חג סוכות קורא לנו לצאת מארבע קירותינו, מביתנו ומבצרנו ולדור במשך שבעה ימים בסוכת ארעי – בין אם במרפסת, בחצר, על הגג, בחניה או ברחוב. וכשיוצאים לסוכה, יוצאים לפעמים גם עם "הכביסה המלוכלכת" שלנו. מי יותר ומי פחות. הרי "אין סודות בסוכה". הסדינים דקים, הקולות בוקעים, ומה שיש ומה שאין – נשמע למרחקים.
בכל הסוכות האחרות שוררת הרמוניה מושלמת, ורק בסוכה שלכם לא
כשאנחנו יושבים בסוכה שלנו, הסוכה של השכנים נראית בעינינו הרבה פעמים ירוקה יותר: גם במראה שלה, בקישוטים, באביזרים, וגם במה ובמי שנמצא בתוכה: הכלים אולי יותר נאים (ולא חד פעמיים ופשוטים), האוכל יותר טעים (שלא לדבר על הקינוחים), הקולות והזמירות בה נעימים (יותר מקולות של ילדים צורחים), כולם בה יושבים ומסודרים (ולא רבים ותזזיתיים), כמובן שכולם גם עוזרים בפינוי האוכל ובהובלה עד לסוכה (אחרי שגם היו שותפים לבנייתה), ובני הזוג בה הם זוג יונים (ובטח שלא רבים לעיני הילדים). ובקיצור - בכל הסוכות האחרות שוררת הרמוניה מושלמת, ורק בסוכה שלכם לא. מכירים? אז איך חיים עם זה בשלום (בסוכת השלום)? ואיך חיים בשמחה (בחג שמצווה להיות בו "אך שמח")?
ההשוואה היא בלתי נמנעת
הכי קל לייעץ "תפסיקו להשוות". השאלה היא האם העצה הזו ישימה ליצורים אנושיים. אני חוששת שלא ממש. לכן ההצעה שלי היא דווקא לזרום עם ההשוואה, כי בעיני היא בלתי נמנעת. אבל החידוש הוא שלא לתת לה להוריד אותנו, אלא לראות בה הזדמנות לעבודה עצמית, שיכולה להרים אותנו מעבר לסכך.
תשומת לב
רציתי להציע את המהלך הבא, שמתאים בעיני במיוחד להשוואות קיומיות שכאלה, המתעוררות במיוחד בחג הסוכות: תשומת לב. נשים לב למחשבות שעוברות לנו בראש. למשל למשפט כמו זה על מה שקורה בסוכה השכנה: "איזו משפחה מלוכדת ושמחה. ואיזו הכנסת אורחים מדהימה".
התבוננות וניתוח
התבוננות במחשבה וניתוחה נשים לב מה המחשבה הזו מעוררת אצלי: האם התפעלות, הנאה והשראה? או אולי קנאה? מה "הסיפור" שאני מספרת לעצמי מתחת לאותה מחשבה? האם הוא תצפית נקיה של מה שאני רואה, או כל מיני פרשנויות ודמיונות שאני מלבישה עליה?
שירה לב-ציון | צילום: שירה כהן
הסתכלות חזרה לסוכה שלי
מה אני מוצאת שמיוחד בסוכה שלי? במשפחה שלי? בילדים שלי? במי שאני? אולי הסוכה שלנו לא משופצרת ומאובזרת כמו של השכנים, אבל יש בה חום ואהבה? אולי הילדים שלנו לא מפסיקים לריב, אבל יש להם חופש ובחירה? אולי אנחנו חווים אתגר בזוגיות, אבל אנחנו לא מוותרים האחד על השניה, ומשקיעים מאוד כדי לשמר את האהבה? ויכול להיות גם שכשאסתכל פנימה בסוכה שלי, יעלה כאב על דברים מסוימים שאני חווה, שהייתי רוצה שיהיו אחרת ממה שהם כעת. זה טבעי וזה בסדר גמור.
אמפתיה
אשים לב לכמיהה שעולה בי ואחלוק אותה עם מישהו קרוב. בן/בת משפחה, חבר/ה, כתיבה במחברת או מישהו אחר שיהיה שם בשבילי. הכמיהה להיות במקום משפחתי וזוגי טוב יותר היא מצפן חשוב שאליו יש לשאוף ולחתור. בעזרת אמונה פנימית, תמיכה ואמפתיה ניתן לצמוח, להתקדם ולהוביל את עצמכם ואת היקרים לכם לאותו כיוון.
אז לסיכום, אם הסכך של השכנים נראה בעיניכם ירוק יותר, אפשר לראות בכך תזכורת שיש לכם בחירה כיצד להתבונן על סוכתכם, משפחתכם וחייכם.
שירה לב-ציון, מגשרת ועו"ד, מנחת קבוצות, מלווה זוגות, משפחות, יחידים וארגונים בגישת תקשורת מקרבת (NVC). פעילה בעמותה לתקשורת מקרבת, חברה במרכזי גישור בקהילה בירושלים ופעילה חברתית, נשואה ואמא לשלושה