באבוד רשעים רינה?!

כאשר אנו מתבוננים בסיפור קריעת ים סוף ובפרשנויות שנתנו לו עולה השאלה הבאה: כאשר טבעו מצרים בים אומר המדרש: "רצו מלאכי השרת לאמר שירה, אמר להם רבונו של עולם, מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" והרי נשאלת השאלה אם כן מדוע אמרו בני ישראל שירה והלא היה עליהם להמנע משירות ותשבחות שהרי נאמר "בנפול אויבך אל תשמח"!
אמנם ישנו פסוק אחר האומר "באבוד רשעים רינה", אם כן מתחדדת השאלה עוד יותר, האם יש לשמוח במפלתם של רשעים, או שמא ישנו איסור לגלות סימני שמחה על כך?
ועלינו לדעת בראשית הדברים שישנה הפרדה בין אויב שהוא בן ישראל לבין אויב גוי, שדבר זה שבנפול אויביך אל תשמח נאמר על אויב יהודי, במילים אחרות ישנה הבחנה בין רשע גמור לבין רשע שאינו גמור, כאשר בן ישראל הוא בחינת רשע שאינו גמור שיש סיכוי שיתקן דרכיו ואילו גוי הינו בחינת רשע גמור שאין סיכוי שיתקן דרכיו.
על כן בעצם כאשר אנו שמחים על מפלתו של אויב, אין אנו שמחים על מפלתו גרידא, בצורה שטחית, אלא אנו שמחים על מפלתה של הרשעה כמות שהיא כפי שאמרה ברוריה אשת ר' מאיר יתמו חטאים כתיב ולא יתמו חוטאים.
ובעומק הפסוקים אנו יכולים לראות הבדל זה, שהרי בפסוק של בנפול אויביך אל תשמח, מדבר בלשון יחיד, ביחס אישי ועל נפילתו האישית של האויב באמת אין לשמח, אולם בפסוק השני מדובר על באבוד רשעים רינה, בלשון רבים, כלומר על הרע בכללותו. ועלינו להתפלל על תיקון החטא.
ולכן מלאכי השרת שלא נוגע אליהם הפירוד של העולם הזה, שיכולים לראות כיצד גם בסופו של תהליך הרע מתקן את עצמו, אינם רשאים לאמר שירה על טביעתם של מצרים. אולם בני ישראל על הים, שחיים במציאות העולם הזה הנאבקים על הצלחת הצדק והטוב חייבים לאמר שירה על נפילת מגמת הרע שבוטאה במצרים.