צדקה ,לא מה שחשבת

פעולה מספר 9:

צדקה ,לא מה שחשבת

פעולה לשבטים מעפילים- הרא"ה בנושא צדקה

מבוא:

בפעולה זו נראה כי בניגוד לאסוציאציה שלנו על מתן הצדקה ועזרה לחלש, הצדקה אינה "לפנים משורת הדין" אלא חובה המוטלת על האדם. צדקה היא עשיית "צדק" ולא חסד. נתוודע אל עיקרון זה דרך הסיפור שהוא היפך החסד- סיפור סדום. נעיין במדרשים העוסקים ברשעותם של אנשי סדום ונגלה שמדרשים רבים מעידים על כך שאנשי סדום לא אפשרו את הצדקה. על מה שהוא מידת החסידות אין מענישים בחורבן גמור (כמו הפיכתה של סדום לעיר חרבות) ולכן משתמע כי הצדקה היא חובה ולא רשות. "שלי שלי שלך שלך"- זוהי מידת סדום.

מהלך הפעולה:

שלב א'- זכות או חובה?!

המדריך יציג לפני החניכים דמות של אדם מקבץ נדבות, (כדאי ללבוש חולצה מרופטת וכד' להחזיק כובע הפוך ביד) על המדריך להסתובב בין החניכים ולבקש מהחניכים צדקה.

המדריך יחלק לכל חניך פתק ועליו כתובה התייחסות למקבץ נדבות (נספח מספר 1), כל חניך בתורו צריך "לבצע" את הכתוב בפתק על המדריך.

לאחר מכן המדריך יעלה לדיון את השאלות הבאות:

• האם זו חובה לתת צדקה?!
• כאשר אני נותן צדקה האם אני "עושה טובה"- מה דעתכם?!

שלב ב'- מידת סדום

המדריך יקריא לחניכים בדרמטיות את תמונת המצב הבאה:

גזר הדין כבר ניתן. אלוקים החליט להחריב את סדום ועמורה. האש כבר מוכנה בשמיים לרדת ארצה, להפוך את הערים הללו בלי להותיר שריד. והנה, רגע לפני , קורה מה שכולנו מכירים: עומד אברהם אבינו לפני ריבונו של עולם ואומר: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" גם המשך השיחה ידוע לנו. אבל לצורך העניין הבה נדמיין שהשיחה נמשכה אחרת... "אכן", אמר הקב"ה לאברהם, "שופט כל הארץ, מן הראוי שבמקרה חמור שכזה ימנה ועדת חקירה, יבדוק את הנסיבות, יגבה עדויות, בקיצור- יכין תחקיר שדה טוב!"

כך אמר, וכך נעשה. עליכם מוטלת בזה המשימה לצאת לערוך "תחקיר שדה" בסדום.

המדריך יחלק את החניכים ל-6 קבוצות (אפשר כמובן פחות ואז כל קבוצה מקבלת יותר מדרשים), ויחלק לכל קבוצה מדרש (נספח מס' 2) המדריך יבקש מכל קבוצה לקרוא את המדרש,

אפשר לכוון את החניכים בעזרת שאלות מנחות:

· במה חטאו אנשי סדום, אם בכלל?!

· איזה חטא הוא הבולט ביותר?!

· מהי לדעתכם הבעיה העיקרית בהתנהגות אנשי סדום?!

לאחר זמן מסוים המדריך יכנס את החניכים למליאה ויבקש מכל קבוצה לספר לשאר חברי השבט את תוכן המדרש שיש בידיהם.

המדריך יפזר ברחבי החדר כרטיסיות שונות (נספח מס' 3) המדריך יבקש מכל קבוצה לבחור כרטיס שכוונתו זהה לכתוב במדרש, רק במילים פשוטות יותר.

שלב שלישי- צ- צד- צדק- צדקה

המדריך יחלק לחניכים את ההגדרה של הרמב"ם למצוות צדקה. (נספח מס' 4)

המדריך יחדד לחניכים את מקורה של המילה צדקה- צדקה מתוך צדק.

סיכום:

בשלב הראשון של הפעולה ראינו שכאשר אנחנו רואים אדם שמבקש צדקה, כל אחד ואחד מאתנו מתייחס אליו בצורה שונה. אחד רואה את הצדקה כחסד, השני רואה את הצדקה כחובה, השלישי רואה את הצדקה לפנים משורת הדין, איך בתכל'ס אנו צריכים להסתכל על הצדקה?!

בשלב השני של הפעולה ראינו שהדבר העיקרי אליו התנגדו אנשי סדום הוא הצדקה.

במשנה נאמר: "... שלי שלי ושלך שלך- זוהי מידה בינונית ויש אומרים מידת סדום". המדרשים שראינו מסבירים מדוע זו מידת סדום. בסדום לא איפשרו לאדם לתת משלו למישהו אחר בשום אופן וצורה!. לא אפשרו מציאות של צדקה. אם הקב"ה החליט להפוך את סדום לצמיתות, כנראה ש"צדקה" אינה התנדבות. אלא חובה חשובה המוטלת על בני האדם. נשים לב שהקב"ה החליט להפוך את סדום כולה, כי כל האנשים שהיו בסדום, כחברה פעלו כאחד למנוע את הצדקה. זוהי לא רק חובה המוטלת על כל אחד ואחד, אלא גם עלינו כחברה.

בשלב השלישי והאחרון של הפעולה ראינו שהמילה "צדקה" מקורה במילה צדק.

צדקה אינה חסד היא מה שצודק לעשות, מה שנדרש מאתנו לעשות.

נספח מספר 1:

נותן צדקה בשמחה ובלב שלם.

