"הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי"
בני אדם אוהבים לתלות את האחריות באנשים אחרים. אנחנו מעדיפים להסיר מעלינו את החובה לעשות דבר-מה, אנחנו רוצים להוריד את העול מעלינו ולהטיל אותה על כתפי אחרים.
לא פעם אנו בטוחים שכל התופעות הרעות בהם הננו מעורבים, נגרמות באשמתם של אחרים.
כדי להסיר מעלינו את האחריות אנו משתמשים בשתי דרכים. הדרך הראשונה היא: האדם אומר לעצמו שהמצב בו הוא נמצא אינו תוצאה של מעשיו אלא תוצאה של גורמים חיצוניים נוספים. אמצעי נוסף בו אנו משתמשים הוא דחיית העשייה ל"אחר כך". אנו מנסים לדחות והעביר את האחריות המיידית למעשינו לזמנים מאוחרים. בעזרת שתי הדרכים הללו אנו מבקשים להוריד מעלינו את החובה לעשות דבר מה.
הלל מלמדנו שעלינו להפסיק אדישים, להתנער, להתקדם. עלינו להבין שהכל תלוי רק בנו, אל לנו להיתלות באחרים. על האדם לדעת שיש בידו את כל הכלים הנצרכים כדי לשפר את המצב בו הוא נתון, הוא מסוגל ויכול לשנות את חייו לטובה. עלינו להרגיל את עצמנו לקחת אחריות על החיים, לדעת שכאשר דוחים החלטות ולא מתמודדים, מיידית, עם המציאות, לעולם לא נצליח לשנות את הדורש תיקון והחיים ימשיכו במסלול שלא יביאנו אל המטרה הנכספת.