להיות אבא בפעם הראשונה, זה לא דבר מסוג הדברים שאתה יכול להיות ערוך נפשית ורגשית אליהם, זה לא איזה מבחן מעשי שמגיע אחרי לימודים עיוניים אין סופיים. לא משנה אם התחתנת צעיר או ממש מאוחר, האבהות נופלת עליך כרעם ביום בהיר.
רבים נוטים לטעות כי תשעת חודשי ההריון מסייעים לקראת האבהות, צר לי לאכזב, תשעת ירחי הלידה מלמדים אותך בעיקר מתי צריך להיות מוכן לצאת לבית חולים, ואיך עושים מסאז' שמרגיע צירים, שום דבר על אבהות או הכנה לזה.
לפני שנה רעייתי ילדה את ביתנו הבכורה, מרבית אלו שפגשו אותי שאלו "נו איך זה מרגיש להיות אבא?", חי נפשי שלא ידעתי מה לענות אז עניתי "לא יודע". נכון, זה מוזר לענות 'לא יודע' על האירוע הכי משמעותי בחיים האמתיים שלך, ובטח כשמדובר במצב הנפשי והפיזי שאתה נמצא בו. אבל זה מה שעניתי.
לצערי או שלא, בחיים לא הייתי אבא עד ללידת בתי, ואני באמת לא יודע להסביר איך זה מרגיש רגע אחרי הלידה או אפילו כמה חודשים אחרי. אני בהחלט יכול להסביר לסובבים את חוויות האבהות - בכל הקשור לחיים סביב מערכת העיכול של התינוקת, כמה חם הבקבוק צריך להיות, כמה זמן היא ישנה, או איך קושרים כסא תינוק, אבל לענות על איך זה מרגיש להיות אבא? באמת לא ידעתי.
----
אוי כמה הלב הוא פגיע
קצת אחרי הלידה, הוציא חנן בן ארי אבא את השיר "אמן על הילדים", באחד הבתים בשיר הוא שר "אני לא אספיק להגיע, לשמור, להציל, להושיע, לספוג במקומם ת'קליע , אוי כמה הלב הוא פגיע". שמעתי את השיר הזה אינספור פעמים מאז שיצא, עד אותה הפעם שבחרתי להתעמק בו יותר. במשפט האחרון של הבית השני נפלה עלי התובנה הנכספת, "איך זה מרגיש להיות אבא?" - חרדה.
זה נכון שיש רגעים משעשעים, משמחים ומרגשים כשיש לך ילדה, אבל הפחד שהנורא מכל יקרה ליקר מכל הוא מה שמלווה אותך. חרד שהיא תחנק מהאוכל, חרד שהיא תתקע בשפיץ של השולחן, חרד שיעקוץ אותה יתוש, חרד שתיפול מהספה, חרד מנהגים פרועים על הכביש, חרד מילדים אחרים שימשכו לה בשיער, ובעיקר חרד שאכשל בלשמור עליה בריאה ושלימה. כך שבראייה לאחור את שנת האבהות הראשונה שלי ביליתי כהורה חרד.
עם הפנים קדימה ואחרי שהפנמתי שאני אבא חרד, הבנתי שאני מפסיד את כל הכיף שבלהיות אבא (לפי הסיפורים לפחות), ואני חייב להתמודד עם המציאות. אבא חרד לא יתלהב לקחת את הילדה לגן השעשועים, כי בטח איזה מנוזל בן שלוש יחליט להתעלק עליה, אבא חרד לא ייקח את הילדה לטיול יומיים בנחלי הצפון כי עקרבים מסתובבים שם ולך תדע מה יהיה, אבא חרד יעדיף לבלות את כל הערבים בבית, ובלבד שלא להותיר את הילדה בידי בייביסטר בגיל העשרה.
אז שמתי לי כלל, כששואלים אותי היום לאחר שנה 'נו איך זה להיות אבא', אני עדיין לא יודע לדייק את התשובה אבל בעיקר חושב על איזה אבא אני רוצה להיות, אבא חרד זאת לא אחת מהאופציות. איך אעשה את זה? לא יודע.