נותן צדקה עם "צביטה בלב"

לא נותן צדקה בלב שלם

צועק על המקבץ נדבות: "איזה זכות יש לך לבקש צדקה?!"

לא נותן צדקה, ומתעלם מהקבצן אבל לא מרגיש טוב עם התנהגות זו.

נספח מספר 2:

מדרש מס' 1:

"מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעין, אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו נוטים למות מה עשתה? מלאה את הכד קמח והחליפו: נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו. כיוון שהרגישו אנשי סדום בדבר- נטלוה ושרפוה.

אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אני מבקש לשתוק דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק. זהו שנאמר: "הכצעקתה"- צעקתה של נערה".

מדרש מס' 2:

"כך התנו בניהם אנשי סדום: מי שיזמין אדם לבית המשתה יפשטו טליתו. נזדמן אליעזר לשם לבית המשתה ולא הזמינוהו. כשבקש לסעוד הלך וישב בסוף כולם. אמרו לו: מי הזמינך לכאן? אמר לזה שישב (אצלו) אתה הזמנתני. אמר: שמא ישמעו שאני הזמנתי ויפשטו בגדי. נטל טליתו וברח לחוץ. וכן עשה אליעזר לכל אחד ואחד עד שיצאו כולם, ואכל הוא את הסעודה."

מדרש מס' 3:

"הייתה להם מטה שהיו משכיבין בה אורחים. אדם ארוך- קצרוהו, קצר- מתחוהו. נזדמן לשם אליעזר. אמרו לו: עלה ושכב במיטה. אמר להם: מיום שמתה אמי נדרתי נדר שלא אשכב במטה".

מדרש מס' 4:

"שנו רבותינו: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא. מה נאמר בארצם? "ארץ ממנה יצא לחם... מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה" שאין לך כל שביל ושביל בסדום שלא היו בו שבעה אילנות זה למעלה מזה- גפן תאנה ורימון, אגוז ושקד, תפוח ואפרסק, והיה כל השביל מסכך. אמר ר' לוי בשם ר' יוחנן: בר הדיא צופה מאכלו משמונה עשר מיל, וכוון שהיה עומד על אילני סדום לא היה יכול לראות על הארץ מכוחם של אילנות. כשהיה הולך אחד לגנן והיה אומר לו: "תן לי באיסר ירק"- כשהוא נותן לו היה משכשכו במים ומוציא מעפר זהב. אמרו (אנשי) סדם: מאחר שאנו שרויים בשלווה ובטובה, מזון יוצא מארצנו, כסף וזהב יוצא מארצנו, אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו- למה לנו עוברי דרכים, שאין באים אלא לחסרנו? בואו ונשכח תורת רגל מארצנו, שנאמר: "הנשכחים מני- רגל דלו מאנוש נעו"?- אמר להם המקום: בטובה שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכוח את הרגל מבינותיכם, אני אשכח אותם מן העולם".

מדרש מס' 5:

"דרש רבא: מה שנאמר: "עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה"- מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו.

מה שנאמר: "חתר בחשך בתים יומם חתמו למו"- מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלם אפרסמון ומניחין אותו בבית גנזיהם, ולערב באים ומריחים אותו ככלב, וחותרים שם ונוטלין אותו ממון".

מדרש מס' 6:

"כשנזדמן להם עני היה כל אחד ואחד נותן לו דינר וכותב שמו עליו, ופת לא היו נותנים לו. ושכמת העני היה בא כל אחד ונוטל דינר שלו. הייתה שם ריבה אחת שהוציאה פת לעני בכדה. עברו שלושה ימים ולא מת- ונתגלה הדבר. טשו את הריבה בדבש והעמידוה על גג החומה ובאו דבורים ואכלוה. זהו שנאמר: "זעקת סדם ועמרה כי רבה" על עסקי ריבה".

נספח מספר 3:

אני לא מבין!

אלוקים גזר על הנערה למות אז מה-

שאנחנו נתערב לריבונו של עולם?!

להפך... בכך שלא נעשה כלום זו העזרה הכי טובה שלנו.

כל אחד קיבל משהו, ויש לו את החלק שלו...

אם נזמין אנשים נוספים לסעודה,

יפגע חלקם של השאר,

רכושנו, זו זכותנו!

שוויון?!

לא!!!

מה כל-כך נורא?!

זה טבעי שלא נסכים שכל אחד יכנס לארצנו, הם באמת "מבזבזים"

לנו אותה מה יישאר לנו בסוף?!

זה בעיה שלו שהוא לא שומר מספיק טוב על הכסף שלו, כל הקודם

ז-ו-כ-ה.

זה הכסף שלנו, אלוקים נתן לנו ולא לו

אז מי אמר שאנחנו חייבים לו משהו בכלל?!

נספח מספר 4:

מצוות הצדקה על פי הרמב"ם פרק שביעי:

א. מצוות עשה לתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת, שנאמר: "פתח תפתח את ידך לו" (דברים ט"ו ה) ונאמר: והחזקת בו גר ותושב וחי עמך (ויקרא כה, לה) ונאמר: וחי אחיך עמך (שם לו)

ב כל הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו לא נתן לו צדקה- עבר בלא תעשה, שנאמר: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" (דברים טו, ז)

ג לפי מה שחסר העני אתה מצווה לתן לו: אם אין לו כסות- מכסים אותו, אם אין לו כלי בית- קונין לו: אם אין לו אישה משיאין אותו: ואם הייתה אישה משיאין אותה לאיש אפילו היה דרכו של זה העני לרכב על סוס ועבד רץ לפניו והעני יורד מנכסיו- קונין לו סוס לרכוב עליו ועד לרוץ לפניו, שנאמר: "די מחסרו אשר יחסר לו" (שם, טו) ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו.