פעולה מספר 1:
ישראל גומלי חסדים
פעולה כללית לכל השבטים.
רקע:
עם ישראל התברך ע"י הקב"ה ב-5 תכונות אופי מרכזיות שמייחדות אותו כעם:
רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים, ענווים וקדושים.
תכונות אלו, אף שיתכן שימצאו אצל יחידים באומות העולם, אבל בתור אומה שקיימים בה תכונות אלו בטבע רק עם ישראל זכה. וצריך להבין למה הקב"ה "חילק" לעם ישראל דווקא תכונות אלו?! תכונות אלו יש לחלק ל-3 קטגוריות שונות.
קטגוריה ראשונה: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
קטגוריה שניה:: ענווים
קטגוריה שלישית:: קדושים.
אנחנו נעסוק בחלק הראשון . שלוש תכונות אלו שייכות לטבע הפשוט של האנשים, הקשר הנורמלי בחברה. כדי לבנות חברה תקינה, אנו רוצים שיהיו בה אנשים ביישנים, שלא חושבים רק על עצמם, רחמנים וגומלי חסדים.
אותם גומלי חסדים, אלו אנשים שמביאים לידי ביטוי את "הלב הטוב" לראות את הטוב שבזולת ולנסות ליצור חברה שלא תהיה בעלת רגשות כהים "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
מטרת הפעולה:
החניך יבין ויפנים שהקב"ה הטביע בעם- ישראל את תכונת החסד, ובתור עם יש לנו תפקיד להביא לתיקונו של עולם. והדרך המרכזית לעשות זאת היא על-ידי עשיית חסד.
מהלך הפעולה:
שלב א'- מפעלי חסד
המדריך יפזר ברצפת החדר כרטיסיות שונות של מפעלי חסד (נספח מס' 1) המדריך ישאל את החניכים: 1. מה התפקיד של כל ארגון בפרט?!
2. מה המשותף לכל הארגונים?!
I בשבטים קטנים ז"א נבטים- ניצנים במקום לפזר כרטיסיות על הרצפה עם שמות ארגוני החסד, המדריך יבחר חניך מתנדב המדריך יגיד לחניך בשקט שם של אחד הארגונים ועל החניך להציג לחברי השבט את שם הארגון בפנטומימה והחניכים צריכים לנחש מהו הארגון..
וכך הלאה עם כל שמות הארגונים, כמובן שכל פעם חניך אחר מציג...
שלב ב'- דוקטור תציל אותי...
המדריך יספר לחניכים את הסיפור על ד"ר רייכנבאך (נספח מס' 2), לאחר קריאת הסיפור המדריך יעלה לדיון את הנקודות הבאות:
S האם זה נכון שיהודי בוודאות יעזור?!
S יש הרבה אנשים גויים שעושים חסד, מה ההבדל?!
S מה ההבדל בין גוי ליהודי בעניין החסד?!
S מה מיוחד בחסד בעם-ישראל?!
סיכום:
בשלב הראשון של הפעולה ראינו שבמדינת ישראל קיימים לא מעט ארגוני חסד, ואנו רואים שעוד היד נטויה וכל הזמן מתפתחות עוד תנועות וארגונים של חסד ועשייה למען הזולת והחברה. בפעולה ניסינו להבין מה מניע אותנו להקים עוד ועוד מפעלי חסד, וראינו שהקמת עוד ועוד מפעלי החסד מבטא אכפתיות לא רק מעצמנו, אלא רצון שלכל העולם יהיה טוב, והדרך המרכזית לבנות עולם טוב זה ע"י גמילות חסדים.
בשלב השני ניסנו לברר מהו ההבדל בין עם- ישראל לשאר העולם, ראינו שאפשר למצוא אנשים פרטיים שעושים מעשים טובים בכל אומות העולם, אבל במדינת ישראל ובעם-ישראל, החסד הוא מעשה ציבורי, כל ארגוני החסד הגדולים מסובסדים ומקבלים עידוד מהמדינה. מדינת ישראל הקימה את הביטוח הלאומי, שמעניק כסף למובטלים, לאנשים קשיי יום, ליולדות ועוד- אין שום מדינה בעולם שהחסד הוא מפעל לאומי ולא מעשה פרטי. וכל זה נובע מתוך התכונות שהקב"ה נתן לעם-ישראל, כדי שיחנכו את העולם להיות אנשי חסד ולהביא לתיקונו של עולם.
אמרנו שעם-ישראל התייחד בתכונות מיוחדות- ביישנים רחמנים וגומלי חסדים- זה אומר עלינו שבתור אומה ועם- זה בולט אצלנו.
זה נכון שיש גם אנשים פרטיים בעם- ישראל, שהחסד רחוק מהם מאוד, אבל זה רק אומר שהם לא מוציאים אל הפועל את מה שממילא טבוע בהם. בסיפור על דוקטור רייבנבאך ראינו שהגויים יודעים שיהודים הם עם שקשה לו להגיד "לא" למי שנמצא בצרה וזקוק לעזרה.
לכן כשאנו שואלים את עצמנו מאיפה באה ההתגייסות שלנו לכל מיני ארגוני חסד, עשייה ונתינה, אנו צריכים לדעת- שזה בא מבפנים, ככה זה אצלנו, נולדנו עם טבע לתת.
אם אנו מסתכלים על כך גבוה יותר אז עם-ישראל בא להופיע בעולם, הופעה של טוב, להאיר את העולם, לברר לעולם שאנחנו צועדים לתיקונו של עולם- וזה מתבטא בכך שהעולם נהיה יותר אכפתי, מתבונן סביבו ורוצה בהטבת הנבראים, לכן הקב"ה הטביע בעם-ישראל את תכונת החסד- "עולם חסד יבנה" רק אם האומה הישראלית תביא לידי ביטוי את הטוב והחסד שטבוע בה זו אחריות גדולה שמוטלת עלינו!!!
נספח מספר 1:
עזר מציון זיכרון מנחם זק"א יד שרה
ביטוח לאומי בתי תמחוי גמח"ים חסד למרפא
נספח מספר 2:
שוויץ 1914, הימים ימי מלחמת העולם הראשונה. שוויץ לא משתתפת פעילה במלחמה ורבים האנשים שמוצאים בה מקלט מדיני. גם יהודים רבים, שבורחים ממדינות המלחמה, פונים לשוויץ שמציגה מעמד ניטרלי.
בחוץ משתוללת רוח סערה, שלכת אדירה גורמת, חורף קשה עובר באירופה ושלג קשה מכסה את רחובות העיר המתרוקנת במהירות מאנשים, שאצים לביתם החם. אישה אחת, גויה, בעלת מבנה גוף קטן וכפוף ושערות שיבה אחדות המעטרות את ראשה, סימן לעמל והיגיעה שהיא עוברת. לאט, לאט מפלסת דרכה בשלג פן תמעד ותיפול.
מוכרחת הייתה לצאת מביתה, אף שהשעה מאוחרת מאוד, בנה הקטן חולה זה שלשה ימים, חום גבוה ושיעול כבד. אצל הרופא בבית החולים כבר ביקרה לפני יומיים, אך הלה נתן תרופה שלא עזרה במאומה, עתה, היא בדרכה לד"ר רייכנבאך, יהודי שהגיע לשוויץ לפני זמן מה. מהר מאוד יצא שמו הטוב בקרב האנשים כרופא מקצועי ויהודי. כמו רבים מעמו, גם ד"ר רייכנבאך שמר על יהדותו אך השתלב בהצלחה עם אנשי המדינה. בשעה 23:30 נשמעה הדפיקה בדלת. ד"ר רייכנבאך שכבר עלה על מיטתו כשאר אנשי ביתו, רגיל היה שקוראים לו אף בשעות מאוחרות. במהירות לבש את חלוקו וניגש אל הדלת, בחוץ עומדת אישה שלרגע נראתה חוששת, אך מיד התעשתה ופנתה אליו בקול מיוסר: ד"ר אני זקוקה לעזרתך, בני שוכב שלושה ימים בחום גבוה, אני חוששת מאוד לבריאותו. לרגע הרהר הדוקטור נראה שאישה זו לא הייתה מטריחה עצמה במזג אוויר סוער כ"כ לולא נזקקה באמת לעזרתו. "אני מיד בא" השיב. ד"ר רייכנבאך נכנס אל חדרו, התלבש במהירות, לקח את תיקו ויצא עם האישה לדרך. האישה עשתה את דרכה אל מחוץ לשכונות הד"ר ופנתה לעבר מרכז העיר. ההליכה מתנהלת לאט עקב השלג שחזר לרדת והד"ר מסדר את צעיפו שנשמט מהרוח הנושבת. לאחר שעברה את מרכז העיר ממשיכה האישה לכיוון השכונות החיצוניות של העיר ולאחר מספר דקות הצביעה על ביתה "זהו הגענו" הכריזה באנחת רווחה כבר חששה שמא יחזור הד"ר על עקבותיו. ד"ר רייכנבאך נכנס אל הבית ופנה אל חדרו של החולה. לאחר בדיקה קצרה הורה להביא רטיות רטובות וחומץ, ובמיומנות רבה הוריד את חומו של החולה תוך זמן קצר. האישה שכל אותה עת התבוננה בנעשה מהצד, הפליטה אנחת רווחה ופנתה אל הד"ר, שהדריך אותה כיצד לעשות זאת, תוך כדי שדיבר רשם לה מרשם. האישה, שלא ידעה את נפשה מרוב הכרת תודה, הציעה לד"ר שתייה חמה, אך הלא סירב בנימוק שעליו לשוב לביתו. הד"ר רייכנבאך נפנה ללבוש את מעילו וצעיפו ושכבר הגיע לדלת ביקש לשאול את האישה: שאלה לי אליך: "מדוע הטרחת עצמך לבוא עד אלי, מרחק רב של הליכה, כאשר בשכונה שלך ישנם מספר רופאים שאני מכיר ויכלו לסייע לך?!" ענתה לו האישה: "אמנם כך, ישנם כמה רופאים בשכונה זו, אך ידעתי שבשעה זו של הלילה איש לא יסכים לעזור לי, ואלו אתה, שאתה יהודי, בטוחה הייתי שלא תסרב..."