך חוסר הוודאות שאפף את התקופה, טיפחנו את הזוגיות שלנו. אפילו נלחמנו בבירוקרטיה, כשהיה צורך. השקענו למען הילד שלנו, עוד לפני שהיה כאן, ולא ויתרנו לרגע על החלום להיות הורים". 

"בלב רועד ובתמיכה וליווי של הרופא שלנו, החלטנו לעשות צעד קשה אך בעל תקווה, צעד כואב אך משמח: לחפש פונדקאית. על רחמי אני יודעת שלא יכולתי לשאת יותר אפילו אכזבה אחת. לבי שהתנפץ לרסיסים עשרות פעמים, והתאחה מחדש זקוק היה נואשות לקרן אור אמיתית וסוף טוב לסיפור.  את המורכבות של תהליך הפונדקאות קצרה היריעה מלהכיל. למצוא מועמדת שעונה על הקריטריונים של משרד הבריאות, להכיר אותה ולהכניס אותה לחיים שלנו, להיות פתאום בצד המקבל כשאני בכלל רגילה לתת, זוהי התנסות מאוד מאתגרת ומלמדת". 

רבקה מקדישה את סוף דבריה באהבה לפונדקאית שלה, ומספרת על המסר שלקחה איתה: "למדתי שאנחנו חזקים מאוד. הלב ענק לא רק  ביכולת לתת אלא גם ביכולת לקבל. בתהליך הזה אין רק מי שנותנת ומי שמקבלים, אלא כולם נותנים וכולם מקבלים ומרוויחים אושר שלא יסולא בפז. בעיקר, למדתי שהדבר הכי יפה בעולם שאישה יכולה לעשות למען אישה אחרת, הוא להיות הפונדקאית שלה". 


 

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן